בעלי תשובה כמהגרים לתוך חברה חדשה

מחקר חברתי על חברות מהגרים מגלה דמיון מפתיע ומעורר מחשבה על קליטת בעלי תשובה בתוך החברה החרדית

מחקר חברתי על חברות מהגרים מגלה דמיון מפתיע ומעורר מחשבה לקליטת בעלי תשובה בתוך החברה החרדית

התהליכים הנפשיים והחברתיים שעוברים בעלי התשובה הם עצומים. יש תהליכים שקשה מאד להגדיר, וזה נושא שראוי לעבודות מחקר מקיפות, סטטיסטיקות ועיבוד התהליכים, וכנראה שזה טרם נעשה בצורה מספקת. אבל יש תחום מקביל לבעלי תשובה מבחינה סוציולוגית שנחקר והתגלו בו ממצאים מפתיעים בדמיונם לציבור בעלי התשובה. מדובר על מהגרים לחברה וארץ זרה. "עולים חדשים".

 במבט ראשון – מה הקשר? השפה אותה שפה, המדינה אותה המדינה. המרחק בין החרדים לחילונים אמנם רב מאד, אבל עדיין יש הרבה מאד מכנה משותף שמתבטא במורשת ומסורת, מנהגי החגים, תרבות יהודית, הומור יהודי ועוד. ככל שאדם גם מחובר לעדה שלו (תימני, מרוקאי, פולני) הוא גם מחובר לניגוני התפילות והפיוטים, ל"גאוות היחידה" הפרטית. לא משנה מאיפה אתה מגיע בקשת החברתית הישראלית, יש משהו מקשר, וזה מתבטא בעיקר כשנתקלים בעולה חדש אמיתי, עם מבטא זר וגינוני תרבות שונים, שנראה "חוצניק" לכל ישראלי, בלי קשר להשתייכותו הדתית. ולכן, ההקבלה לעולים חדשים נראית לא קשורה.

 אבל במבט מעמיק יותר, הדמיון רב מאד. ננסה קודם כל להתמקד במה שעובר על העולים החדשים, ואחר כך ננסה להראות את הדמיון לציבור בעלי התשובה.

 המהגרים, העולים החדשים, בבואם לארץ החדשה, עוברים משבר זהות מאד גדול. הם בבת אחת מוצאים את עצמם בחברה שיש בה לא רק שפה זרה, אלא כללי התנהגות חברתיים, תרבות וערכים שונים לגמרי. זה קושי נפשי עצום, שמחייב הסתגלות מהירה, וזה תהליך שיוצר לחץ עצום, בלבול ומבוכה, עד כדי כך שאפשר ממש להגדיר אותו כטראומה.  החוקרים גילו שאותה טראומה מעצם המעבר לארץ החדשה, לא מצליחה להירפא לגמרי לעולם. במשך כל החיים ישארו משקעים והשלכות.

מחקר חברתי (של ד"ר פני לואיס מארה"ב) מגדיר את השלבים שאותם עוברים המהגרים למודל התפתחותי בן כמה שלבים:

 השלב הראשון – שלב הקונפורמיות (הליכה בתלם, הסתגלות, הזדהות). המהגר נוטה לגלות קונפורמיות עיוורת כמעט כלפי החברה הדומיננטית שאליה הוא רוצה להשתייך, תוך שהוא מתכחש למקורותיו ומנסה לאמץ לעצמו באדיקות את מנהגי החברה החדשה ללא עוררין. בשלב זה יש נטיה לעשות אידיאליזציה של החברה החדשה. להתעלם מהעוולות, להשתיק כל סוג של ביקורת, ולייקר כל מנהג חברתי. במקביל, יש נטיה לזנוח ולהתכחש לחברה המקורית ממנה הגיע המהגר. להשתדל להתרחק מחברת מהגרים כמוהו, ולעשות מאמצים עצומים להיטמע בחברה החדשה.

 השלב השני – שלב הדיסוננס (התמודדות עם סתירות והעדר התאמה), בו מתחיל להיווצר סדק במערכת ההכחשה והביקורת, והמהגר מכיר בכך שלא הכל מושלם בתרבות החדשה שאליה הוא מנסה להשתייך. שלב זה מלווה בתחושות של מבוכה ובלבול.

 בעקבות זאת, מופיעה בשלב השלישי – ההתנגדות לתרבות החדשה, וגילויי רצון להיאחז במקורות שמהם הוא הגיע, תוך יצירת אידיאליזציה מסוימת המאדירה את תרבותו המקורית על פני תרבות החדשה. בשלב זה הביקורת רבה ופומבית. נוצרת גם נטיה להתאגד עם מהגרים כמותו, בתחושת התרפקות נוסטלגית עם חברים מרקע דומה.

 לאחר מכן, בא השלב הרביעי – האינטרוספקציה (בחינה והתבוננות פנימית), בו המהגר עורך חשבון נפש ובוחן את שתי התרבויות זו מול זו על מורכבותן, ולא בשחור- לבן, עד שהוא מגיע לשלב החמישי – יצירת סינרגיה (איזון, שילוב והעצמה של כמה גורמים),  כאשר המהגר יכול לעשות אינטגרציה מודעת וביקורתית ולבנות לעצמו זהות הממזגת את העבר עם ההווה (ואולי גם עם העתיד). זהו השלב בו האדם המהגר יכול להגיע לידי פיוס עם תהליך שינוי הזהות.

 לא כל מהגר עובר את כל חמשת השלבים. יש מהגרים שנתקעים בשלב כלשהו. אלה שעדיין לא חשו את חוסר ההתאמה עם החברה שאליה היגרו נשארים בשלב הראשון.  באופן פרדוקסלי, ככל שהחברה קיבלה ואימצה את המהגר בחום רב ואיפשרה לו להיטמע בתוכה, כך רב הסיכוי שהוא יהיה בשלב הזה זמן ממושך, אבל זה שלב זמני, ובמוקדם או במאוחר, יגיעו השלבים הבאים. אלה שחוסר ההתאמה היכה בהם בעוצמה  עלולים להישאר בשלב השלישי, מרירים, מתנכרים ומנותקים. אבל רוב המהגרים הנורמטיבים, זוכים להגיע לשלב האיזון. שלב זה דורש בגרות ולא מעט מודעות עצמית, כדי למצוא איזון נכון בין העבר להווה, בין צרכי הנפש לבין הנורמות ההתנהגותיות החברה החדשה.

די מפליא לגלות את ההתאמה בין מודל חמשת השלבים שתיארנו למציאות המוכרת לנו בתהליכים העוברים על בעלי התשובה, אשר מתמודדים עם השינוי העצום והגדרת הזהות מחדש, באותה הדרך בה מתמודדים המהגרים. נכון שחזרה בתשובה אינה מחייבת מעבר דירה והגירה במובן הקלאסי של המילה, היא באה מבחירה ויש בה הרבה עוצמות רוחניות ואמוניות שמטשטשות את הרגשות והתחושות בשנים הראשונות לתשובה, אבל תוך כמה שנים הכל מתחיל לצוף, ואז מתחילה העבודה האמיתית.

בשלב הראשון, הם מנסים למחוק, להתכחש למוצאם. יש מקרים של שינוי שם, ניתוק קשרי חברות, התכחשות למשפחה, וחוסר רצון מופגן להזדהות כ"בעל תשובה". גם כאן, ככל שהחברה יותר מקבלת, כך בעל התשובה נשאר בתחושה שהוא נטמע והכל בסדר. אין פה אפילו מצב של 'היה "בעל תשובה' בביתך ו"חרדי" בצאתך'. יש פה השקעת אנרגיה אדירה בהיטמעות

הבעיה, כאמור, שהשלבים הבאים הם בלתי נמנעים. יש הרבה מקורות לכך שאי אפשר להתעלם ולזלזל בגירסא דינקותא. זה הטעם לכך שאסור לבזות גויים בפני גר צדק, כמבואר ברש"י (שמות י"ח ט') שבשר יתרו נעשה חידודים חידודים מחמת איבוד מצרים. ולכאורה הלכה זו אינה מובנת כלל, שהרי כל גר צדק ודאי הכיר בהבלי העולם הזה ודבק במידת האמת, ולא יחשוש לשמוע דברי גנות על הגויים אותם עזב. ואף על פי כן אסור לבזותם בפניו, ורואים שעל אף השכל שמכיר ובז בהבלי המציאות ממנה בה, ליבו עדיין משוייך במידה מסוימת לאותם הרגשים.

וגם בגמרא בכתובות (י"א א') מבואר, שיש השלכה מעשית למי שלא טעם טעמא דאיסורא, ראה שם בסוגיא שדעת התנא רבי מאיר שחוב הוא לעבד לצאת לחרות מאחר ובהפקירא ניחא ליה, אבל גם הוא מודה בעבד קטן שזכות היא לו להשתחרר, והטעם בגלל שלא טעם טעם איסור.

וכבר כתב הרמב"ם (מורה נבוכים ח"ג פרק ל"ב) שאי אפשר לו לאדם לצאת מן הקצה אל הקצה הנגדי בבת אחת, לפיכך לא יתכן כפי טבע האדם שיעזוב כל מה שהורגל לו בבת אחת. ואמרו חז"ל (כתובות ס"ז ב') על הפסוק: "די מחסורו אשר יחסר לו", שעשיר שהעני וירד מנכסיו, קונים לו מכספי צדקה אפילו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו, והפליגו שם בגמרא מאד במעלת ובצורך ענין זה, וכן נפסק בשו"ע (יו"ד סי' ר"נ ס"א) וז"ל: ואפילו אם היה דרכו לרכוב על סוס ועבד לרוץ לפניו כשהיה עשיר והעני, קונה לו סוס ועבד וכן לכל אחד ואחד לפי מה שצריך עכ"ל, ורואים שלא מחנכים את אותו עשיר שירד מנכסיו להתרגל למעמדו החדש, אלא "מבזבזים" כספי צדקה לתת לו עבד וסוס, והטעם מפני שלא מזלזלים ברצון הלב, אלא הוא גורם מספיק חשוב עד שמפזרים מחמתו כספי צדקה!

ומאחר והאורות הגבוהים יורדים עם השנים, השיגרה שוחקת, המודעות העצמית מתחילה לעלות, ובמקביל נוצרים חיכוכים בלתי נמנעים עם החברה, הממסד הדתי ונציגיו, שגם הם לצערנו אינם מושלמים, שלב הדיסוננס הוא בלתי נמנע, ונכנסים למצב של "הנגאובר" או התפכחות כואבת. המודעות לכך שהשלבים שאותם עוברים המהגרים, הם בדיוק אותם שלבים שאותם עוברים בעלי התשובה, יכולה לגרום לשינוי של ממש אצל ה'מחזירים בתשובה'. בעל תשובה בתחילת דרכו נוטה להיפגש עם אנשים, שחלקם באמת צדיקים גדולים, אבל לא תמיד הם מודעים לשלבים המוכרחים שיגיעו לבעל התשובה בהמשך חייו. בישיבות של החוזרים בתשובה, ובמדרשות של החוזרות בתשובה, נתקלים בבעלי תשובה שטופי "אורות", מלאי התלהבות, והם עושים עבודה טובה לתת כלים של תורה ומצוות בחייהם, עוזרים להם להגיע לשלב הראשון.

אין ספק, שאם הם היו מבינים שבעתיד יגיעו עוד שלבים בחייו של בעל התשובה, הם היו נותנים לו גם כלים להתמודד בצורה נכונה בשלבים הבאים. דוקא במקומות שבהם הקליטה יותר טובה, כמו בחסידויות מסוימות שבהם אין בעיה להכניס למוסדות החינוך, המשבר מיגע רק בהמשך, אם יש בעיות עם הילדים, או בשלב השידוכים שלהם, ואז הסטירה הרבה יותר כואבת ומסוכנת.

אין כאן המקום לפירוט ההדרכות השונות שיסייעו לבעל התשובה להתמודד עם השלבים השונים. הנושא עדיין צריך לימוד, וצריך להודות שלא תמיד ניתן למנוע את היווצרות המצבים הבעייתיים בתהליך המורכב הזה. לפעמים זהו מחיר כואב שבא מן הרצון והבחירה להשתלב בחברה אחרת. אבל המדריכים של בעלי התשובה יכולים ומחויבים לתת כלים כלליים שיעצימו את הכוח והאפשרות להתמודד.

לדוגמה, אין ספק שעצמאות כלכלית היא תנאי מאד חשוב כדי למצוא איזון נכון. בעוד שבשלב הראשון של התשובה, מושקע מאמץ אדיר להשקיע בעבודה הרוחנית וזה בהכרח בא על חשבון מיעוט בעניני הפרנסה וההשתדלות, אבל יש לזה מחיר כלכלי, שכל עוד המשפחה קטנה וההוצאות קטנות זה מחיר שאפשר לסבול, אבל בלי מודעות לכך שבהמשך יגיעו שלבים עם הוצאות רבות, יש חיוב גמור לדאוג לתשתית כלכלית ראויה. בעל תשובה שעסוק שקרב הישרדות יומיומי כדי לגמור את החודש ולמצוא פרנסה, מאד יתקשה בכל החזיתות שבחייו: גם שלום הבית, גם חינוך הילדים, גם לימוד התורה, גם היחס למשפחה החילונית, ואפילו האמונה. הכל רעוע ולא יציב כשאין כסף. ברור שהימצאות הכסף לא מבטיח את האיזון ויש הרבה עבודה לעשות, אבל בלי כסף כמעט ואין סיכוי. וכיון שבלי למצוא את האיזון, בעל התשובה עלול "להיתקע" בשלב המרירות והביקורת, שזה מצב מסוכן מאד.

כמעו כל בעל תשובה יכול לספר על עצמו שהוא נמצא בשלב החמישי, שלב האיזון. גם אלה שהכי פחות מאוזנים בטוחים שהם מאוזנים. כך טבע האדם. גם אתה, או את, קוראים יקרים, אם תסתכלו אחורה, איך הייתם לפני חמש או עשר שנים, אני בטוח שתראו שבכל שלב הייתם בטוחים שמצאתם את שביל הזהב המאזן שבחייכם. כדי למצוא את האיזון באמת, צריך לרצות בו, להשקיע בחיפושו, להתפלל על זה, להיות רגיש לפידבקים מן הסביבה שמעידים על חוסר איזון. והכי חשוב – לא להתיאש מלמצוא את האיזון!

שיהיה לכולנו בהצלחה רבה!

(מאמר זה מבוסס על מידע שנלקח מתוך עבודה אקדמית שהכינה שירה צים)

ראו עוד בנושא זה את מאמרו של ד"ר עוז מרטין חברת הבוחרים, ואת המאמר עצמאות כלכלית.

[קרא עוד כתבות]

אודות דן טיומקין

הרב דן טיומקין (41) - גדל ברעננה. חזר בתשובה לקראת סוף השירות הצבאי בחיל האוויר. למד שש שנים בישיבת סלבודקה בבני ברק. כתב את ספרי ההדרכה "במקום שבעלי תשובה עומדים" (הוצאת פלדהיים), חלק א' וחלק ב', שזכו להסכמת גדולי תורה מכל החוגים. ממייסדי ומנהלי ארגון "מענה", להדרכה וסיוע לבעלי תשובה. תושב גבעת זאב, ואב לחמישה.