שנת השמיטה: המגילות הגנוזות בנו

בני הקטן ראה צילום של לוח אבן מלפני 1500 שנה שבו נכתבו ושובצו הלכות שמיטה. הוא קרא מיד את הכתוב והבין אותו. שימור הפסיפס העתיק חשוב ומרגש. אבל השימור האמיתי של תורת החיים, נעשה בלימוד המשתמר בפיו של כל ילד יהודי שלומד ומקיים אותה.
(התמונה מתוך ויקיפדיה)
 
 

-"מה, לא שמעת על הפסיפס הגדול שמצאו בעמק הירדן"?

כבר כמה שנים שלא שמעתי מאודי, חבר טוב מתקופת הצבא, שהפך למנהל במוזיאון ישראל, והתקשר לבשר לי בהתרגשות על תערוכה חדשה, גולת הכותרת, תערוכה שאני חייב לבוא לראות.

-"לא, ספר לי, מה ההתרגשות, סך הכל מצאו עוד פסיפס"…

" אתה לא מבין מה זה", סיפר אודי מעבר לקו, "זהו פסיפס יחיד במינו, הוא השתמר כמעט בשלמות, כתובות בו בכתב עברי עתיק הלכות שמיטה, כמו שמופיעות במקורות של ספרות התנאים מאותה תקופה. צוות שלם של פרופסורים מומחים ישב על זה במשך שנים. כעת הוא מוצג בתערוכה אצלנו במוזיאון, ואני שולח לך בדואר את חוברת התערוכה. אתה, בתור חוזר בתשובה, בטח תדע להעריך את זה".

הסתקרנתי. לא הייתי בטוח אם אכן אלך לתערוכה, אבל כשהחוברת הגיעה בדואר, מיהרתי לפתוח את המעטפה ולעיין בה. מדובר בתגלית שמכונה "כתובת רחוב", כתובת הפסיפס הארוכה ביותר שנתגלתה, בת 29 שורות, שגודלה כ-12 מטר מרובע. באמת ממצא מדהים מבחינה ארכיאולוגית והיסטורית, שהתגלה לפני ארבעים שנה באזור קיבוץ עין הנצי"ב. חברי הקיבוץ, חוקרי ארץ ישראל ומומחים בתחומים שונים השקיעו זמן ומאמצים בניתוח, שיחזור ופענוח תוכן הכתובת, הלכות שמיטה שנכתבו לפני 1500 שנה ע"י חקלאים יהודים, כפסיפס למבוא בית הכנסת שלהם. בתחילה רצו לבנות סביב הפסיפס אתר תיירות ארכיאולוגי בקיבוץ. אבל חברי הקיבוץ, שהם שומרי שבת, לא יכלו להתחייב על ניהול האתר שהיה אמור להיות פתוח בשבתות וחגים על פי דרישות הרשויות. הכתובת הועברה למוזיאון ישראל, וחברי הקיבוץ שיחזרו בעמל רב עותק שלה שהוצב במקומו המקורי, בית הכנסת העתיק "תל רחוב".

בשולחן שבת, הראיתי את החוברת לילדים וסיפרתי להם שחבר שלח לי אותה ממקום עבודתו, והזמין אותנו לתערוכה. בני הקטן, שהיה אז בן שמונה, התחיל לעיין בחוברת. הוא הביט בתמונת הפסיפס בעניין רב.

-"אבא תראה, אלה הלכות שמיטה, בדיוק למדנו על זה". הוא התחיל לקרוא את השורה הראשונה: "שלום. הפירות הללו אסורים בבית שאן בשביעית, ובשאר שבוע מתעשרין דמאי: הקישואין והאבטיחין והמלפפונות' …"

הבטתי בו, ופתאום תפסתי מה טמון בדבריו. תמונה מפסיפס עתיק בן אלף וחמש מאות שנה, מתגלה כתוכן קריא ורלבנטי לחיים שלנו כיום! איפה יש עם ששימר כך את הכתב, השפה והמורשת שלו, עד שילד בן שמונה מצליח לקרוא את הכתוב בו, להזדהות, להתחבר, ולהבין את מה שעניין את אבות אבותיו לפני מאות רבות של שנים? למרות שבדרך כלל אינני טיפוס רגשן במיוחד, עיני התמלאו דמעות. יש לנו מורשת מיוחדת, שהביאה לעולם בשורה אמיתית, עקרה את הפגאניות האלילית, לימדה את העולם ערכי חיים של אמונה וצדק וקישרה את אבותינו ואותנו לחיי תורה בארץ הקודש, ואותה המורשת עדיין חיה וקיימת!

גילוי המגילות הגנוזות עשה רעש גדול, והן נחשבות עד היום ברחבי העולם כאחד הגילויים הארכיאולוגים החשובים ביותר וממשיכות לעורר ענין רב, עשרות שנים אחרי גילוין. אותם הטקסטים התנכיים שלנו, התגלו בכדי חרס בני אלפיים שנה. עשו להם כבוד גדול, שמו אותם ב"היכל הספר", בתנאי מיזוג אויר מיוחדים, ולוקחים לשם נשיאים וראשי מדינות להראות להם איך עם הספר מכבד את מורשתו. אי אפשר לזלזל בזה, אבל הסיפור עם בני המחיש לי עד כמה המגילות הגנוזות האמיתיות שלנו לא גנוזות. "כתובת רחוב" מתוארת ע"י החוקרים כ"ברייתא תנאית", ממקורות המשנה והתוספתא. אבל המשנה אינה צריכה שימור במוזיאון. היא מודפסת במהדורה חדשה כל כמה חודשים, כבר לא במגילות עתיקות, אלא במהדורות מנוקדות, מאוירות, עם המחשות ובשיא הטכנולוגיה, אבל עם אותם טקסטים קדומים שנלמדים על ידי מאות אלפי לומדים בארץ ובעולם.

בני למד את מסכת שביעית וההלכות הקשורות אליה בספרים צבעוניים המודפסים בדפוס דיגיטלי, ושמירת השמיטה היא חלק מחייו במטבח, בחנות ובגינה. והנה, כשראה צילום של לוח אבן עתיק יומין שבו נכתבו ושובצו בסבלנות ואומנות אין קץ אותן ההלכות, הוא קרא מיד את הכתוב והבין אותו. גילוי המגילות הגנוזות ושימור הפסיפס מעמק הירדן חשוב ומרגש. אבל השימור האמיתי של תורת החיים, נעשה בלימוד המשתמר בפיו של כל ילד יהודי שלומד ומקיים אותה. "היכל הספר" האמיתי הוא בליבם של הלומדים הממשיכים את שרשרת הדורות בהעברת התורה.

לא יכולתי להתאפק. חזרתי לאודי וסיפרתי לו על תחושותי ושמחתי. גם הוא התרגש ביחד איתי. אנחנו באמת חלק מ"מרוץ הלפיד" חי ומחיה. מאז שקיבלתי את חוברת התערוכה עברו כבר כעשרים שנה, אבל השיעור שלמדתי אז מבני הקטן עדיין מרגש אותי כל פעם מחדש.

[קרא עוד כתבות]

אודות עופר גיסין

הרב עופר גיסין ( 57 ) - גדל בראשון לציון, בוגר הגמנסיה הריאלית. שירת בצה"ל כלוחם בנח"ל, וחזר בתשובה לקראת סוף השירות הצבאי. למד בישיבת שעלבים, התקרב לחסידות ברסלב, למד בכוללים שונים בירושלים ובעמנואל והוסמך לרבנות. עוסק מאז שנת תשמ"ב בפעילות קירוב. מוסר שיעורים קבועים בקהילות ובתי מדרש ברחבי הארץ ועוסק ביעוץ לבעלי תשובה.