"תורת זבולון" – לימוד התורה של אנשים עובדים

איך אדם עובד יכול להגיע ללימוד תורה איכותי ומספק? האם זה מציאותי בכלל?

שאלה: מאז שנאלצתי להתחיל לעבוד, הלימוד כבר לא לימוד: אין זמן להתעמק, ואני מדי עייף. האם זה בכלל מציאותי לשלב בין עבודה ללימודים ?

זו שאלה מצויה וכואבת, ולפני שאענה, צריך להקדים בסקירה היסטורית: המציאות היא כזאת, שרוב מעם ישראל לא יכול להקדיש את כל יומו ללימוד התורה. סדר יום כזה מאד חשוב לכל אחד בתחילת חייו, אבל טרדות החיים גורמות לנו להגיע למקומות אחרים: לבקש פרנסה ולהוציא לכל את הכישרונות שנטע בנו הקב״ה. כך היה מאז ומתמיד: רק שני שבטים זכו להתמסר באופן מוחלט ללימוד התורה: שבט לוי, אשר קדשו ה׳, והטיל על עם ישראל כולו לדאוג לפרנסתו, ושבט יששכר, שזכה לתמיכת שבט זבולון, אשר קיבל לצורך כך ברכה מיוחדת: ״שמח זבולון בצאתך״.

זו סטטיסטיקה מדהימה: חמש שישיות מעם ישראל אמור להיות עובד ה׳ שמצליח למצוא דבקות ותורה גם בלי ללמוד כל היום. חז״ל לימדו אותנו סטטיסטיקה עוד יותר קיצונית: מתוך אלף שנכנסים לתחילת הלימוד יוצא רק אחד בקי בתלמוד (ויקרא רבה פרשה ב' אות א': "בנוהג שבעולם אלף בני אדם נכנסין למקרא יוצא מהן מאה. מאה למשנה יוצאין מהן עשרה.  עשרה לתלמוד יוצא מהן אחד. הדא הוא דכתיב  (קהלת ז) אדם אחד מאלף מצאתי). כך גם נפסק להלכה בשולחן ערוך (או"ח סי' קנ"ה): "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שניהם משכחת עוון, וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון".  הביאור הלכה מעיר מייד שיש מציאות של יחידי סגולה, אנשים בעלי יכולות ואמצעים להתמסר ללימוד התורה, אבל הם רק יחידי סגולה, אבל רוב העם אינו בכללם, ופשוט שאסור לוותר על כל אותם אחרים, וגם עליהם למצוא את נקודות החיבור עם עבודת ה׳.

כל מי שזכה לראות קהילות יהודיות בחו״ל, זכה לטעום משהו מזה: בעלי בתים שמשכימי קום, לומדים במסירות נפש בתחילת היום ובסופו, וזוכים להיות בקיאים גדולים ועובדי ה׳ ברמות מדהימות. בפוסקים (טור ושולחן ערוך יורה דעה סימן רמ"ו בדרישה ט"ז וש"ך) מובא שבעלי בתים למדו "רק" ארבע שעות בכל יום, ורואים שבעלי הבתים של פעם למדו מאד ברצינות, לפעמים אפילו יותר בצורה יעילה ומרוכזת מאברכים כיום, שכל יומם לפניהם, והם שאננים וזחוחים. לפעמים עצם השוואת יעילותם בעבודה מחייבת אותם להשקיע מאמץ מחשבתי דומה בזמן לימוד התורה, לא להתפזר, לא להתפתות לשיחות רעים, אלא לייקר ולנצל היטב את זמן הלימוד, שלא לדבר על הלימוד בשבת (ובחו״ל- גם ביום ראשון, שמוקדש כולו לעמל התורה).

עם זאת, אחרי כל הדיבורים היפים, לא נוכל להתעלם מהמציאות שאכן לימוד התורה נפגע כאשר משלבים בסדר היום גם עבודה. יש לכל אחד מאיתנו הרבה מחויבויות: לאשה, לילדים, למשפחה המורחבת, העבודה תופסת נתח נכבד לא רק בזמן אלא גם באחריות וביישוב הדעת, ובאמת יוצא שקשה ללמוד באותה רצינות. זו בעיה אמיתית שאין עליה פתרון כולל, וכל אחד צריך במסגרת חייו לחפש ולבקש פתרונות יצירתיים לכך.

אבל ממבט רחב יותר, אני יכול לומר שלעניות דעתי, בחשבון הכולל ולטווח הארוך לימוד התורה לא נפגע. החיים הם לא ריצת מאה מטר שבהם צריך לנצל כל יום למקסימום תורה, אלא הם דומים יותר לריצת מרתון, שצריך לחשבן גם את העתיד. ובטווח הארוך – דווקא מי שמצליח למצוא נוסחא של שילוב מנצח בין לימודים ועבודה, זוכה ליישוב דעת שמאפשר לו לאהוב את הלימוד ולהתמיד בו לאורך השנים. באופן מפתיע ופרדוקסלי, יש הרבה תופעות לוואי של אלו שלא דאגו להכנסות סדירות. תופעות הלוואי של אברך שנמצא בחובות ומגלגל גמ"חים, גורמות לנזק הרבה יותר משמעותי בעתיד, הן מבחינת זמן הלימוד, והן מבחינת האיכות.

אבל גם לטווח הקצר, חובה עלינו לחדש את "תורת זבולון" ולמצוא דרכים יצירתיות למצוא בלימוד את החשק, את החיות, את המנוע לכל היום כולו, אפילו שזמן הלימוד אינו רב כפי שהיינו רוצים.  מומלץ לכל אחד לפני שיוצא לעבודה, ובוודאי תוך כדי כך, להקדיש זמן כדי לחפש בספרים ולהתייעץ עם מביני דבר בענין הסדר הנכון ללימודו, ודרכי התחזקות כנגד הקשיים בהתמדה בו.

נשמח לראות בתגובות למאמר רעיונות יצירתיים נוספים איך עושים את זה.

בהצלחה!

 

[קרא עוד כתבות]

אודות דן טיומקין

הרב דן טיומקין - גדל ברעננה. חזר בתשובה לקראת סוף השירות הצבאי בחיל האוויר. למד שש שנים בישיבת סלבודקה בבני ברק. כתב את ספרי ההדרכה "במקום שבעלי תשובה עומדים" (הוצאת פלדהיים), חלק א' וחלק ב', שזכו להסכמת גדולי תורה מכל החוגים. ממייסדי ומנהלי ארגון "מענה", להדרכה וסיוע לבעלי תשובה. תושב גבעת זאב, ואב לחמישה.