הטרקטוריסט של הרבי

הרב ראובן דונין זכרונו לברכה (תרצ"ד-תשס"ב), אחד מראשוני החוזרים בתשובה בדורנו, החל לעבוד לפני חזרתו בתשובה על טרקטור ועל כלים גדולים, בהכשרת קרקע בשדות. ראובן גר בחיפה "האדומה", עיר שהיתה באותן שנים סמל של מפא"י'ניקיות, חיי עבודה ורוח של חלוציות ופריקת עול. כאשר התקרב ליהדות, הוא נכנס לישיבת חב"ד והרגיש שעליו להשלים את כל השנים בהם בזבז את זמנו לריק, והחל לנצל כל רגע לעבודת השם, לשקוד על הגמרא ועל תורת החסידות וללמוד וללמוד וללמוד.

אחרי זמן מה, בהתרגשות רבה, ראובן נסע אל האדמו"ר מחב"ד זצ"ל לניו יורק. כאשר ר' ראובן הגיע ל'יחידות' הראשונה שלו עם הרבי, שאלתו הראשונה של הרבי היתה אם הוא מבין ב'מכונות, ברכב כבד'. הוא ייעד לראובן תוכנית של הפצת יהדות במסגרת עבודתו כטרקטוריסט. ראובן ביקש לעזוב את עבודתו ולהקדיש את חייו ללימוד תורה ועבודת ה', אבל הרבי עודד אותו לא לעזוב את העבודה. הוא נשאר למספר חודשים אצל הרבי שהראה לו חיבה וקירוב מיוחדים, למד והתעלה, ואז – חזר לארץ.

ר' ראובן דונין, חסיד נאמן, הקפיד למלא בדייקנות אחרי הוראותיו של הרבי. "עליך לעבוד במקום שבו יראו אותך כמה שיותר אנשים" אמר לו הרבי ב'יחידות', והוא השתדל לעבוד במקום ציבורי כדי שכמה שיותר אנשים יראו אותו בעבודתו. בסייעתא דשמיא הוא אכן הצליח למצוא עבודה במחצבה בכניסה לעיר חיפה. בעבודה קשה ומפרכת, כל מה שהחזיק אותו היתה הידיעה שרואים אותו הרבה אנשים, חב"דניק מזוקן על טרקטור, כהוראת הרבי.

דמותו של הצעיר החרדי, המתהלך לפנות ערב ברחובותיה הראשיים של חיפה כשהוא לבוש בגדי-עבודה מאובקים, לאחר שסיים את עבודתו היומית על הטרקטור במחצבה, משכה הרבה תשומת לב. זה היה חזיון שאינו נפוץ, ורבים מאנשי העיר האדומה נפעמו למראהו. ומאחר ובחיפה של אז, נהגו להביט על אנשי העמל בעין טובה והתיחסו אליהם בחיבה מיוחדת, זכה ר' ראובן ליחס של כבוד מאת כל רואיו.  אלפי אנשים ראו אותו והוא הפך לאטרקציה אמיתית שעשתה רושם עז על כל רואיו. ללא כל פרסומת, מודעות בעיתונים או רמקולים ברחובות, נוכחותו בשטח גרמה לאנשים לומר לו: 'כל הכבוד'.

קשה לשים את האצבע איך בדיוק התחילה מהפכת התשובה בדורנו, אבל המציאות היא שדוקא שם, בחיפה, התחילה תנועת התשובה. ראובן דונין עסק בה במרץ בפעולות קירוב רחוקים, בערב אחרי יום עבודה ובימי חופש ופגרה. הרבי כתב לו שהוא משמש כדוגמה חיה לכך שאפשר להיות אדם שמתפרנס מיגיע כפיו ו"חי בעולם הזה, דוקא כי זה רצונו של הקב"ה", ויחד עם זה לחיות "על פי השולחן ערוך וכמבואר בחסידות, ודוקא מתוך שמחה וטוב לבב". והתוצאה – היה עליו חן מיוחד, דבריו התקבלו, והוא זכה לקרב מאות ואלפי בני אדם.

ר' ראובן העיד על עצמו שזכה להגיע למאות ולאלפי אנשים ולקרבם, בדרגה זו או אחרת, והכל בזכות הוראת הרבי שלא יפרד מהטרקטור, והרבי ידע לצפות זאת עשרות שנים מראש.

הספר 'הטרקטוריסט של הרבי' מאריך לתאר את סיפורו המיוחד של ר' ראובן. לקראת סוף הספר מובאות הרבה מההדרכות שהוא עצמו הדריך בעלי תשובה לרבים ממושפעיו ותלמידיו שבאו לשמוע מ'משפיע' שנתמנה על ידי הרבי:

דגש מיוחד הוא נתן לתלמידיו לשמור על שלום בית ולא להטיל את משימות הבית על האשה. 'במקום שתפרוש כנפיים ותעוף כל ערב לשיעור אחר, כשאתה משאיר את האשה להתמודד לבדה עם הילדים – תפשיל שרוולים, תסדר את הבית, ותשלח את אשתך לשיעור!'. עם הגישה הזאת הוא זכה לסייע לבתים רבים להיבנות כראוי.

היתה לו מומחיות מיוחדת להורות אם וכיצד להמשיך לעסוק במקצועות העבר. כאשר צייר שאל אותו אם להמשיך לצייר, הוא ביקש לראות את הציורים, בחן אותם היטב, ואמר: "עליך לבדוק היטב בנפשך האם הרצון לצייר נובע מצד הקדושה, שכן הגבול בין אמנות לפריקת-עול הוא דק מאד, והיצר הרע שחפץ להביא את האדם לפריקת עול מושך אותו לציור". לאדם שעסק במוסיקה, הסביר ש'היכל התשובה' ו'היכל הנגינה' סמוכים זה לזה, כפי שמובא בספרי החסידות, ומי שכבר נמצא בהיכל הנגינה – קל לו מאד להגיע להיכל התשובה, לא להישאר תקוע עם המוסיקה, אלא למשוך אותה לתשובה. למי שיכל להפיץ יהדות במקום עבודתו עודד להמשיך ולהתמיד, 'להפוך את מקום העבודה שלך – לישיבה', והכל דרך הרעפת אהבת ישראל במידה רבה עד שידבקו בך ולא יוכלו לעזוב!

* * *

"ורוח גדולה וחזק, מפרק הרים ומשבר סלעים לפני ה'" (מלכים א' י"ט י"א). את הפסוק אמר ה' לאליהו הנביא אשר קנא את קנאת ה' צבקות. כמה סימלי, שראובן עבד לפרנסתו לפרק הרים ולשבר סלעים, וזה התאים לאופיו הסוער, וגם כאשר הגיע לשנותיו האחרונות, שבהן הרבי אישר לו להפסיק לעבוד על הטרקטור, הוא המשיך להיות 'טרקטוריסט' במובן הרוחני, וישב כ'משפיע' ליד שולחן ההתוועדות, והשיב נשמות אל כור מחצבתן. תכונת הכריזמה המדהימה שניחן בה חברה לאישיותו המיוחדת של הטרקטוריסט-הבולדוזר במהותו. כשם שידע במחצבה הגשמית לנתץ סלעים ולפרוץ קדימה, כך עשה גם ב'מחצבה' החסידית שלו – כשניפץ מיתוסים והזניק קדימה, יחד איתו, את כל היושבים איתו ליד שולחן ההתוועדות.

הדפסה, הורדה ושליחה לחבר