שאלה – איך בעל תשובה יצליח להתפתח נכון ובריא, באופן שההתלהבות רק תגבר ?

אם נדע מהם השלבים בתשובה, נצליח להתמודד כראוי, ואז ההתלהבות, השמחה והאמונה רק יגברו.

שאלה – אני בעל תשובה צעיר ומלא שאיפות. לאחרונה שמתי לב שיותר מדי בעלי תשובה ותיקים סביבי איבדו את ההתלהבות הזאת, ואפילו הפכו לקצת צינים ומיואשים. אני לא רוצה להגיע למצב כזה. כששיתפתי חבר טוב בתחושות שלי, הוא אמר לי שהוא חושב שזה בלתי נמנע. האמנם?

 

תשובה – אשריך, יקירי, שאתה פיקח שרוצה ללמוד מנסיונם של אחרים. הכרתי רבים שהיו בטוחים שבגלל הנהגה מסוימת שהם סיגלו הם מחוסנים מכך ולהם זה לא יקרה, אבל הם טעו, ולכן אני כל כך מעריך את הרצון המוצדק שלך, לא לאבד את האור, התקוה, האמונה והחיות, כי זה מה שנותן לך סיכוי טוב באמת לא להגיע לכך. אמנם לא הכל בידינו, אבל יש גם בזה השתדלות נכונה שעלינו לעשות, ובינתיים ברור שלא נכון לאבד את השאיפות הטובות והנכונות.

 

אקדים ואומר, ש'לחזור בתשובה' זה לא משהו טכני. זה שינוי זהות, שכולל תהליך נפשי לא פשוט. מסתבר שיש כמה שלבים זהים שעוברים בעלי התשובה, כמעט ללא קשר מאיזה מקום הם באו או לאיזה מקום ברחבי הספקטרום היהודי הם הגיעו. בתחילת התשובה, נראה שמצאנו את האמת המוחלטת והאבסולוטית. זה נכון, אבל בהמשך הדרך מתגלים קשיים הכרחיים. הפז"מ, הגיל, החיכוכים החברתיים עם הממסד ונציגיו, ההורות והזוגיות גורמת לנו להכיר רבדים נוספים שחבויים בנפשנו, וגם אותם יש "להחזיר בתשובה", וזה לא קל ולא פשוט בכלל. זה תהליך, תהליך עם ירידות, אבל אם מודעים אליו, ניתן בהחלט להגיע למצב של אמונה שלמה וכנה.

 

מה שחשוב לדעת שזה לא סתם 'משבר'. אם נתייחס לשלבים שבהמשך סתם כאל 'ירידה' זמנית, לא נוכל ללמוד מנסיונם של אחרים. יש כבר מספיק 'קרבנות מלחמה' מיואשים שעשו הרבה טעויות והגיעו למקומות לא טובים (כמו אותם חברים שמיאשים אותך?), ופשוט חבל לא ללמוד מהנסיון שלהם, ולא לעשות את ההשתדלות המירבית להגיע למקומות הטובים שבהם האמונה, השמחה והחיות מתעצמת כמען המתגבר.

אז במבט יותר רוחבי, בוא נסקור את השלבים ההתפתחותיים שעובר בעל תשובה:

1 – השלב הראשון – שלב האורות הגבוהים. בשלב הזה בעל התשובה מסונוור כולו מהאמת, מהאורות הגבוהים, מההתרגשות הרוחנית, ולכן הוא משקיע מקסימום מאמץ על מנת ללמוד, להכיר, להיטמע בחברה החדשה, לה הוא עושה אידאליזציה. בשלב הזה הביקורת החברתית יורדת כמעט לאפס, ובמקביל יש התכחשות מסויימת למקורותיו, לצרכיו ולזהות הקודמת, החילונית. בעל התשובה משקיע את כל המאמצים שביכולתו, כדי לאמץ לעצמו באדיקות את מנהגי החברה החדשה ללא עוררין, במין עסקת חבילה כוללת של "נעשה ונשמע", במסירות נפש מופלאה.

2 – השלב השני – שלב הדיסוננס, שלב תחילת התמודדות עם העדר התאמה. בשלב הזה מתחילים להתפכח מהאופוריה הרוחנית, ומתחילים להיווצר סדקים במערכת – לא האמונית, חלילה, אלא מערכת הזהות וההתאמה. מתפתחת הכרה אצל בעל התשובה שבעצם הוא לא הצליח להתקדם מבחינה רוחנית כמו שרצה. מתגלה פער בלתי נסבל בין הרצוי למצוי: בתיקון המידות, בשולחן השבת, בעול הפרנסה. במקביל, נוצרים חיכוכים חברתיים ראשונים עם המוסדות החינוכיים והקהילתיים, ומתחילים להתמלא בתחושות של מבוכה ובלבול.

3- השלב השלישי – שלב המרירות: בשיא שלב החיכוכים והסדקים, מגיעים למצב שבו יש התנגדות ואפילו עוינות של ממש כלפי החברה החדשה, במקביל לגילויי רצון להיאחז במקורות שמהם הוא הגיע. זה שלב כואב של הוצאת המוגלה. הביקורת החברתית בשיאה, יש הרבה רצון להיבדל, להתרפק בנוסטלגיה על ריחות וניחוחות, צלילים ומראות מן העבר. יש גם נטיה להתאגד עם אנשים כמותו, מאותו רקע תרבותי. בהרבה מקרים מתפתח גם כעס על ה'משפחה המאמצת', שכל כך סייעה בשלב ההיטמעות החברתית הראשון, וכעת נראית לא מבינה ולא מקבלת ומכילה.

4 – השלב הרביעי – שלב חשבון נפש הבוגר, שרואה את המציאות על כל מורכבותה ולא בשחור- לבן. הכרה שיש בנו מורכבות, ולא כיף לשחק עם מוגלה, צריך לנצל את זה שהמוגלה יצאה כדי לחבוש ולהתקדם. יש כאן הכרה בוגרת שצריך לעשות שילובים בין מי שהיה לבין התורה, ואז נוצר חשבון נפש, שבו בעל התשובה בוחן את שתי התרבויות זו מול זו על מורכבותן, ולא בשחור- לבן, עד שהוא מגיע לשלב הבא והאחרון.

5 – השלב החמישי – שלב ההרמוניה, שלב שבו בעל התשובה מספיק בוגר כדי לעשות אינטגרציה מודעת וביקורתית, ולבנות לעצמו זהות הממזגת את העבר עם ההווה (ואולי גם עם העתיד). זהו השלב הסופי שבו בעל התשובה יכול להגיע לידי פיוס עם תהליך שינוי הזהות. לא מדובר פה בסטטוס עם קביעות, אלא זה מצב דינמי, שמשתנה כל הזמן מול אתגרי החיים.

לא כל בעל תשובה זוכה לעבור בשלום את כל חמשת השלבים. יש כאלה שנתקעים בשלב כלשהו. הצעירים תקועים בשלב הראשון, שלמרבה הצער הוא זמני. ככל שהחברה החדשה קיבלה ואימצה את בעל התשובה בחום רב ואפשרה לו להיטמע בתוכה, כך רוב הסיכוי שהוא ישאר בשלב הזה זמן ממושך – אבל זה שלב זמני, ובמוקדם או במאוחר, יגיעו השלבים הבאים. באופן פרדוקסלי, אלה שהיו תקועים זמן רב בשלב הראשון עלולים לעבור את המשבר של השלבים הבאים קשה, ולהיתקע שם, מרירים, מתנכרים ומנותקים.

אבל רוב בעלי התשובה הנורמטיבים, זוכים להגיע לשלב החמישי, שלב האיזון. שלב זה דורש בגרות ולא מעט מודעות עצמית, כדי למצוא איזון נכון בין העבר להווה, בין צרכי הנפש לבין הנורמות ההתנהגותיות החברה החדשה.

כמעט כל בעל תשובה יכול לספר על עצמו שברוך השם, הוא כבר הגיע לשלב החמישי, שלב האיזון. גם אלה שהכי פחות מאוזנים בטוחים שהם מאוזנים. כך טבע האדם. גם אתה ודאי חושב כך. אבל מסתבר שאתה לא שם, וגם עליך עוד יעבור מה שיעבור, כך טבע העולם. כדי לגרום שזה לא יהיה מדכא ומייאש אלא בונה, כדאי לדאוג לכמה דברים.

קודם כל להיות מודע לכך שיש עוד שלבים בתהליך. בשביל למצוא באמת את האיזון, צריך להשקיע בחיפושו, להתפלל על זה.

חוץ מזה כדאי לעשות מאמץ שלא להתקבע בחברה שאינה מאירת פנים, או חברה מדי קהילתית, באופן שלא מעודד עצמאות ולא מכיל שונה. חברה שכזאת רק תעצים ותגביר את הבעיות, את הסיכוי להיתקע בשלבים הלא בריאים של התשובה.

חשוב מאד להיות מחובר ללימוד תורה בקביעות, במקום שליבו חפץ, כי לולי תורתך שעשועי – אז אבדתי בעניי. ואם טרם מצאת סיפוק אמיתי עצמי בלימוד, חפש מקום או רב ממנו תוכל לקבל, כי זה תנאי הכרחי בחיבור לעצמך ולעולם.

במקביל, כדאי מאד לעשות מאמץ לא להגיע לעוני ולתלות כלכלית באחרים. נכון שלא הכל בידינו, אבל מאד בולט כיצד בשלב הראשון של התשובה, מושקע מאמץ אדיר להשקיע בעבודה הרוחנית וזה בהכרח בא על חשבון מיעוט בעניני הפרנסה וההשתדלות, אבל יש לזה מחיר כלכלי, שכל עוד המשפחה קטנה וההוצאות קטנות זה מחיר שאפשר לסבול, אבל בלי מודעות לכך שבהמשך יגיעו שלבים עם הוצאות רבות, יש חיוב גמור לדאוג לתשתית כלכלית ראויה. בעל תשובה שעסוק שקרב הישרדות יומיומי כדי לגמור את החודש ולמצוא פרנסה, מאד יתקשה בכל החזיתות שבחייו: גם שלום הבית, גם חינוך הילדים, גם לימוד התורה, גם היחס למשפחה החילונית, ואפילו האמונה. הכל רעוע ולא יציב כשאין כסף. ברור שהימצאות הכסף לא מבטיח את האיזון ויש הרבה עבודה לעשות, אבל בלי כסף כמעט ואין סיכוי. וכיון שבלי למצוא את האיזון, בעל התשובה עלול "להיתקע" בשלב המרירות והביקורת, שזה מצב מסוכן מאד.

בנוסף, חשוב מאד להשקיע המון בשלום הבית. זוגיות צריך לטפח, ואם תזכה שאשתך תהיה גם החבר הכי טוב שלך, תוכלו לשוחח, להכיל אחד את השני, ואז יש בית חם ממנו יוצאים, ויש כח לקשיי העולם. לא לחינם לימדונו רבותינו שהשרוי ללא אשה שרוי ללא שמחה, ללא חומה, ללא שלום, אפילו ללא תורה. לא מספיק להיות בסטטוס של "נשוי" בתעודת הזהות כדי להגיע למעלות האלה, צריך להיות "שרוי עם האשה", וזה מחייב השקעה רבה בשלום הבית, וזו ההשקעה הכי משתלמת שיש.

גדולי ישראל מכל הזרמים היו מודעים לכך שחזרה בתשובה זה תהליך ארוך ורב שלבים, ולכן תמיד נתנו עצות שלא רק התיחסו ל"הישגיות הדתית" של השלב הראשון, אלא התיחסו גם להכנה לשלבים הבאים, הבלתי נמנעים. קשה במכתב אחד לפרט כראוי הכל, אבל אלה ראשי פרקים מאד מתומצתים וחשובים של מה שעובר עלינו, בעלי תשובה, ולא נותר לי אלא לאחל לך מכל הלב, שתצליח להגיע ולעבור את ההתפתחות הזאת בצורה בריאה, ובאמת תצליח, כמעין המתגבר, להתמלא באמונה ושמחה, תורה ואמונה – אתה וכל בני משפחתך. בהצלחה!

[קרא עוד כתבות]

אודות דן טיומקין

הרב דן טיומקין - גדל ברעננה. חזר בתשובה לקראת סוף השירות הצבאי בחיל האוויר. למד שש שנים בישיבת סלבודקה בבני ברק. כתב את ספרי ההדרכה "במקום שבעלי תשובה עומדים" (הוצאת פלדהיים), חלק א' וחלק ב', שזכו להסכמת גדולי תורה מכל החוגים. ממייסדי ומנהלי ארגון "מענה", להדרכה וסיוע לבעלי תשובה. תושב גבעת זאב, ואב לחמישה.