שאלה – עד כמה נכון להדר לאכול רק אוכל בריא

קמח מלא, ירקות, קיצוץ במלח ובסוכר, עד כמה ראוי לבעל תשובה להקפיד על עניני בריאות. שאלה קשה.

ש. אני מתחבט הרבה בעניני תזונה בריאה. אני בעל תשובה 4 שנים ואני שם לב שיש בלי סוף בעיות שקשורות בבריאות המזון, מעבר לכשרות. אני מדבר על תזונה בריאה, אוכל אורגני, והרגלי אכילה נכונים. אני משתדל לעמוד באיזה מינימום הכרחי אבל זה כל כך קשה. כמעט ואין מודעות לכך בציבור החרדי. ולכן קשה להתארח אצל אנשים עם מודעות לתחום, ושלא לדבר על מסעדות… בקיצור זה גורם לי לקושי רב ואני מתלבט מה לעשות.

ת. אשריך שאתה זוכה לחיות במודעות לתחום חשוב זה. כל מי שלמד קצת ענינים אלה מודע לחשיבותם ואין בזה ספק כלל.

תחום הבריאות הוא חשוב ויש בו דרגות רבות של הידור. יש שטוענים שלגור באזור עירוני מפוייח זה נזק אדיר וצריך לגור בכפר המאוורר, הכימיקלים שעל הירקות הם קטסטרופה ואפילו ירקות אורגניים לא יעזרו, והקרינה של הטלפונים הסלולריים מסרטנת וקטלנית. מצד שני, רבים טוענים שהגוף שלנו מספיק חכם לסלק רעלים ועודף העיסוק בעניני בריאות מוביל לגאוה, שגעון והופך להיות סוג של כת אובססיבית. וכמובן שיש אין-סוף דרגות ביניים בין הגישות הקיצוניות הללו. ברור שיש עניין להשתדל להדר בזה, אבל מצד שני אנחנו דור שניצב מול היפרמרקט מלא פיתויים וגרויים, והשאלה עד כמה ראוי לתת משקל לחומרות שכאלה. כבני אדם, המשאבים שלנו מוגבלים ולכל בחירה יש השלכות מכיוונים אחרים, ולכן אמר שלמה המלך: "אל תהי צדיק הרבה". אני פחות מבין בעניני בריאות ולכן אינני ראוי לפסוק לך בזה, ורק אנסה להאיר תחומים נוספים, ובסוף ההחלטה היא רק שלך.

עצם זה שחזרנו בתשובה, גרם לנו לוותר על כל כך הרבה מוצרים שנפשנו התרגלה אליהם ואין להם כשרות מהודרת, כך שמראש נקודת הפתיחה שלנו בהתמודדות הצרכנית היא מאד בעייתית. המטרה של גוף בריא מוסכמת לכל, השאלה רק איך מגיעים למצב הזה כשגם הנפש בריאה ולא סובלת מחסכים שעלולים להיות בעייתים לא פחות.

יש תחום מקביל שגם הוא נקרא בתורה 'אכילה' ("מלבד הלחם אשר הוא אוכל"), ובתחום זה כתוב מפורש (ברש"י על קהלת ח' ט"ו), שמול פיתוים – הדרך ליצור חומת הגנה, היא להתענג על מה שהתורה התירה ולא אסרה. נכון שגם בזה יש דרגות של קדושה שיש בהן הבחנה בין תאוה לבין פרישות, אבל כאשר יש פיתויים רבים בחוץ צריך שיקול דעת אם החמרה בתחום ההיתר לא תביא בסוף למפולת כללית גם בדבר שהוא ודאי אסור, כמו שכותב רש"י שם.

אז כך גם בתחום המזון, דיינו שויתרנו על הטובלרון, הבזוקה, התאנים ועל עוד 10,000 מוצרי מזון בסיסיים ומליון מסעדות. כבעל תשובה שנמצא סך הכל במאבק נפשי פנימי לא פשוט של שינוי זהות, יש כל כך הרבה חזיתות, כל כך הרבה עומס נפשי, שצריך גם לדעת היכן להקל, לשחרר לחץ, היכן למצוא נקודות של נחת בלי רגשות אשמה. אז להקל במזון לא כשר אי אפשר, אז תחום הידורי הבריאות יכול באופן זמני לסבול מדחיה מסוימת עד שמערכות חייך יתיצבו ותזכה להיות במצב שבו תהיה יותר סמוך על שולחנך ופחות תזדקק לשולחן אחרים ואז תוכל לחזור להדר בתחום חשוב זה.

אני כותב  את התשובה הזו מתוך מצב שקרוב  לחרדה. אולי זיקקת את נקודת הבחירה שלך הרבה יותר ממני בתחום זה, ולא הייתי רוצה להחליש אותך, חלילה. אני באמת חושב שזה תחום ראוי. אבל דוקא כאשר זה מגיע ממקום בריא ומאוזן, שאז זה לא גורם לכאלה לחצים, כמו שאתה מתאר. ולכן  אני מרשה לעצמי לשתף אותך בתחושותי. הנזק המצטבר של הבידוד החברתי שאתה גורם לעצמך, הוא נזק אמיתי שאסור לזלזל בו. לא כתבת לי אם אתה נשוי ומה יחס אשתך לכל הנושא. אין ספק שאם גם היא לא בקטע אז יש כאן חומרא שמביאה לידי קולא במצוות אחרות.  
וגם אם היא כן בקטע, עליך מוטלת אחריות לוודא שאתם לא נכנסתם לעולם שכולו רק איסורים והגבלות שיוצרים לחץ ושיגרת חיים לא נעימה.

אסיים בסיפור ששמעתי על המשגיח הרב וולבה זצ"ל. הרב וולבה שמע שבחור אחד בישיבה שלו קרא באיזה ספר שיש עניין להחמיר ולא לאכול מאכל שהוא מתאוה אליו במיוחד כגדר למידת הפרישות, וכיון שאותו בחור מאד אהב עגבניות, הוא קיבל על עצמו לפרוש מעגבניות, וכך נהג משך זמן די ארוך. כשהרב וולבה שמע על ההנהגה הוא ניגש אליו ושאל אותו אם השמועה נכונה, ושהוא לא אוכל עגבניות. הבחור הנהן בגאוה. הרב שאל אותו שאלה נוספת, אם הוא חושב על עגבניות. הבחור הודה בכנות: "כל היום"… ענה לו הרב וולבה: עדיף שתאכל עגבניות ותחשוב על הגמרא…

אני חושב שזה סיפור שנמחיש היטב עד כמה קל להתפתות לקפוץ למדרגות של הידור בתחום מסוים בלי לחשבן את המכלול, בלי לחשבן נזקים עתידיים והשלכות מעגליות. יעזרנו ה' שנצליח לעשות רצונו תמיד מתוך ראיית המכלול ומתוך שמחה, אושר ובריאות.

[קרא עוד כתבות]

אודות דן טיומקין

הרב דן טיומקין - גדל ברעננה. חזר בתשובה לקראת סוף השירות הצבאי בחיל האוויר. למד שש שנים בישיבת סלבודקה בבני ברק. כתב את ספרי ההדרכה "במקום שבעלי תשובה עומדים" (הוצאת פלדהיים), חלק א' וחלק ב', שזכו להסכמת גדולי תורה מכל החוגים. ממייסדי ומנהלי ארגון "מענה", להדרכה וסיוע לבעלי תשובה. תושב גבעת זאב, ואב לחמישה.