למי שלא קרא: הספר החדש של נועה ירון-דיין (מחברת "מקימי") מספר על שירה גאולה, נערה בת להורים חוזרים בתשובה. אביה נפטר ואימה התחתנה בשנית עם חרדי מהבית שמגלה אי-הבנה גדולה לצרכי הילדים ומתעמת איתם.
מתוך כאב, שירה גאולה מצטרפת לחבורת נושרים המשוטטים ברחובות ונושמים אלכוהול, סמים, פשע וייאוש. בלילה קר אחד היא פוגשת באקראי קבוצת חסידי ברסלב שרבם הוא ישראל אודסר זצ"ל (נ נח נחמן מאומן) ומתרשמת מהם לטובה, בפרט מבחור חוזר בתשובה בגילה עימו היא מפתחת קשר רגשי. הצירוף של הקשר הנקי והחיובי עם הבחור, הופעתם של גילויי הבנה ותמיכה מאימה ואביה החורג, מול אירועים שליליים מאוד שהיא עדה להם בחיי הרחוב – מביא אותה לנטוש את המסלול ההרסני.
שידור חי מהשטח: הסיפור של הספר אמיתי. הוא קרה באמת. ואני לא מתכוון לסביבה של ירון דיין אותה איני מכיר, אלא לסיפור כמעט זהה שאני מכיר מקרוב, בו הבת הסתובבה בדיוק באותם רחובות וניצלה רק בגלל שהתחברה לצד הפחות רשמי והיותר זורם של חסידי רבי נחמן. היום היא נשואה באושר לבן תורה ברסלבי ומנהלת בית יהודי כשר.
ביקורת ספרים: נא אל תעשו על הספר הזה (מה שיכתב במאמר זה הוא רק בתור תשובה הכרחית לביקורות שכבר פורסמו). לא שאין לספר מה להציע מבחינה ספרותית. אבל הוא לא נכתב בשביל לענג את שעות הפנאי של מישהו. בפירוש לא. הוא נכתב כזעקה אמיתית, על הילדים של רבים מאיתנו, החוזרים בתשובה, שהולכים לאיבוד בגלל שנעשו טעויות בכמה דברים חשובים וקריטיים. אנו לא הורים כל כך גרועים, אבל נכנסנו בתמימות למערכת החברתית החרדית שעם כל הטוב שיש בה היא "התובענית ביותר בעולם", כהגדרתו של הרב אורי זוהר, ולרבים מילדינו אין כלים ויכולת לעמוד בדרישותיה. יש מיעוט מאיתנו שהשתלב בהצלחה, הם וילדיהם, אבל רבים מאוד לא. רבים מדי. זה היה יכול להימנע עם קצת גמישות, אהבה, והבנה. אבל לא היה מי שיתפוס את העניין בזמן, והתוצאות ידועות.
חסידי רבי אודסר: יש ששואלים, מדוע שירה גאולה התחברה דווקא אליהם? לדעתי זה ברור. הם תוססים ובלתי-רשמיים, עם המון אמונה בה' ושמחה סוחפת. את דוכניהם, עם המוזיקה והספרים הם מציבים ברחובות, היכן ששירה וחבריה שוהים. טבעי שיתרחש מפגש. אמנם ברסלב אינה פתרון קסם, כפי שהעיר בצדק דן טיומקין בביקורתו על הספר. ויעידו על כך כל הנחמנים, שגם הם נמצאים בכיכרות בלילה. אבל התובנות של אהבת ישראל, פניה ישירה לה', ושמחה תמידית, אותם רק ברסלב מדגישה כעיקר – ודאי שנותנים סיוע עצום לכל אדם המתמודד רוחנית בימינו.
הכל בגלל בחור נחמד? מישהו שאל, איך יכול להיות ששירה יצאה מחיי הרחוב רק בגלל הקשר הטוב עם הבחור, כפי שמתואר בספר? אז זהו שכן, זה יכול להיות. ה' טבע בברואים רצון לקשר, וכשנערה מבולבלת שאין לה אף דמות יציבה בחייה, פוגשת פתאום בחור חיובי, רציני ונחמד, שמבין ותומך בה, בהחלט מסתבר שהקשר עימו יתפוס מקום מרכזי אצלה. קשר שיהיה חשוב מאוד בעיניה עד כדי נכונות לשנות כיוון בחיים.
נועה, מדוע לא כתבת ספר אחר קודם? יהודי חשוב אחד כתב, שהיה מצפה שאחרי "מקימי" ירון-דיין תכתוב ספר שיתאר את המעבר של אנשים כמוה מהחילוניות לחברה החרדית, ורק אחריו שתכתוב ספר על הבעיות עם הילדים שנולדו.
לעניות דעתי ירון-דיין עשתה נכון, כי בעיית הנוער 'הנושר' שלנו חמורה ודחופה הרבה יותר מאשר לבטי התאקלמות או אי-התאקלמות של מבוגרים. למבוגרים, בשונה מהנוער, יש מטבע הדברים מערכת פנימית יציבה יותר. בדרך כלל יש מקצוע מפרנס כלשהוא, ואולי הם גם נשואים כבר, ויש אדם קרוב לחלוק עימו את משברי החיים. כל אלה תורמים ליציבות.
חוץ מזה, הספר שרצית שיכתב, על המבוגרים – כן נכתב, בקיצור, והוא חבוי בתוך הספר הזה. הוא מקופל בתוכן המכתבים הנפלאים שהאימא החוזרת בתשובה כותבת לביתה אחרי שעזבה את הבית. נא ראה להלן.
שמעון נתן: אחד מהדמויות בספר, נער נושר שנקרא 'זבוב' כי הוא משועבד לבריון האלים ששולט על כולם. אבל הוא מתגלה בגדלותו, באצילות נפשו, כשהוא לוקח סיכון אישי גדול ומציל את שירה גאולה מהסתבכות חמורה עם החוק.
כמה נערים יקרים כאלה ראיתי ברחובות. יושבים על המדרכות ועל הברזלים הקרים, ואתה יכול להרגיש את הלב החם שלהם מרחוק. אם רק היתה להם החברה הנכונה, לאיזה פנינים של בני אדם הם היו גדלים. יש להם יראת שמים, יש להם בסיס טוב. צריך רק לתת להם קצת תעסוקה, אפשרות להתפרנס בכבוד, ולהתייחס אליהם לא כפרחחים מוקצים מחמת מיאוס אלא כבני אברהם יצחק ויעקב, ותיכף תראה איך הם בונים חיים בריאים, ואפילו נכנסים בשמחה לשיעורי תורה כשכיפה גדולה מתנוססת על ראשם. ככה היה צריך להיות, אבל המציאות היא שאלה שעוזרים להם הם מעטים מדי, והנערים נתונים במילכוד. עד היום אני רואה את עיניו הטובות והכואבות של ילד 'נושר' כבן עשר (!) שעמדתי לידו ברחוב בביתר לפני כעשרים שנה. את מילותיו רוויות הצער: "אתה לא יודע כמה קשה לנו אפילו כיפה שתהיה לנו על הראש…".
נוער נושר: משנה לשנה יש יותר. לא פחות, יותר. למרות כל 'הפרויקטים הטיפוליים' המתוקצבים והמסוקרים בתקשורת. למה? לא רק בגלל פיתויי הדור שהתעצמו. יש סיבה עמוקה יותר. הילדים האלה ראו את הוריהם החוזרים בתשובה הצדיקים שמחפשים אמת. רק אמת. אבל מצד שני, החברה שהם חיים בה, כל חברה – היא "עולם של שקר". את זה לא אני אומר, אלה דברי חז"ל. אז הילדים האלה נקרעים בסתירה הנוראה. הסתירה בין התמימות הטהורה של הוריהם לבין מה שהם פוגשים מיד כשהם יוצאים מהבית: רדיפת החומריות, השקר של החיצוניות, הפוליטיקה שאוכלת כל חלקה טובה, העסקנים המהוקצעים המתעשרים על חשבון האדם הפשוט. ואז מה קורה להם? מצד אחד, להיות כמו הוריהם אינם יכולים, כי אין להם את כוחות הנפש המיוחדים של חוזרים בתשובה. מצד שני, להשלים עם השקר שעובר לסוחר בחוץ אינם רוצים, כי זה שקר והם חונכו לחפש אמת. אז הם נקרעים בין זה לזה, אינם יודעים לאן כן לפנות, למי כן להשתייך, מתייאשים ומורדים. כפי שאומרת שירה גאולה: "אני גדלתי על זה ויש לי כבוד אמיתי למעשה עצמו, אלא שאני לא מסתדרת עם חלק מהתוצאות".
יהודים, העיירה בוערת: כמה שנדבר, כמה שנכתוב, אין מילים שיכולות לתאר את גודל האבדן של ילדים אלה, נשמות טובות וטהורות שיכלו לחיות חיים בריאים ושמחים אבל נפלו לתהומות הנשירה בגלל טעויות עולם המבוגרים. "למה", שואל אותי המנהל של הוסטל לנערים ונערות חילוניים חסרי בית בירושלים, "למה תשעים אחוז מהילדים אצלנו באים מבתים חרדים?" ואני יכול לנחש שאלה בעיקר בתים של חוזרים בתשובה. כולל המקרה המזעזע המוכר לי אישית, של בחור ישיבה בן להורים חוזרים בתשובה, חביב וירא שמים, שרק בגלל אטימות וחוסר יד תומכת הגיע מהישיבה לרחוב (!), ואחרי שלא מצא מקום ללון נכנס להוסטל החילוני, וכעת כבר אינו שומר מצוות.
סוף סוף האמא הבינה: כדאי לכל הורה לקרוא את המכתבים שהאם כתבה לביתה 'הנושרת', המובאים בספר. מילים ברורות, כנות וישר מהלב. האם מסכמת ומודה בטעויות שהורים חוזרים בתשובה עלולים לעשות. וכתוב שם גם איך לתקן. בכלל, מבין שורות הספר בהחלט עולה גם הדרך לתיקון המצב. זה תלוי הרבה אם ההורים יתפסו את עצמם בזמן, וילכו באומץ למען ילדיהם גם נגד מוסכמות חיצוניות לא-הלכתיות, שמזיקות לילדינו.
"לעבור ממהלך של חינוך ילדים, למהלך של קירוב רחוקים": המשפט החשוב ביותר של הספר, לדעתי. התובנה החשובה ביותר להורים חוזרים בתשובה שמוצאים את עצמם מול ילדים במשבר רוחני.
נועה ירון דיין: עשתה מצווה גדולה בכותבה ספר זה, ספר מרתק עם מסר ברור שיביא תועלת להורים רבים שילמדו להבין את ילדיהם, להימנע מטעויות, ולהושיט יד אוהבת ותומכת.
שירה גאולה: שם שמקפל בתוכו את כל המסר של הספר. התורה נקראת שירה, והתורה היא הבסיס לחיים. ממנה הכל, והיא תביא את הגאולה. אבל את התורה צריך לחיות בשמחה, בשירה של שמחה. ואם נתבונן בכנות – ליהודים יש הרבה סיבות להיות בשמחה.
הורים יקרים: בנימה אישית. יש לנו נוער יקר. אנו יודעים מה ילד צריך. אנו יודעים מה לעשות וזה לא קשה, זה לא בשמים. בואו נעזוב את טעויות העבר, ניקח את כל היכולות שה' נתן לנו כמבוגרים, שראו כבר כמה דברים בחייהם. ניתן יד אוהבת לילדים ונתקדם עם החיים.
וכשתבוא הגאולה, נוכל לעמוד, בענווה ובאהבה, לפני אותו אחד שלו אנו מחכים ולומר: "אנחנו שלך. השתדלנו לעשות כל מה שיכולנו. מעכשיו אתה תוביל".
הרב ניסן לברון הוא עורך ספרים, כולל ספרי "המהפך" מאת הרב זמיר כהן. לשעבר מנהל המרכז התורני לחקר שאלות הזמן בירושלים, ויועץ לתזונה טבעית. חוזר בתשובה, נשוי ואב לילדים. לאתר האישי של הרב ניסן לחצו כאן.
טלפון: 
מייל: לחץ
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.