שתוק ותמשיך לשחות

שאלה. נמאס לי סופית. חשבתי שאם אחזור בתשובה אצליח, וכל החזיתות בחיים שלי קורסות. לא יודע מה אני עושה לא נכון. מה בסך הכל רציתי, התחושה שלי שכלום לא הולך. מה עושים עם זה. ולמה לא לעשות צעד אחורה, בעצם.

תשובה: יש פער בלתי נמנע בחיים בין הרצוי למצוי. בכל תחום. זה פער מתסכל וכואב, זה לא צחוק.

שותפי הרב עופר גיסין רגיל תמיד לומר שיש אנשים שמתפרנסים מאד יפה מכך שהם מוכרים חלומות שיש להם פתרון לכל בעיות החיים, פטנטים וסגולות. חלק מהאנשים האלה נוכלים ורמאים, חלקם בעלי כוונות טובות, וכולם מנסים לשווק את מוצריהם או את תפיסת עולמם. חלקם אנשי שכל, חלקם "רוחניים" (ניו אייג'יים), וחלקם אפילו דתיים וחרדים. אנשים שמוכרים סיפור: 'אם רק תעשה כך וכך – הכל יהיה טוב'. אבל התורה האמיתית מלמדת שהחיים מלאים קושיות וקשיים, ומה שצריך ללמוד וללמד זה את תורת ההתמודדות, איך להחזיק מעמד ולהמשיך ללכת, ולא פתרונות קסם שלא קיימים.

אז באמת חבל להרוס לתמימים ולצעירים שבינינו, אבל התבוננות בעולם מגלה שהפער הזה הוא בלתי נמנע. כל מי שקצת קשור בעולם הטיפול שומע את זה כל הזמן מכל הכיוונים. הפרנסה, הזוגיות, הנחת מהילדים, הסיפוק והשמחה בחיי היומיום. המצב על הפנים.

אז מה עושים?

יש בדיחה מפורסמת, שילד שואל את אמא שלו: "אמא, מתי נגיע לאמריקה"?

והאמא עונה: "שתוק ותמשיך לשחות".

כנראה שזה גם הפתרון היחיד שצריך לומר. ההישגיות, החזון, היעדים והפתרונות, לא ממש שייכים אלינו. הם מחויבים ונצרכים כדי להראות כיוון, אבל הדמיונות להגיע אליהם יוצרים תסכול מובנה. אולי מבחינה מסוימת – זה גם לטובה. באיזו גאוה היינו מתמלאים אם היעדים שלנו היו מתמלאים, והיינו מצליחים לסיים ש"ס בעיון, לגדל משפחה חלקה לתפארת, למלא את יומינו בקדושה ובטהרה בלתי נפסקים, באהבה ובאחווה, בשלום וברעות. אך טוב וחסד. מה בסך הכל ביקשנו. לישב בשלווה. זה לא עובד ככה.

זה לא אומר שלא צריך לשאוף לטוב. צריך וצריך. אין ענין להרבות בצער כדי לגרום לכפרת עוונות. צריך לנווט את חיינו ככל הניתן שיהיו טובים. אבל כל הזמן לזכור, שאם לא הגענו למנוחה ולנחלה, אין מה להישבר. שתוק ותמשיך לשחות.

אלו לא דברי נחמה ללוזרים שלא הלך להם. חז"ל כבר לימדו אותנו שאין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם. הכשלון מובנה. בלתי נמנע. הכל בשליטה, אבל – לא שליטה שלך. ואף על פי כן זה לא פוטר אותך מלקחת אויר, לראות את הטוב, אם אתה עוד חי אז יש מי שמאמין בך, שתצליח למרות הקושי להמשיך. לחשוב מה מוטל עליך עכשיו. זה החשבון שעשה דוד המלך. מה הוא לא עבר. בנו אבשלום, מרד במלכות וניסה להרוג אותו. בנו התינוק שאמור היה להיות מלך המשיח נפטר. הוא קם והלך לבית המדרש. כי זה מה שמוטל עלי עכשיו.

אז חשבונות שמים אנחנו לא יודעים. כבר אמר מי שאמר, שיש דברים נסתרים, לא נבין לא נדע. ויפה אמר. הקדימו קהלת. "הָאֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם וְאַתָּה עַל הָאָרֶץ, עַל כֵּן יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים". מה אנחנו מבינים. יש כאן תהליכים עולמיים כלליים, נשמות וגלגולים, והיסטורית – אנחנו שותפים רק לחלק כה קטן, לא ממש מצליחים להבין, מקבלים נצנוצים של אור בתוך חשכת גלות נוראית. אבל זו שותפות חשובה, וחלקנו עצום ומכריע. ולכן עלינו לעשות את חלקנו. חז"ל נתנו לזה משל (מדרש ויקרא רבה פרשה י"ט סי' ב'), לשני אנשים שנשכרו למלא חביות, והם שמו לב שהחביות נקובות, וכל מה ששפכו לתוך החביות – היה נשפך לחוץ. הטיפש מייד התייאש וישב בצד, אבל החכם, אמר שכיון שהוא מקבל את כספו לפי שעה על עבודתו, מה אכפת לו אם היין נשפך. זה משל מדהים שממחיש עד כמה יש בחינה שאנחנו שכירי שעה שמקבלים שכר על עצם העמל ולא על התוצאה. פועלים בדרך למטרה, לא מחלטרים, אבל לזכור שאנחנו לא קבלנים של תוצאות. עושים עד היכן שידינו מגעת, אבל לא מתיאשים אם הקשר להצלחה נשאר חלקי.

צעד אחורה? זה יעזור משהו? המציאות תשתנה אם תכריז מלחמה? החיים יהיו רק יותר מלאים בכאב ובסתירות פנימיות. העולם החומרני הנהנתני גם הוא לא מביא את הפתרון לאושר. להיפך. 'יש לו מנה רוצה מאתיים' זה כלל שכמדומני שנוהג תמיד ובכל מקום. אי אפשר לברוח מזה. המציאות בעולם לא תשתנה אם תעשה 'ברוגז' אם הקב"ה, שמחיה אותך בכל רגע. להיפך.

ברוך השם שיש לנו מורי דרך שמלמדים אותנו עד כמה אסור להתיאש. אסור לאבד תקוה. חייבים להמשיך. לקוות לטוב. לצפות לישועה. כללית ופרטית. וגם כשהכל קשה ולא הולך, לזכור שברגע אחד הכל יכול להתהפך, ולבקש על זה, להתחנן על זה, למנף את הקושי לאמצעי לקשר עם הקב"ה, שיעזור ויושיע את כולנו, במהרה בימינו.

ועד אז? הרב וולבה זצ"ל כתב שיש ספר חובה בשם 'משיבת נפש' שעוזר ונותן כח במצבי קושי. אני הקטן מצטרף להמלצתו. כמובן שלא להתיאש גם מהשתדלות מעשית רלבנטית. כדאי להיעזר בזה בעצה טובה של חבר טוב, מישהו שישמע, זה גם דבר הכרחי וחשוב פה בעולם. לחפש ולמצוא רגעים של נחת אפילו שקשה, והעיקר – לא להתיאש מלהתפלל, לדבר דוגרי, לבקש, ולקוות לעתיד טוב יותר.

בהצלחה !

הדפסה, הורדה ושליחה לחבר