במסכת בבא קמא (דף ל') בתלמוד נאמר: "אמר רב יהודה: האי מאן דבעי למהוי חסידא לקיים מילי דנזיקין. רבא אמר מילי דאבות ואמרי לה מילי דברכות". אמר רב יהודה: אותו אדם שרוצה להיות חסיד, יקיים דברי נזיקין. רבא אמר: דברי אבות. ויש שאמרו: דברי ברכות.
החכמים משבחים את מי שרוצה להיות חסיד, כלומר אדם שמעוניין שמעשיו והתנהגותו יגלמו את הטוב והחסד. שלוש הדרכות נאמרו כאן. רב יהודה אומר: מי שרוצה להיות חסיד יקיים את כל הלכות נזיקין, שהן תמצית הזהירות בענינים שבין אדם לחברו. רבא אומר: חסיד צריך להזהר במיוחד בכל עניני המוסר ותיקון המידות שנאמרו במסכת אבות במשנה. ויש אומרים (שמו של האומר לא הוזכר בתלמוד): חסיד יזהר ויקיים את הלכות ברכות, שהן סך כל עניני התפילה וברכות הנהנין על המזון.
כל בני האדם מאמינים בכך שלהיות אדם טוב ביחסו לבני אדם אחרים היא מעלה ותכונה יסודית חשובה ועיקרית. אנשים שופטים את חבריהם לפי קנה המידה הזה, ועושים הכל כדי להיות טובים, או לפחות להיראות ככאלה. עשיית חסד היא מעשה חיובי, ומי שמשקף במעשיו את ההיפך מטוב לב ונדיבות נחשב כאדם שלילי. ההנחה הזו כל כך מושרשת, לפחות בהשקפה אם לא במעשה, שכאשר מספידים אדם לאחר פטירתו זהו התיאור השכיח ביותר שאומרים עליו, גם אם בחייו היה רחוק מאד מכך.
התורה אומרת: "שמור ושמעת את כל הדברים האלה אשר אנכי מצווך, למען ייטב לך ולבניך עד עולם, כי תעשה הטוב והישר בעיני ה' אלוקיך" (דברים י"ב כ"ח). עליך ללמוד ולזכור היטב את הלכות המצוות כדי שתוכל לקיים אותן. אתה מאד מעוניין בחיים טובים לך ולבניך ותוכל לזכות בהם אם תזהר לקיים בפועל את מה שלמדת, ותעשה את הטוב והישר בעיני הקב"ה.
התפיסה הפשטנית של אנשים רבים היא שעיקר הציוויים בתורה הם בין אדם למקום, כלומר ענינים הקשורים לעבודת הבורא. שומרי מצוות צריכים להיות טובים בענינים "דתיים" – לימוד תורה, תפילות, מנהגים. ויש שיטה אחרת, "חילונית" – להיות טוב בין אדם לחברו. אמנם יש רבים אחרים שיודעים שהתורה כוללת גם את הענין השני, ומחייבת באופן היסודי ביותר שלהיות יהודי טוב, "דתי חזק", פירושו גם להיות טוב בענינים אנושיים. מצוות רבות מאד בתורה עוסקות בזה, וחכמי המוסר בעם ישראל הקדישו הרבה כדי ללמד ולהדגיש את חשיבות תשומת הלב להתנהגות נאותה כלפי אנשים אחרים. כך גם מפרש רש"י את הפסוק: "הטוב" – בעיני שמים. "והישר" – בעיני אדם. אלה שני העמודים שעליהם כל ענין התורה עומד.
אבל בקטע מן הגמרא שהבאנו בתחילת המאמר מובאות דווקא שלוש הצעות כיצד ניתן להיות חסיד, אדם טוב. המפרש החשוב ביותר של הגדות חז"ל בתלמוד היה המהרש"א, מורינו הרב רבי שלמה אליעזר איידלס (נפטר בשנת שצ"ב 1631). המהרש"א מוסיף לנו יסוד חדש וחשוב ב"מרשם" שנותנים לנו חז"ל כיצד ניתן להיות חסיד.
כך הוא כותב: "'חסיד' נאמר על מי שעושה מעשיו על צד היותר טוב. ולפי שיש לאדם במעשי הטובות שלושה חלקים, דהיינו: טוב לשמים, וטוב לבריות, וטוב לעצמו", לכן מובאות בגמרא שלוש דעות, המשלימות זו את זו. רבי יהודה מדבר על החלק של טוב לבריות, על ידי זהירות בכל המצוות הנוגעות לדינים שבין אדם לחברו. אלה שאמרו שייזהר בעניני הברכות והתפילות מדברים על החלק של טוב לשמים, בין אדם למקום. אבל לדברי המהרש"א רבא מדבר על החלק השלישי: "יתקן מעשיו, שיהיה טוב לעצמו, במידות". העבודה הפנימית של תיקון המידות היא מפני שבכך אתה נהיה טוב לעצמך.
כדי להיות טוב לעצמך עליך להכיר את עצמך ולתקן את מידות הנפש שלך, כלומר ההתפעלות החיצונית של התכונות הפנימיות שלך. זה ענין חשוב מובנה וחיוני ביחסים שלך עם עצמך שבלעדיו היות טוב אינו שלם, ועליך להקדיש לכך תשומת לב ועבודה. אתה מבין שהנורמה המקובלת והמוצדקת היא להתנהג יפה לאנשים אחרים, וזהו יסוד חשוב בתקנת החברה האנושית. רבא אומר לך: גם כלפי עצמך עליך להיות טוב וסבלן, קשוב ומסייע.
יש עובדה פשוטה שרובינו לא שמים אליה לב. כאשר אדם עושה טובה לאדם אחר יש לו הרגשת תענוג פיזי ממש. זה נעים להיות טוב. לאחר שהוא מסייע למישהו, מקבל ממנו דברי תודה והולך לדרכו, מתפשטת בגופו הרגשה טובה ונעימה. התורה אמרה בפסוק שהבאנו קודם: עשה את הטוב בעיני הקב"ה, ואת הישר בעיני אדם, מפני שכך ייטב לך. אבל עליך להתרכז גם בלהיות טוב לעצמך, להיות שלם עם עצמך ועם מידותיך ומעשיך, ואז תרגיש עונג. תרגיש "טוב", במלוא מובן המילה.
לעבודה הזאת יש גם מעלה נוספת וחשובה. הרדיפה הבלתי נגמרת אחרי עינוגים ותאוות באה מתוך הרגשת הריקנות והחוסר שאדם מרגיש. בתוך תוכו פנימה מקננת הרגשה לא נעימה שנובעת מחוסר הסיפוק והנחת שיש לו מעצמו וממעשיו והתנהגותו. הוא מלא חרטות ותיסכולים. לכן אנחנו רצים אחרי עינוגים חיצוניים, כי אנחנו "מתוכנתים" לרצות להרגיש טוב. ומכיון שההתבוננות פנימה אינה עושה לנו מצב רוח טוב במיוחד, אנחנו מתרכזים בענינים החיצוניים. ככל שנתחיל להיות טובים לעצמנו בתיקון המידות והמעשים, כך ירד המינון המוגזם של הרדיפה אחרי התענוגות האלה ויחזור לאיזון נורמלי. כי זאת יש לומר: יצאנו מכל הפרופורציות בהמצאת אמצעים ושיטות לבילוי זמן והסטת תשומת הלב מעצמנו. "בידור" בעברית פירושו גם "פיזור". פיזור הנפש כדי שלא תתרכז בעצמה.
איך מגיעים לזה?
הקטע בתלמוד שהובא בתחילת המאמר מתחיל במילים: "האי מאן דבעי למהוי חסידא". אותו אדם שרוצה להיות חסיד. הדגש הוא על המילה "רוצה". הכל מתחיל ברצון. עד כמה אתה רוצה להיות אדם טוב, והעיקר: למה? מה מניע אותך.
אם אתה רוצה להיות טוב כדי למצוא חן בעיני אחרים, אינך רוצה בעצם להיות טוב, אלא מקובל בין הבריות. גם הרצון להיות טוב לשמים צריך להיות מונע מן העיקרון: "עושה את האמת מפני שהוא אמת" ולא כדי לקבל שכר עולם הבא, כדברי הרמב"ם (הלכות תשובה פרק י' הלכה ג'). המניע האמיתי להיות טוב לעצמך הוא כדי להיות אדם שלם, עם עצמו ועם חבריו ועם אלוקיו, וכדי להמנע מרדיפת ה"טוב" החיצוני והזמני והשלילי לפעמים.
ההתחלה וההתנעה של התהליך הזה היא בבדיקת נקודת הרצון להיות חסיד, ההתעוררות להיות טוב. ראיתי פעם באיזה ספר רמז נאה: "רצון" בגימטריה "איש יהודי".
טלפון: 
מייל: לחץ
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.