שאלה – האם צריך לשנות את ההיגוי בתפילה או להתפלל במבטא הרגיל?

שאלה – בתחילת התשובה אימצתי את ההיגוי האשכנזי בתפילה ובברכות והתרגלתי אליו. היום זה דוחה אותי אבל אין לי אומץ לשנות. מה לעשות? (אורי מבני ברק)

תשובה:

חשוב לי להקדים, כדרכי, שאינני פוסק הלכות, וגם אינני מכיר אותך מספיק כדי להחליט במקומך מה ההנהגה הראויה עבורך. תשובה שכזו היא אישית וכאן באתר מענה מאד קשה להשיב לשאלה כזו תשובה כללית לציבור.

עם זאת, לא רצינו להתעלם מהשאלה, והתייעצנו עם הגאון הרב מרדכי אויירבך, שנתן לנו כלים להאיר כמה צדדים של הסוגיא, ובשיתוף מעשה אישי ששמעתי מהחזון אי"ש, אני מקווה שזה יתן לך פתח למצוא ולבחור בטוב ביותר עבורך.

ראשית, נקדים שהשאלה שלך היא שאלה כללית ללא קשר אם זה היגוי אשכנזי, תימני, מזרחי וכו'. כלומר: האם צריך וראוי להתפלל במבטא "עתיק" ולא בהיגוי העברית הישראלי שאנחנו מדברים בו.

צריך לחלק ולבאר כמה גורמים שעליהם יש לדון. זו שאלה מורכבת, שלכל גורם יש בה משקל מסויים, אישי, שונה אצל כל אחד. ננסה לבאר את הנקודות.

1. יש עניין הלכתי לגבי נוסח התפילה הראוי. זו שאלה הלכתית, וראוי שכל אחד ישאל בזה את רבותיו. הרב מרדכי אויירבך אמר לנו ש'זו שאלה הלכתית קלה', לא חמורה, מאחר ויש נוסחים קבועים, מקובלים בכלל ישראל, שלכל אחד מסורת יציבה וברורה, ואי אפשר לומר שנוסח מסויים הוא פסול ושלא ראוי להתפלל בו. ולכן, אביו הגרש"ז אויירבך זצ"ל, כשהיה מסדר קידושין לבני ספרד, היה אומר את הברכות וגם את שם השם בהיגוי ספרדי, וכן נוהג גם היום הרב יעקב אדלשטיין שליט"א. למרות שיש מגדולי ישראל שהחמירו בזה, הרב אויירבך ציין שתמיד היה בזה עוד חשבון שקשור להשקפות עולם שונות, ולא מסיבה הלכתית מובהקת.

2. יש ענין נוסף של כונת הלב. כאשר משקיעים מאמץ בהיגוי, זה בא על חשבון כוונת הלב. כיון שיש בתפילה משקל רב לענין כוונת הלב, והתפילה קרויה בתורה: 'עבודה שבלב', יש לענין זה משקל רב.

 גם אני, בתחילת התשובה, התחלתי להתפלל בהיגוי אשכנזי. אחרי כמה שנים, בזמן אמירת סליחות, שכידוע, שבנוסח אשכנז הטקסטים הם קשים ומתחלפים, הרגשתי שאני עושה שקר בעצמי, והקלתי לעצמי להתפלל בלי לדקדק בהיגוי כלל. הרגשתי מוזר, אבל העובדה שזה 'רק' סליחות ולא ממש תפילה, וגם ככה רמת הכוונה שלי היתה בשפל, הקלה עלי לעשות את ההחלטה. להפתעתי, הצלחתי הרבה יותר לתת את ליבי כאשר התפללתי ללא להשקיע מאמץ על ההיגוי והמבטא. החוויה זעזעה אותי. כיון שלמדתי אז בישיבת סלובודקא, הלכתי לשוחח עם המשגיח, הרב אברהם פולק שליט"א לשאול בעצתו. המשגיח אמר לי שזו שאלה מצוינת, ושהוא עצמו התקשה בה, כשהגיע ללמוד בסלובודקא כבחור צעיר, שהתפלל בהיגוי חסידי, ושהוא הלך לשאול את מרן החזון אי"ש את השאלה.  תשובת החזון אי"ש היתה מפתיעה. הוא אמר שהתפילה נקראת "עבודה שבלב", ועיקר המאמץ בתפילה צריך להיות על הכוונה, ולכן נפסק להלכה שתפילה נאמרת בכל לשון, גם בלשון לעז, העיקר שיכוון ליבו, וכל שכן היגוי שונה, ולכן אין להקדיש כלל שום תשומת לב בענין ההיגוי והנוסח!

בסעיפים הבאים נביא כמה סייגים בענין זה, אבל בינתיים, הכלל שאפשר ללמוד מפה, שכונת הלב יש לה משקל עצום, ולכן אם הקפדה על היגוי מסוים באה על חשבון הכונה, זה שיקול רציני ונכבד שלא להקפיד על ההיגוי.

 3. החזון אי"ש עצמו סייג את דבריו, ואמר שיש מקומות בהם התפילה אינה אישית אלא נאמרת בקול רם, מול ציבור. לדוגמא, ברכות התורה. בברכות שכאלה יש עניין של זהות ושל שייכות, ויש ענין לא להיות חריג, ולכן במקומות אלה צריך לשקול אם ראוי כן להתפלל כפי הנוסח המקובל באותו מקום. עד כאן דברי החזון אי"ש, כפי שאמר לי המשגיח, ולכן גם את המשקל היחסי של הגורם הזה צריך להעריך כשבאים לקבל החלטה בענין זה.

 4. הרב אויירבך הוסיף ואמר שהוא אינו ממליץ לבעלי תשובה לשנות את ההיגוי, אבל אם הם כבר שינו והתרגלו להיגוי אחר, הוא אינו ממליץ בדרך כלל לחזור להיגוי הראשון, אם הדבר נובע מתוך איזו "עייפות" ושינוי בהשקפות.

את כל ארבעת הגורמים האלה צריך להעריך, זה משקל יחסי ששונה מאדם לאדם, וגם באותו אדם יש מצבים שונים בחיים, וצריך בזה זהירות רבה, ולכן כאן כתבתי את הנקודות שעליהן יש לתת את הדעת, וכולי תקוה שאם מישהו מתחבט בשאלה זו, שינסה לאמוד את המשקל, להתייעץ עם חכם שמכיר אותו היטב, ושיקבל החלטה נכונה.

הדפסה, הורדה ושליחה לחבר