האשליה הכואבת של מקצוע תורני

החלום של בעלי תשובה לעבוד בעבודה תורנית כמו סופר סת"ם, משגיח או מלמד, זוכה לבחינה נוקבת, והמסקנה: כדאי לחפש עבודה אחרת.

 בסדר, לעבוד, אבל משהו תורני: משגיח כשרות, או משגיח בישיבה, סופר סת"ם, אולי דיין….

 חלק מחובת ההשתדלות המוטלת עלינו, היא לקחת אחריות על סוגיית הפרנסה, ולעשות מה שביכולתנו שלא יהיה מחסור בביתנו.

 כל בעל תשובה בעל שאיפות רוחניות חולם בסתר או בגלוי שאם יצטרך לעבוד, שיהיה זה מקצוע תורני. על פניו – זה התחום המושלם. לא צריך מדי להתאמץ בהכשרה מקצועית. לא מדובר בתואר אקדמי, אלא במקרה הכי גרוע: קורס בלי תנאי קבלה, ועם תעודה מובטחת. העבודה כולה קודש, לא דורשת חיכוך עם אנשים שאינם בני תורה. ואפילו יש בזה מצוה. ממש גן עדן. גם בעולם הזה וגם בעולם הבא.

 האמנם? הבה ננסה לפתוח את הסוגיה.

 המדד הקובע בהשגת מקצוע הוא ההשמה – כלומר כמה קל למצוא עבודה ולקבל הכנסה מכובדת.

 לפני שנבחן לעומק איפה היתרון היחסי שלנו ובאיזה מקצוע נוכל להגיע למקסימום פרנסה מכובדת, ננסה לתת סקירה קצרה של המקצועות התורניים והבעייתיות שלהם:

 טיבם של מקצועות רבים, כמו משגיחי כשרות, משגיחים בישיבה, ר"מים בישיבה, ועוד – שהם מקצועות משפחתיים. כל מי שמגיע לשררה בתחום זה, בין אם הוא מנהל מוסד פרטי כמו ישיבה או מנהל מוסד עירוני כמו מועצה דתית, תמיד נתקל בביקוש רב של אברכים מוכשרים שחפצים במשרה. דרך הטבע שהוא יעדיף את אנשי אמונו, שאותם הוא מכיר, עליהם הוא סומך, והוא חפץ ביקרם. ה"משפחולוגיה" תמיד מסועפת ומורכבת, ברוך השם יש הרבה גיסים וחתנים מוצלחים, ורכש זר של בעלי תשובה מאד נדיר ולא מצוי. גם אם בעל התשובה יצליח להגיע לרמה ראויה, ויקח קורסי הכשרה רבים, תמיד יהיו לו מתחרים שלא פחות טובים ממנו, אבל הרבה יותר קשורים בקשרי משפחה ממנו.

הרבה מקצועות דורשים עודף משמעת עצמית – לדוגמא, סופר סת"ם אמור היה להיות המקצוע המושלם. העבודה היא בשעות שנוחות לך, בלי בוס על הראש, בלי להיחשף לאוירה זרה. ואכן, ריבוי המכונים שמלמדים ספרות סת"ם מעיד על ביקוש רב למקצוע. אבל אם נבחן לעומק, נראה שעיקר הפרנסה היא לאותם מכוני הכשרה ולא לסופרים עצמם. הסיבה לכך, שזה מקצוע שדורש המון המון משמעת עצמית, בצירוף דייקנות קליגרפית טכנית פנומנלית. טעות קטנה, והלכה המזוזה. רוב אלה שלמדו ספרות לא עוסקים בזה, וסתם בזבזו זמן רב, וכסף רב על ההכשרה. נכון שיש יוצאים מן הכלל אבל אחוזי ההשמה עגומים.

סופר סתם

 סוג נוסף של מקצועות תורניים הם מקצועות מאד שוחקים – לדוגמא, מלמד בתלמוד תורה, שזה מקצוע הרבה יותר נגיש, אבל גם בו מעטים מצליחים להחזיק. המעלה שלו, שבתלמודי תורה רבים לא דורשים שום הסמכה מקצועית, ויש ביקוש, במיוחד במקצועות חול כמו חשבון. אבל מי שלא 'מחנך' מטבעו, שרואה בכך אתגר ושליחות אישית, יתקשה לסבול את בעיות המשמעת, החזרות הרבות, וריבוי התלונות מההורים. יש מיעוט אנשים שזה מקצוע שמתאים להם, אבל מי שרואה בכך רק הזדמנות לפרנסה, מהר מאד ימצא את עצמו שחוק ועצבני, מתוסכל ולא מרוצה.

 לא נוכל להיכנס לכל מקצוע ומקצוע, אבל ברור שאם יש כל כך הרבה אברכים שמשוועים לכל משרה, והיתרון היחסי שלהם הוא כשרונם בלימוד התורה. בגלל הרבה סיבות, שאין כאן המקום להיכנס אליהן, מקצועות 'לא רשמיים' סובלים מאינפלציה של מועמדים. התוצאה היא, שנוצרת מציאות של תחרות קשה, שכר נמוך, תנאי פנסיה מינימליים או פחותים מכך וכו'. ככה זה, כמו כל עניין כלכלי, הכל עניין של היצע וביקוש, ואין שום סיבה שמעסיק ישלם לשלם הרבה במשרה שהביקוש אליה פי מאה או פי אלף מההיצע. די בהצצה חטופה על לוחות דרושים בידיעונים והעיתונים כדי להבין שלא משם תבוא הישועה.

ומה כן?

 כדי להגיע לפרנסה שהכי מתאימה לנו, צריך לעצור ולהתבונן. לכל אחד יש יתרון יחסי. זה דבר אישי, וקשה לתת פה כללים, אבל לנו, בעלי התשובה, יש את היכולת לכוון גבוה, למקצועות שמזכים במשכורות מכובדות. רובנו שירתנו בצבא, יש לנו אנגלית סבירה, ויש לנו אפשרות להשלמת הכשרה מקצועית גבוהה. אלה רק דוגמאות. לא תמיד להיות שכיר זה הפתרון המושלם – כל אחד ואחד צריך להתבונן ולראות מה הערך המוסף האישי שלו.

 מהו ערך מוסף? הערך המוסף הוא היתרון היחסי, הייחודיות והיתרון שיש לכל אחד, לבדוק איזה משאבים זמינים לנו, ואותם כדאי לשכלל ולמקצע.

 יש מי שהערך המוסף שלו הוא בתחומי הידע שלו. יש מי שהערך המוסף שלו הוא איזה קשר משפחתי שיכול לסדר אותו באיזה מקום. לפעמים נגישות למשאב מסויים או אפילו לפסולת יכולה להיות ערך מוסף.  הפסולת שזמינה לך יכולה מכרה זהב במקום אחר. למעשה, זה סוד כל תעשיית המִחזוּר. מעבר לרווח האקולוגי ושמירה על כדור הארץ, יש כאן תעשייה של מיליארדים שמשתמשת כחומר גלם בחומרים שבעליהם נהגו להשקיע כסף רק כדי לזרוק ולהיפטר מהם.

 הרבה פעמים היתרון שלנו, יהיה לא רק בכלי מסויים אלא בשילוב ייחודי של כלים: אפשר לומר שכל אדם הוא צומת ייחודית של נושאים שונים שבהם נפגש במהלך חייו, ושילוב הכלים שלי הוא ייחודי! במיוחד אצל בעלי תשובה, שתחומי הידע השונים והמגוונים אליהם נחשפת, הם הצטלבות ייחודית שקיימת בך. כל מיני תחביבים, לימודים ותארים והסמכות מן העבר יכולים להיות יתרון גדול, בעצם השילוב שלהם. הצלבות הידע שיש לך. שים לב אליהם, ונסה לחשוב מי יכול להזדקק לזה?

לדוגמא, הרבה אנשים למדו פסיכולוגיה, הרבה אנשים למדו ריפוי בעיסוק, והרבה אנשים יודעים לנגן על גיטרה, והרבה אנשים חזרו בתשובה. אבל רק אתה, גם למדת פסיכולוגיה, גם ריפוי בעיסוק, גם אתה מנגן מקסים, וגם חזרת בתשובה, ויש לך רצון להועיל לאחרים ולהתפרנס בכבוד. יש לך אפשרות לממש את כל התחומים השונים והמגוונים שלמדת ולייצר מקצוע חדש וייחודי, כמו לדוגמא: לעבוד ב"ריפוי בעיסוק על ידי נגינה" בקהילתך או בעירך. פנה לקופות החולים או למאבחנים, הם מחפשים אנשים כמוך! השתדלות בתחום זה מועילה המון, וגם אם באופן לא ישיר (משתדלים בכיוון אחד, ופתאום דלת נפתחת וישועה מגיעה מכיוון אחר), אבל בזכות הנסיון, הרצון (בשילוב תפילה כנה, כמובן) מתחיל המסע הנפלא בדרך להצלחה.

 גם אם היתרונות האלה לא מועילים מאיזה סיבה, כמו לדוגמא סלידה מהמקצוע הקודם, או חוסר ההתאמה שלו לצביון חיים דתי, עדיין אין למהר ולהתיאש מן נסיון העבר. לא סתם הקב"ה דאג שתרכוש נסיון זה. צריך לחשוב מה אפשר לעשות כדי למנף ולתעל את העבר למקצוע רצוי בהווה. לפעמים חסר בצומת של הידע וההשכלה איזה כביש אחד שאותו ניתן להשלים ובכך לממש את שאר הכבישים שבהצטלבות האישית והייחודית שבך. לדוגמה, התיעץ איתי בעל תשובה שעשה תואר ראשון בחקר המוח לפני הרבה שנים, וכעת הוא רוצה לעבוד אבל בגלל שהמידע שלו לא מעודכן והוא לא עסק בתחום, קשה לו למצוא עבודה שמתאימה לכישוריו. ייעצתי לו לבדוק לקחת איזה קורס, שאולי נשמע פחות יוקרתי, אבל היתרון שלו על פני יתר בוגרי הקורס, יהיה התואר שכבר יש לו. הוא אכן בדק את הנושא וגילה שבתחום חקר תרופות אפשר לקחת קורס עם הסמכה כלשהי, ואכן העובדה שיש לו תואר תועיל לו ותתן לו יתרון אצל חברות התרופות.

 חייבים לסייג ולומר שיש מיעוט שבמיעוט שמצליחים להתפרנס בכבוד ממקצועות תורניים, והם ודאי לא מסכימים עם הדברים שבמאמר, אבל כמי שזכה ללוות הרבה בעלי תשובה ולשמוע את סיפוריהם, אני יכול להעיד שברוב המקרים זה נגמר במפח נפש. מאד מתסכל לבזבז אנרגיה להשקיע במקצוע שבסופו של דבר לא מצליח להביא פרנסה הביתה. ולכן, כדאי להשקיע מאמץ לבחור תחום שבו יש לנו ערך מוסף ונוכל למצוא בו פרנסה בכבוד, ובדרך כלל גם יש הרבה סייעתא דשמיא, קידוש שם שמים, קירוב רחוקים. כמובן שכדאי להתיעץ ולדון כי גם יש סיכונים, וישרים דרכי ה'.

 לסיכום, סוגיית הפרנסה היא בדרך כלל המחייב, המניע, אבל עם הזמן, מתגלה שיש פה הרבה מעבר ל'רק' מקור להכנסת כספים. השאיפה היא תמיד למקצוע שהולם את הכישורים, ושיאפשר גם יציבות וסיפוק מקצועי.

[קרא עוד כתבות]

אודות דן טיומקין

הרב דן טיומקין - גדל ברעננה. חזר בתשובה לקראת סוף השירות הצבאי בחיל האוויר. למד שש שנים בישיבת סלבודקה בבני ברק. כתב את ספרי ההדרכה "במקום שבעלי תשובה עומדים" (הוצאת פלדהיים), חלק א' וחלק ב', שזכו להסכמת גדולי תורה מכל החוגים. ממייסדי ומנהלי ארגון "מענה", להדרכה וסיוע לבעלי תשובה. תושב גבעת זאב, ואב לחמישה.