אנשי הבחירה או אנשי בכי-רע?
התהליך המכונה בשם 'חזרה בתשובה' הינו תהליך שינוי אדיר מימדים. עשרות, מאות ואולי אף אלפי פרטים קטנים המרכיבים את חיי היום יום משתנים בעקבותיו מן הקצה אל הקצה. עד כמה מבינים "אנשי הבחירה" את המשמעות הרגשית והחברתית של תהליך זה? כיצד מושפעים ילדינו מן ההחלטות שקיבלנו והצעדים אותם בחרנו לבצע בשנות העשרים לחיינו? על השפעותיו הסביבתיות והחברתיות של תהליך הבחירה, שבעצם ראוי לשם "תהליך הגירה", במאמר שלפניכם.
לצד השינויים הרוחנים המסעירים ומרחיקי הלכת שמבצע אדם הבוחר בדרך האמת הוא מבצע גם סדרת תהליכים חברתיים, ומחליף את התרבות בה גדל, בתרבות בעלת קודים שונים לגמרי. הוא נחשף ללבוש, מוזיקה, מאכלים, ספרים ועיתונות כולם הרגלי פנאי זרים, ואף מאמץ לעצמו סגנון דיבור שונה.
מטבע הדברים, מעבר זה שאינו מעבר רוחני, אלא מעבר חברתי, הינו מורכב וקשה מבחינה רגשית, ולא פעם חש 'הבוחר' כי המאמץ להשתלב בחברה הדתית הינו מורכב מדי, וכמעט בלתי אפשרי.
ההכרה בקיומו של 'תהליך מעבר' זה חיוני לצורך הגדרתנו האישית והחברתית. הוא מאפשר לנו להבחין בין השלכות הנובעות מן הבחירה הרוחנית, לבין התמודדויות שהינן פרי החלטותינו החברתיות – החלטות שהשפיעו ומשפיעות על יחסי 'שלום בית', משלח היד, תפקודנו כהורים והתמודדותנו עם הורינו שלנו. סביר אומנם להניח כי תהליך שינוי כמו זה שמבצעים הבוחרים הינו ייחודי לחברתנו, ואינו קיים במקום אחר בעולם, אולם אנשים רבים העוקרים מארץ לארץ ו/או מחברה לחברה חווים תהליכים דומים של שינוי חברה, תרבות, שפה והרגלי פנאי, והשפעות תהליך ההגירה שביצעו על חייהם נחקרו ונותחו מתוך מטרה לסייע להם להבין את התהליך העובר עליהם ולהתמודד עם השלכותיו.
בשורות הבאות אציג בפניכם ארבעה 'תיאורי מצב' המציגים תמונה שונה של תהליכי קליטה בחברה החדשה: היטמעות, שילוב, היבדלות ושוליות.
קליטה מתוך היטמעות
על פי רוב כאשר תהליך ההגירה – ובמקרה שלנו תהליך הבחירה – הינו תהליך רצוני, המתבצע מתוך בחירה, שואפים המהגרים לאמץ את ערכי התרבות השלטת, על מנת להידמות 'לבני המקום' ולהשתלב באופן טבעי בחברה המקיפה אותם. תהליך זה דורש מהם להשקיע אנרגיה רבה בהכחשת העבר והזהות הקודמת ובבניית זהות חדשה המתאימה לחברה בה הם מנסים להשתלב. אצל אנשים שבחרו במודל זה ישנה נטייה להחליף שמות ולמצוא מקצוע וזהות "מתאימה" יותר.
אצל רוב האנשים מקבוצה זו מתקיימים יחסים מתוחים בין המציאות החיצונית (החברה המקבלת) למציאות הפנימית (אני אוהב דברים אסורים כמו רכיבה על סוסים ומוסיקת ג'ז). אין פלא שמתעוררים אצלם תחושות של עייפות וכעס בושה ואשמה (במודע ושלא במודע).
תחושות אלו מופנות (או מושלכות) לעיתים קרובות כלפי האנשים הקרובים אליהם (אישה, ילדים, הורים) ולא כלפי החברה הקולטת. יתרה מזו, תחושות אלו 'אסורות' כלפי החברה ויש פחד (לא מודע) כי החברה הקולטת "תזהה" אותם כשונים.
הוריהם של "הבוחרים" נדהמים למראה השינוי שחל בילדם. השינוי המוחלט, גם בפרטים שהינם שוליים מבחינה דתית אך מרכזיים מבחינה חברתית, מעורר בהם כעס ולעיתים אף רצון להילחם ולנקום. הם חשים נבגדים ונטושים, תופסים את תהליך הבחירה כתהליך לא הוגן ולא צודק, לעיתים נלחמים בחברה הקולטת ובנציגיה, אך בעיקר 'מחפשים בנרות' אחר קשיי הסתגלות של הדור הבוחר ושואפים ליצור קשרים גלויים וסמויים עם "בני הבוחרים" על מנת להשפיע עליהם.
וכמו בכל מודל השתלבות, גם ילדי הבוחרים עצמם מגיבים באורח מודע ולא מודע לתהליך שעברו הוריהם. המאמץ התמידי של ההורים להשתלב באופן מוחלט בחברה החדשה נתפס אצל הילדים, החווים את החברה הקולטת כנוקשה ושלילית כלא נעימה, כנטל וכאיום. מתוך הזדהות עם הקושי של ההורים עשויים הילדים לפתח כעס על החברה הקולטת, ולהתקרב לדור הורי הבוחרים הנתפסים כבעלי "הוכחות" להצלחה חברתית וכלכלית אשר "נהנים מהחיים בלי נקיפות מצפון" וחובה תמידית לציית ו'להיות בסדר'.
מאידך גיסא, ההורים הבוחרים בתהליך ההטמעה נתקלים בקושי בחינוך ילדיהם. ההורים, שביטלו את נטייתם להיות בעלי תפיסת חינוך עצמאי ועולם רגשי ייחודי, מתאמצים לחקות מודלים "אידיאליים" בחברה הקולטת אך אינם מציאותיים דיים בהקשר המשפחתי של הבוחרים, ולא תמיד הם מצליחים להתאים את התהליכים החינוכיים לעולם הרגשי של ילדיהם.
גם בין בני הזוג עצמם עלול תהליך הכחשת העבר לעורר תחושות לא ברורות בשל מצבים ויחסים שלא טופלו. פעמים רבות נוצרת היצמדות למסגרת הקשר הפורמאלי כפי שהוא מוגדר בחברה הקולטת תוך הדחקת ציפיות אישיות. אך כיוון שהשיח הקשור לעבר, בו התבגרו בני הזוג אינו לגיטימי דיו, אין כמעט מקום לטיפול בבעיות אישיות.
בנוסף לכך, תהליך ההטמעה מחייב לעיתים כמעט תמיד את שני בני הזוג לשנות את מקצועם. הגבר שואף לבצע מעבר מוחלט לחברת הלומדים שהיא החברה המוערכת בחברה הדתית. ופעמים רבות אף מקצועה של האישה ו/או מקום עבודה נתפסים כאיום על תהליך ההיטמעות בחברה החדשה, וגם היא מעוניינת לשנות את מקצועה. הירידה המיידית בפרנסה קשורה גם להעדר קשרים חברתיים מספיקים הנחוצים לקליטה כמועסקים במערכות לימוד וחינוך (שהם עיקר התעסוקה בחברה הקולטת).
במקרים רבים מקטין תהליך ההטמעה את יכולת האישה להיות בעלת עולם רגשי וחברתי פרטי, וכך נוצר בלב שני בני הזוג צער המופנה פנימה. לעיתים הצער בא לידי ביטוי בהרגלי אכילה גרועים ובעליות וירידות במצבי רוח. קיים חיפוש מתמיד אחר סיפוק לצרכי הרגש והרוח אך ההחלטה והבחירה לקליטה מתוך ההיטמעות יוצרת תחושה של בעיה ללא פיתרון אמיתי. וכיון שהתפתחות תחושת הערך האישי של הבוחר במודל זה תלויות בתגובות הסביבה למעשיו לרוב לא מצליחה המשפחה הנקלטת על כל שכבותיה לחוש הצלחה בחברה הקולטת.
קליטה מתוך שילוב
מהגרים הבוחרים לנהל את חייהם על פי מודל זה מאמצים חלק מן הדפוסים התרבותיים החדשים של החברה הקולטת, אך בשל הרצון לשמור ולו באופן חלקי על זהותם הקודמת ובשל הצורך בהמשכיות, שייכות והערכה עצמית הם שומרים גם על חלק מן הדפוסים של תרבותם הישנה, ועל קשרים רגשיים וחברתיים ישנים, ועל ביטוי תרבותי כמו חברים קודמים.
מתקיימת צריכה "מסוימת" (בגלוי ובסתר) של חומרי תרבות: מוסיקה, ספרים ועיתונים, ממקורות תרבות החברת הקודמת, ביטוי תרבותי שהינו כלי ביטוי לצורך הפנימי בהמשכיות, שייכות והערכה עצמית.
צריך להדגיש כי הבחירה בשילוב אינה פשרנות בעבודת השם חלילה, אלא מתן לגיטימציה לנושאים שהיו ויישארו מופנמים בהיסטוריה הרגשית של 'הבוחר': לא להפסיק לאהוב את אמא, או לא לבטל בליבי מקומות טובים הקשורים לילדותי.
כיוון שדור ההורים של "הבוחרים" יכול להמשיך ולזהות בילדיו מעט מן 'האדם הקודם' וליצור איתם קשר מועט שבסיסו מרכיבים תרבותיים דומים כגון: מקצוע, תחביב, שותפות בעסק, עמדה פוליטית וכדומה, הרי שהם מגלים פחות עוינות לתהליך, ומוכנים לעיתים אף לשתף פעולה.
ילדי הבוחרים ב'קליטה מתוך שילוב', זוכים לראות את הוריהם באור יותר אמיתי, מבינים ומעריכים את תהליך הבחירה שביצעו, ומעריכים את הישגיהם הרוחניים בהתחשב ברקע ממנו הגיעו. כיוון שילדים אלו אינם מנותקים מהוריהם 'הבוחרים', מתאפשרות שיחות ערכיות המקטינות את הפחדים ותחושת הכישלון של ההורים מ'דור הבוחרים'. בנוסף, כיוון שילדי הבוחרים מבינים יותר את ההליכים שעברו הוריהם 'הבוחרים', הרי שמעמדם בעיניהם הינו כעצמאיים, ואינו נמדד על ידי השוואה להורים אחרים בחברה הקולטת.
בקרב הבוחרים במודל של 'קליטה מתוך שילוב' מצויים פחות חיקויים של מודלים חינוכיים לא מציאותיים, והחינוך שומר על גבולות הסמכות ההורית מתוך כבוד לתהליך הבחירה.
כיון שהחברה הקולטת אינה נתפסת אצל דור "ילדי הבוחרים" כאיום חזק ובוטה מדי על הוריהם, תיתכנה פחות תגובות כעס וזלזול כלפיה. העדר תחושת הכעס, וקיומה של תחושת שייכות למשפחה מאפשרות ראיה מציאותית של החברה הקולטת, ומתוך כך מעניקות לילד את 'זכות הבחירה' והיכולת להחליט "להישאר" וליצור מרקם אישי, שאינו "תחת לחץ", בחברה הקולטת.
אצל הבוחרים במודל זה קיימת לגיטימציה לטיפול ולאוורור של תחושות לא ברורות על מצבים ויחסים שלא טופלו בתחום 'שלום הבית'. יש פחות געגועים ופחות היצמדות לקשר פורמאלי וחיקויים של זוגיות של אחרים 'מושלמים' על פי החברה הקולטת.
אנשי הבוחרים מחליטים בעצמם האם להשתייך לחברת הלומדים או חברת העובדים, ואף בתחום 'מעמד האישה' יש יותר מקום לביטוי אישי וחברתי ולגילוי יצירתיות.
היכולת להיות בעלי זהות שמשלבת את 'העצמי הקודם' עם 'העצמי החדש' יוצרת איזון בין הקונפליקטים ומאפשרת צמיחה אישית התורמת לתחושת ערך עצמי וסיפוק.
קליטה מתוך התבדלות
המהגרים בקבוצה זו שומרים על דפוסי ההתנהגות הישנים שלהם, ואינם מאמצים את הדפוסים החדשים של החברה הקולטת. לרוב מודל מסוג זה בא לידי ביטוי כאשר קבוצת הרוב בחברה החדשה נתפסת כשלטת ואכן אף מסרבת לקבלם, או בשל התנגדותם לתרבות של החברה החדשה. הבוחרים במודל קליטה זה אינם מזדהים עם שום חברה, וכתוצאה מכך הם אמנם יכולים לחוות גם את העולם הזה וגם את העולם השני, בלא מחויבות לאף תרבות, אך הם חשים בלבול אישי וערכי.
תהליך הקליטה החלקי מאפשר להורי הבוחרים להמשיך את תהליכי ההורות כמעט כרגיל. יתכן כי תיווצר מוכנות לקבלת השונות של בניהם.
דור "ילדי הבוחרים" חווה כפילות בזהות ובשייכות, הם מבטאים ומשתמשים בכל חומרי התרבות שבידם, ללא הבדל בין שתי התרבויות.
שלום בית וחינוך הילדים תלויים יותר ביחסים האישיים מאשר בתהליך הקליטה, וביכולתם של ההורים לסנן את ערכי התרבות המגיעים לידי ילדיהם.
בעניני הפרנסה הבחירה ללמוד או לעבוד אינה קשורה לחברה הקולטת שאינה משמעותית בקבלת החלטות.
בענין מעמד האישה יש תחושת "זכות" לביטוי היכולות האישיות, אך ישנה תחושת נתק ואבדן שייכות חברתית.
יש איזון בין העצמי החדש לישן, אך אין מספיק שייכות לחברה מוגדרת, לכן לעיתים יש פחות שביעות רצון עצמית.
קליטה מתוך שוליות
החוויה המרכזית העוברת על הבוחרים במודל קליטה זה הינה הלם תרבותי המוביל לתחושות אבדן ניתוק וניכור. הבוחרים אינם יכולים לחזור לחברה הקודמת, אך אינם מצליחים ליצור קשר עם החברה הקולטת, ועל כן הם נדחקים לשוליה של האחרונה. מציאות זו גורמת להתפתחותו של כעס מודגש ומודע. תחושת "מעמד תחתון" הנאבק על זכויות של 'גזע נחות', מובילה לחיפוש מתמיד אחר חסרונותיה של "החברה הקולטת" בחוסר ההצלחה בכל התחומים, ומדכאת את מידת האחריות האישית. העבודה שהם מוצאים לעצמם הינה בעיקר בשולי החברה, והעוני מצדיק את תחושת ההשפלה. האחריות לתהליך כולו מוטלת על החברה המקבלת. קבוצה זו מתקשה לקחת אחריות על תהליך הבחירה ואף על ארגון נכון של חיים (הפרנסה שלום הבית וקשר עם הרוחני).
הוריהם של "הבוחרים" מגלים על פי רוב כעס וזלזול באישיותם החלשה של "הבוחרים", ואילו ילדיהם של הבוחרים הופכים לילדים שאין להם מרכז, חסרי ערכי שלד ובעצם הם "יתומים מחברה". כתוצאה מכל זאת הופך חינוך ילדים למשימה כמעט בלתי אפשרית, שכן הילדים נתונים להשפעות קיצוניות כתגובה לא מודעת לסבל החברתי.
שלום בית תלוי יותר ביחסים האישיים. מעמד האישה תלוי ביכולתה לבחור את השייכות למעמד המושפל או לבנות תפיסה עצמאית שאינה שולית.
נראה לעיתים כי בחיפוש אחר אלוקות קיים מתח לא מודע עם החיפוש המקביל (בציר ההיסטוריה האישית והזוגית) שהוא "החיפוש אחר שייכות".
סיכום
הכרה בקיומו של קושי זה תאפשר הובלה אישית ומשפחתית נכונה יותר,המתייחסת למגוון גורמי הסיכוי/סיכון של תהליך חשוב ומרכזי זה בחיינו. היצמדות לבחירה הברוכה בחיי תורה מחייבת הבנת משמעות התהליכים שכל בן משפחה (בכל דור) עובר. כך למשל, יתכן שבני הזוג לא יהיו באותו סוג של קליטה (היטמעות, שילוב, היבדלות ושוליות), ולא יהיו בדיוק באותו שלב של התפתחות אישית, בכל נקודה לאורך החיים.
קבלת הפערים בין בני הזוג, וראייה "היסטורית" מאפשרת יצירת יחסים בריאים בין הדורות, המכילים מרכיבים של הכרת השונות. סבלנות וחברות בדרך יורידו מתחים בין בני הזוג.
טלפון: 
מייל: לחץ
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.