וידיאו: הרב אורי זוהר מדבר על אבות ועל בנים

כיצד מתמודדים עם ילדים חצופים?

יש היום תופעה כללית, מכת מדינה של ילדים חצופים, ה' ירחם. זו הנהגת ה' כיום.

צריך לדעת שזה לא בעיה פרטית. כאשר בורא עולם מגדיר בתורה שבעל פה את ירידת הדורות, כתוב בכמה מקומות, וצריך לדעת, שזו תופעה שנצפתה התורה, וצריך לדעת איך מתמודדים איתה. ככל שהזמן מתקדם, הנשמות שיורדות לעולם הן יותר שאריות של גלגולים קודמים שכבר תוקנו ועלו כבר. לנשמות האחרונות יש יותר קליפות, יש לכוחות החיצוניים יותר שליטה עזה עליהם, וקשה לאותן נשמות לגלות את הנקודה הפנימית של הקדושה ששוכנת בתוכם.

הנקודה הזאת קיימת אצל הילדים שלנו. הם מבינים בשכלם הרבה יותר ממה שהם מסוגלים לקיים. ההתקדמות הרגשית, מה שנקרא היום ה'בגרות הרגשית' מפגרת בהרבה אחרי הבגרות השכלית. הם יודעים מוסר, הם יודעים את האמת, אבל לא זו הדרך להגיע אליהם. כתוב בזוהר שרק דרך האהבה אפשר להגיע אליהם, וזה נסיון קשה מאד.

אנו בעלי התשובה, שברנו קליפות קשות, נלחמנו ונכנסנו אל הקדושה. לעניות דעתי, מנסיוני ומהנסיון שצברנו ממאות רבות של מקרים שהגיעו אלי, היום אי אפשר להתחיל מחיובים שכליים. הרמב"ם מגדיר את השכל כדבקות שלנו עם הקב"ה. היום לא זו הדרך. רק הנקודה הפנימית, של "ושכנתי בתוכם" היא הדרך להגיע אליהם. רק באהבה, "אתה בני, ואני אוהב אותך בכל מצב", זה מה שנותן לו כח להתגבר ולהגיע, לאט לאט אל האמת. גם כשהוא קם מאוחר ואין לו כח לכלום. שפת הדיבור של הנערים עם חבריהם מתחילה להיות הברות וקולות מתחת לשפה הרגילה. אבל גם במצב הזה, יש קדושה פנימית. זה קושי אדיר, הם כולם שבויים בחיצוניות, בביגוד. עד שהם מצליחים להתחבר לפנימיות, לנשמה, לקדושת ה' – לוקח זמן. לא כדאי להילחם בחיצוניות. רק אהבה. סבלנות.

לנו בעלי התשובה אין בכלל רשות לפתוח את הפה. כמה זמן בורא עולם חיכה לכם? לי הוא חיכה 40 שנה. גם אנחנו צריכים לחכות, זה לוקח הרבה פחות. לא דנים אותם לפי המקובעויות שלנו. הרי בסך הכל, הילד לא רוצה לצאת מהמשפחה, הוא בסך הכל ילד, הוא צריך את המשפחה שלו. אבל אם מעמידים בפניו אולטימטום: או או, אז הוא לא יכול להישאר, כי בכך הורגים לו את החיצוניות, ובאותו זמן – זה כל כולו. אבל אם הוא מקבל הבנה, אישור, לא הסכמה, אבל הבנה שהוא אנוס, שהוא עושה את הדרך שלו, הוא נמצא בתוך המשפחה, ואז כשירד האסימון – הוא יהיה בפנים. אבל אם כשהאסימון ירד הוא יהיה בחוץ, כי אז למי יש כח לחזור.

הורה יקר, אתה צריך דעת, בעיני הילד – אתה מייצג את בורא עולם לפניו, ואתה צריך לדעת שהוא אנוס גמור, והוא לא יכול להתגבר. אם נצליח להתגבר על הממוסדות שלנו, לא להעיר לעל כל דבר. זה לא אומר שצריך לוותר, אבל להזרים את אותה נקודה פנימית, זה יתן להם כח, יעורר, ועם סבלנות רבה ובליעה של הרבה דברים חמורים, בסוף ירד האסימון, מתבגרים. זאת הדרך היחידה.

לא צריך להילחם דוקא להיכנס למוסדות חיצוניים ואז בסוף הממוסדות בועטת בך. הילדים שלי נפלטו ממוסדות, אבל בסוף הגיעו למוסדות של בעלי תשובה ונבנו ב"ה. לא צריך להיבהל מזה. עבודת ה' לא תלויה בצבע המכנסים והחולצה.

לכן אני מציע לבדוק את הדברים האלה. כתבתי ספר שנקרא: "אבות על בנים". ספר דק בכמות, אך רב באיכות. הוא מרכז את נסיון חיי רעייתי ושלי. הכל מתחיל בנקודה הפנימית של אמונה.

ניתן לשמוע עוד הרצאות שלי בנושא זה כאן בקישור הזה. ובעזרת ה' נזכה בגאולה שלמה בקרוב. אמן.

הדפסה, הורדה ושליחה לחבר