ספר חדש בשם "אמצע הדרך" מציע הדרכה מאוזנת על פי תורת ברסלב

לרגל הוצאת הספר, ראיינו את מחבר הספר, הרב יעקב הרצברג,

ספר חדש ונפלא בשם "אמצע הדרך", שנכתב על ידי הרב יעקב הרצברג, מי שעמד מאחרי עריכתם ועיבודם של רבי המכר: 'בגן האמונה' ו'בגן השלום' ועוד, עושה תפנית בגישה שלו לקירוב רחוקים, ויוצא בספר חדש, פרי עטו, שעוסק באיזון בעלי תשובה. הוא לא חושש לפתוח דיון נוקב, שבו הוא מעלה על השולחן נושאים שבעלי תשובה רבים מרגישים וחחוים, ונותן להם מענה יציב ומבוסס.

הספר זכה להסכמות חמות מגדולי רבני ברסלב, ביניהם: הרב שמעון שפירא שליט"א, הרב שמעון טייכנר שליט"א, הרב אברהם כרמל שליט"א ועוד.

לפני שנביא ראיון עם המחבר, נביא כמה קטעים מתוך הספר:

(מתוך פרק שלישי, עמוד 73): בַּעֲלֵי תְשׁוּבָה צְרִיכִים יוֹתֵר לְהִזָּהֵר מִקִּיצוֹנִיּוּת, כִּי הֵם נוֹטִים לְקִיצוֹנִיּוּת, שֶׁהֲרֵי בְּלִי קִיצוֹנִיּוּת יִתָּכֵן שֶׁלֹּא הָיוּ חוֹזְרִים בִּתְשׁוּבָה, אֲבָל עַכְשָׁו שֶׁכְּבָר הִתְקָרְבוּ הֵם צְרִיכִים 'לְהוֹרִיד הִלּוּךְ', וְלָדַעַת שֶׁהַדֶּרֶךְ הִיא לְהִתְקָרֵב לַיַּהֲדוּת הָרְגִילָה וְהַבְּסִיסִית קֹדֶם כֹּל, וְלַעֲבֹד עַל זֶה בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים אֲרֻכּוֹת, וַאֲפִלּוּ כָּל חַיָּיו, שֶׁיִּתְרַגֵּל לִחְיוֹת בְּאֹרַח חַיִּים עַל פִּי הַתּוֹרָה, הַהֲלָכָה וְהַמִּנְהָג, עַד שֶׁזֶּה 'יָבוֹא לוֹ טוֹב' כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים – שֶׁיֹּאהַב לָלֶכֶת לְבֵית הַכְּנֶסֶת, רַק בִּשְׁבִיל עֶצֶם הָעֻבְדָּה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה מַה שֶּׁיְּהוּדִי בְּכָל הָעוֹלָם עוֹשֶׂה – הוֹלֵךְ לְבֵית הַכְּנֶסֶת בְּלִי קֶשֶׁר לְ'אֵיךְ אֲנִי מִתְפַּלֵּל' בִּכְלָל כָּאָמוּר לְעֵיל.

וְכֵן יִשְׂמַח בְּכָל הַמִּנְהָגִים וְהַהֶרְגֵּלִים שֶׁבּוֹנִים אֶת הַצּוּרָה וְאֶת סֵדֶר הַיּוֹם וְהַשָּׁנָה הַיְּהוּדִי, שֶׁזֶּה הַ'שֶּׁלֶד' שֶׁחַיָּבִים לִבְנוֹת בְּצוּרָה בְּרִיאָה, בְּאֹפֶן שֶׁגַּם אִם הַיּוֹם אֵין לִי 'מוֹחִין' וְהַיּוֹם אֵין לִי מַצַּב רוּחַ, וּפִתְאוֹם קִבַּלְתִּי מַכָּה כָּזוֹ וְהִתְאַכְזַבְתִּי מֵרַב פְּלוֹנִי אוֹ מִקְּהִלָּה אַלְמוֹנִית וְעוֹד וָעוֹד בְּעָיוֹת ל"ע – אֲבָל זֶה לֹא גּוֹרֵם לִי אֲפִלּוּ לְרֶגַע לַעֲזֹב אֶת הַמַּהֲלָךְ הַיְּהוּדִי שֶׁל חַיַּי!

(מתוך פרק שישי, עמ' 167): וּבֶאֱמֶת מַה שֶּׁנִּרְאֶה לָעֵינַיִם שֶׁדַּוְקָא בִּבְּרֶסְלֵב יֵשׁ נְטִיָּה לְקִיצוֹנִיּוּת זוֹ לֹא אַשְׁמָתָהּ שֶׁל 'בְּרֶסְלֵב' וּבֶטַח לֹא אַשְׁמָתוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, אֶלָּא נוֹבֵעַ מֵהִתְקָרְבוּת לֹא שְׁלֵמָה וְלֹא נְכוֹנָה וִיסוֹדִית וְלֹא עֲמֻקָּה לְרַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, הַיְנוּ שֶׁאָדָם מִתְקָרֵב קְצָת, שׁוֹמֵעַ כַּמָּה דִּבּוּרִים וּמִיָּד קוֹפֵץ וְחוֹשֵׁב שֶׁהוּא הֵבִין וְהוּא כְּבָר מִתְנַהֵג כְּפִי שֶׁהוּא הֵבִין בְּהִסְתַּכְּלוּת רִאשׁוֹנִית בְּרִפְרוּף מַמָּשׁ, וְזוֹ לֹא דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה וְלֹא דַּרְכּוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, כְּמוֹ שֶׁנְּבָאֵר בַּפֶּרֶק הַמְיֹעָד לְכָךְ, שֶׁהַהִתְקָרְבוּת לַצַּדִּיק הִיא עֲבוֹדָה אֲרֻכָּה וַעֲמֻקָּה שֶׁל מְצִיאַת רוּחַ קָדְשׁוֹ וַאֲמִתַּת עֲצוֹתָיו הַקְּדוֹשִׁים. אַדְּרַבָּה, צְרִיכִים לָדַעַת שֶׁהִתְקָרְבוּת לַצַּדִּיק דַּוְקָא הִיא שֶׁמְּבִיאָה אֶת הָאָדָם לְהִתְפַּתְּחוּת רוּחָנִית נְכוֹנָה וְהַדְרָגָתִית.

(שם בפרק זה, עמוד 165-6): עֶצֶם הַהִשְׁתַּדְּלוּת לְפַרְנָסָה אֵינָהּ אִסּוּר אוֹ עֲבֵרָה ח"ו וְאַדְרַבָּה הִיא מִצְוָה גְּדוֹלָה בְּרֹב הַמִּקְרִים, בִּפְרָט לְבַעֲלֵי תְּשׁוּבָה שֶׁגַּם בְּלִי מַחְסוֹר כַּלְכָּלִי הַנֶּפֶשׁ שֶׁלָּהֶם לֹא בְּמֵיטָבָהּ, וּמָה אִם נוֹסָף עַל זֶה מַחְסוֹר וְעֹנִי, זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת הֶרֶס שֶׁל מַמָּשׁ.

וְעַל זֶה נֶאֱמַר: בִּטּוּלָהּ שֶׁל תּוֹרָה זֶהוּ קִיּוּמָהּ. בַּעַל תְּשׁוּבָה שֶׁלֹּא רוֹצֶה 'לְבַטֵּל תּוֹרָה' כִּבְיָכוֹל וְלַעֲסֹק בְּמַשֶּׁהוּ לְפַרְנָסָתוֹ אוֹ עַל כָּל פָּנִים לְיַחֵד לְזֶה זְמַן לְהִתְפַּלֵּל עַל זֶה וְלָבוֹא לְאֵיזֶה אִזּוּן בָּעִנְיָן הַזֶּה כְּפִי הָאֶפְשָׁר כְּפִי הַהַשְׁגָּחָה שֶׁיֵּשׁ עָלָיו, עָלוּל לִמְצֹא אֶת עַצְמוֹ מְבַטֵּל בַּסּוֹף אֶת כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ בְּכַעַס וְעַצְבוּת וְגַם כִּפְשׁוּטוֹ לְהִסְתּוֹבֵב בִּגְמָחִי"ם וְכַד', וְיִתָּכֵן מְאֹד שֶׁיַּגִּיעַ לִידֵי כָּךְ שֶׁיִּתְקַיֵּם בּוֹ הַפָּסוּק: אִוֶּלֶת אָדָם תְּסַלֵּף דַּרְכּוֹ וְעַל ה' יִזְעַף לִבּוֹ – הַיְנוּ שֶׁהוּא נוֹהֵג שֶׁלֹּא עַל פִּי הַשֵּׂכֶל הַיָּשָׁר, וְכִבְיָכוֹל סוֹמֵךְ עַל 'אֱמוּנָה' אוֹ 'בִּטָּחוֹן' שֶׁבֶּאֱמֶת אֵינוֹ אוֹחֵז שָׁם, וְאַחֲרֵי זֶה כּוֹעֵס עַל הַנְהָגַת ה' לָמָּה הוּא לֹא מַנְהִיג אוֹתוֹ כְּפִי הַ'בִּטָּחוֹן' שֶׁהוּא חוֹשֵׁב שֶׁהוּא בָּטַח בַּה'.

הַמְּצִיאוּת מוֹכִיחָה שֶׁהַרְבֵּה מְאֹד אֲנָשִׁים שֶׁבִּתְחִלַּת דַּרְכָּם זִלְזְלוּ בַּנּוֹשֵׂא שֶׁל פַּרְנָסָה מָצְאוּ אֶת עַצְמָם אַחֲרֵי כַּמָּה שָׁנִים נִצְרָכִים לְכָל מִינֵי הַלְוָאוֹת וְגִלְגּוּל חוֹבוֹת. וְכָאן הַמָּקוֹם לְעוֹרֵר וְלִשְׁאֹל – אִם אַתָּה טוֹעֵן שֶׁאַתָּה חַי בֶּאֱמוּנָה וְלָכֵן אֵינְךָ רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת הִשְׁתַּדְּלוּת לְפַרְנָסָה, אִם כֵּן גַּם אֶת הַהִשְׁתַּדְּלוּת שֶׁל הַלְוָאָה אָסוּר לְךָ לַעֲשׂוֹת, וּמָה הַהֶבְדֵּל בֵּין הַלְוָאָה לַעֲבוֹדָה? אַדְּרַבָּה, בָּעֲבוֹדָה אַתָּה מַרְוִיחַ אֶת הַכֶּסֶף וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ לִבְנִיַּת הַבִּנְיָן הַיְּהוּדִי שֶׁלְּךָ וְאַתָּה לֹא חַיָּב לְאַף אֶחָד כְּלוּם, וּבִגְמַ"ח אַתָּה נַעֲשֶׂה בַּעַל חוֹב וְאֵיךְ תַּחְזִיר מַה שֶּׁלָּוִיתָ?

וְכַאֲשֶׁר בַּעַל תְּשׁוּבָה רוֹאֶה שֶׁהוּא לֹא מַצְלִיחַ לִחְיוֹת עַל יְדֵי בִּטָּחוֹן לְבַד, מַה שֶּׁקּוֹרֶה לוֹ בְּהַרְבֵּה מִקְרִים אַחֲרֵי כַּמָּה שָׁנִים שֶׁל 'גִּלְגּוּלֵי חוֹבוֹת', וְהַהוֹצָאוֹת רַק גְּדֵלוֹת בְּיַחַד עִם גִּדּוּל הַמִּשְׁפָּחָה 'בְּלִי עַיִן הָרַע', שֶׁהוּא חוֹזֵר כְּמוֹ קְפִיץ מָתוּחַ לַצַּד הַשֵּׁנִי לְגַמְרֵי… הוּא מַפְסִיק לִלְמֹד, בְּקֹשִׁי מִתְפַּלֵּל, וְהוֹלֵךְ לַעֲבֹד… וּבְדֶרֶךְ כְּלָל הוּא גַּם הוֹלֵךְ לַעֲבֹד בְּאֵיזוֹ עֲבוֹדָה פְּחוּתָה שֶׁבְּקֹשִׁי מִשְׂתַּכֶּרֶת שְׂכַר מִינִימוּם, בִּמְקוֹם שֶׁאִם הָיָה מֵרֹאשׁ מַקְדִּישׁ לְזֶה יִשּׁוּב הַדַּעַת, יִעוּץ עִם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים אֲמִתִּיִּים וְהַרְבֵּה תְּפִלָּה, הָיָה יָכוֹל לִבְנוֹת מַעֲמַד פַּרְנָסָה הַרְבֵּה יוֹתֵר בָּרִיא, כַּאֲשֶׁר בִּתְחִלַּת דַּרְכּוֹ כְּשֶׁהוּא עֲדַיִן צָעִיר בְּלִי הַרְבֵּה עֹל לֹא צָרִיךְ לְהִשְׂתַּכֵּר הַרְבֵּה וּלְאַט לְאַט עִם עֲלִיַּת הַהוֹצָאוֹת גַּם מִתְקַדְּמִים בְּנוֹשֵׂא הַפַּרְנָסָה, וְכָךְ נִבְנֵית יַצִּיבוּת כַּלְכָּלִית יְסוֹדִית, וְנִמְצָא שֶׁיָּצָא כָּל שְׂכָרוֹ שֶׁרָצָה לִהְיוֹת 'צַדִּיק' בְּהֶפְסֵדוֹ שֶׁעַל זֶה נֶאֱמַר: אַל תִּצְדַּק הַרְבֵּה וְאַל תִּרְשַׁע הַרְבֵּה… אַל תִּהְיֶה צַדִּיק בְּלִי כֵּלִים שֶׁאַחֲרֵי זֶה מִתּוֹךְ כָּךְ תִּפּוֹל לַצַּד הַשֵּׁנִי עוֹד יוֹתֵר.

עד כאן כמה ציטוטים מהספר. זכינו לשוחח עם המחבר, הרב יעקב  הרצברג:

ש. במה עוסק הספר

ת. הספר בא לטפל בבעיה של חוסר בהירות ובלבול בערכים, מושגים של חסידות, הנהגות וכו' שיש לרבים מהמתקרבים לחסידות ברסלב, שבלבול זה בא בעקבות התקרבות פזיזה לעולם שיש בו מושגים וערכים מאוד גבוהים ומעודנים, שצריכים להם המון הקדמות וזיכוך בשביל להבינם באופן הנכון.

הספר מטפל בזה על ידי הסברת המושגים, כשהכל מבוסס על התורה המסורה בידינו מדור לדור הכוללת את המסורת הברסלבית בשיחות פרטיות מחשובי החסידים בדורות שמרבינו ועד עתה, שמהם למדים את היחס הנכון למגוון של נושאים שבהם אפשר לטעות אם לא לומדים אותם נכון.

 

ש. בספר, בעמוד 65, מצוטט קטע מליקוטי מוהר"ן (בתורה קי"ב), שם כתוב ש"הָעִקָּר שֶׁהַכֹּל תָּלוּי בּוֹ הוּא אֱמֶת, לֵיֵלֵךְ בְּדֶרֶךְ אֱמֶת לְפִי מַדְרֵגָתוֹ, וְהוּא יְסוֹד הַכֹּל". וזו רק דוגמא אחת למקור שלא כל כך מזוהה עם הגישה הציבורית שיש לברסלב… נוצר רושם שבברסלב יש ריבוי אור. "בברסלב בוערת אש"… איך מצאת כל כך הרבה מקורות בענין איזון? ואיך לא חששת לקבץ אותם לכזה ספר?

ת. הרושם שיש בברסלב ריבוי אור וכו' הוא לא רושם אלא מציאות, אלא שזו מציאות לא רצויה הנובעת מכל הנ"ל, ובודאי שבברסלב בוערת אש נפלאה שהרי כבר נאמר על השכינה שהיא אש אוכלה, ובודאי שבקדושה ובאלוקות ישנו אור עצום ואש בוערת עד לב השמים, ודווקא בשל כך מוכרחים להיזהר כשנגשים אל האור והאש האלו, כמו שמובא הרבה בחז"ל, כגון: "ובו תדבק" וכי אפשר להידבק בשכינה, הלא אש אוכלה היא, אלא הדבק בתלמידי חכמים, ועל תלמידי חכמים בעצמם נאמר גם: הזהרו בגחלתן של חכמים, ועוד הרבה.

ממילא מובן שהתקרבות אל הקדושה ואל ה' יתברך היא לא משחק ילדים, אלא דבר הכי רציני שיש, המצריך כובד ראש ואחריות מרובה, וממילא יובן הנ"ל שכאשר מתקרבים בפזיזות – זה ממש מסוכן. חלק מהאשמה לתופעה זו נופלת על הסגנון ה'פופולרי' שבו מפיצים את עניין רבי נחמן, "רבינו", הגורם לרושם שאכן יש כאן איזה 'טרנד' ותנועה חצי היפית שכזו. זה דבר שהינו הפוך לגמרי ממה שהיה פעם, שאדרבה, רק מי שהיה מאוד רציני וירא שמים היה מעז להתקרב לאש הזו.


ש.  למה דוקא אתה. מה עורר אותך לכתוב את הספר הרגיש הזה?

ת. למה אני? כי ברוך ה' עברתי דרך כל הבלבול הזה, וזכיתי לאיזה בירור בעניין (על ידי לימוד, שימוש חכמים והתבודדות, ועל הכל – סיעתא דשמיא ויד ההשגחה) וכמו שרבינו כותב, צריכים לגלות את הסגולה לעם סגולה וכל מי שמאיר לו איזה עניין אמיתי בעבודת ה' שיכול להועיל לחבריו צריך לגלות את זה וכל שכן בעניין כזה שהוא הצלת נפשות כפשוטו והעמדת הדת וכו'.


ש. יש לך מסורת בענין זה? גדולי רבני ברסלב שנתנו לספר הסכמות כה חמות מאד מקלסים שכך דרך האמת המסורה לנו. זה לא מובן מאליו לכזה ספר רגיש.

ת. קבלתי את הדברים מתוך לימוד ושימוש תלמידי חכמים חסידי ברסלב, שציבור בעלי התשובה לא תמיד זוכה להגיע אליהם, וב"ה השתדלתי להיות גשר בין העולם הפנימי יותר של ברסלב לבין בעלי התשובה שמכירים בעיקר את המקרבים המפורסמים, ואם תשאל מה ההשפעה של הרב ארוש בספר, התשובה היא מפרגנת שבודאי שקבלתי ממנו מה שקבלתי במהלך השנים, את אותם הדברים שבהם הוא העביר לנו את מה ששמע מרבי לוי יצחק ועוד זקנים וגם את הנקודות המיוחדות שה' חנן אותו בהן, שאי אפשר שלא יבואו לידי ביטוי בעבודה שלי, אמנם עיקר הההשפעות בספר הן לאו דוקא ממנו.

ש.  איך התגובות של הציבור?

ת. התגובות מדהימות בעוצמתן. הציבור מקבל את הספר בצמא וממש אומרים שוב ושוב דברים דומים, שהספר ממש מדבר על אותן נקודות שהציקו להם, שהתלבטו בהם, שהספר החזיר להם את החיות, את התמימות, את האמון, ישר להם את הראש, נתן להם בהירות, שהספר יש בו התחזקות נפלאה, שהספר מציל חיים, ועוד ועוד לשונות שאני לא מכניס את המיסטיים שבהם…ימדובר על תגובות מכל שכבות הציבור, היינו הרבה חסידים מבית אמרו לי שהספר ממש החיה אותם והזכיר להם את התמימות של רבינו וכד', וגם אמרו שלדעתם זה בכלל לא ספר שמיועד רק לבעלי תשובה אלא כל אחד בברסלב צריך לקרוא בו. אני יכול להביא רשימה של תגובות עם השמות אבל לא נראה לי נכון, מספיק כך לדעתי.

 

את הספר ניתן להשיג בחנויות הספרים, או בטלפון: 073-2412771, או במייל: klishalem@gmail.com

 

 

[קרא עוד כתבות]

אודות מערכת מענה

מרכז 'מענה' עוסק בהדרכה מאוזנת וסיוע לבעלי תשובה, בהדרכת הגאון הרב מרדכי אויירבך והרב אורי זוהר. המרכז פועל במסגרת עמותת 'ביחד - תנועת בעלי התשובה בישראל'. מקימי המרכז הם דן טיומקין ועופר גיסין והמנהל הוא שמעון שחר.