מעטים האנשים כיום במדינת ישראל שיכולים להעיד על עצמם שלא מרגישים במצור כלכלי. המצור הכלכלי נובע ממגוון רחב של סיבות כמו הוצאות מופרזות, אשראי מנופח וכולי. אחת הסיבות העיקריות היא חוסר הצלחה תעסוקתית – כפי שהיינו רוצים להצליח בה.
ומתוך המקום הזה מגיע המצור התעסוקתי. מצור זה נוגע לא רק לעניין הפיננסי כי אם גם לעניין הנפשי. הרבה מאוד אנשים כיום עוסקים במקצועות שלא ממצים את היכולות, הכישורים והפוטנציאל התעסוקתי שלהם, ומרגישים ממש כעבדים בעבודתם. לו היו עוסקים במקצוע שתואם את הפוטנציאל הייחודי שלהם, סביר להניח שהיו מסופקים, שמחים וגם מרוויחים בהתאם. הם היו שוברים את חומות המצור ויוצאים לחירות. חירות תעסוקתית וכלכלית כאחד.
אז מה בעצם מונע מלשבור את החומות האלה? אם זה כל כך פשוט למה לא כולם עושים את זה?
במהלך העבודה ביעוץ תעסוקתי לשכירות ועסקי לעצמאיות אני מרגישה לעיתים שעלי לזנוח את כל העצות החכמות והכלים הנפלאים ולהתרכז כל כולי בניפוץ האמונות המגבילות של לקוחותיי.
זה לא סוד כמה מחשבה קטנה שנבנתה ונתקעה אצלנו בראש יכולה להשפיע על ההצלחה שלנו וכך גם בחלק התעסוקתי. אני כל הזמן שומעת משפטים כמו: "אני לא יכולה לדרוש יותר שכר, זה מה שנותנים במגזר", "אמא שעובדת, לא יכולה להשקיע מספיק בבית ובילדים", למצוא עבודה/לקדם עסק זה קשה", "אם רוצים פרנסה טובה צריך להתפשר – לא חייבים להינות מעבודה".
לכל האמונות האלה ישנו יסוד כלשהוא ואחיזה במציאות, אחרת לא היינו מחזיקים בהן. אבל עם זאת, הן לא האמת לאמיתה. הן אמת חלקית, לא מבוססת שלא מאפשרת לנו לחשוב שישנה אפשרות אחרת.
המסגרת התעסוקתית הינה מורכבת ומאתגרת והתפיסות והאמונות שלנו לגבי הנושא הן סובייקטיביות ואינן אובייקטיביות, וברוב המקרים מעכבות את הצלחתנו והתקדמותנו התעסוקתית.
אמונות אלה משפיעות בצורה דרמתית על חיינו. לדוגמא: אם אנחנו מחזיקים באמונה שבמגזר משלמים תמיד שכר נמוך במקומות עבודה, אז הסיכוי שיהיה לנו אומץ להגיע לעבודה ולפתח משא ומתן שבו נבקש שכר גבוה יותר מראש או העלאת שכר במשך הזמן, הוא מאוד נמוך.
אמונות לא אוהבות נתונים והגיון בריא. הנתונים מראים על האמת לאמיתה, וגורמים לאמונה לאבד את ביסוסה במוחנו. כך הן מאבדות את כוחן ונעלמות. אמונות יכולות להתקיים כל עוד האמונה בהן קיימת. ללא האמונה, הן נעלמות ואז, במידה והן אכן מגבילות אותנו, יש לנו הזדמנות להכניס אחרות במקומן. מחזקות יותר ומקדמות יותר.
נכון, שבכדי לפרוץ את הדרך שלנו להעלאת שכר או לדרישת מחירים גבוהים יותר בתור בעלי עסק, כדי לאזן בין בית לתעסוקה או כדי למצוא פתרון תעסוקתי שיהלום את צרכינו המשפחתיים והגבולות הערכיים שלנו– יש צורך בעבודה.
אבל כך הוא בכל המגזרים. כך הוא טבע העולם, מוטלת עלינו חובת ההשתדלות.
ראשית, עלינו להגדיר בצורה ברורה, מהן המטרות והיעדים אליהם אנו שואפים להגיע. באיזה מסגרת ותנאים עלינו למצוא את הפתרון הרצוי. ואז, לגייס הרבה חשיבה יצירתית כדי למצוא פתרון שמתאים כפפה ליד. כשכירים, כפרילאנס, כעצמאיים וכולי.
אפילו כשכירים, ניתן ע"י גישה פרו-אקטיבית (יוזמתית) ליצור יש מאין. וכל זה נכתב מניסיון אישי רב.
זה דורש הרבה שחרור מאמונות ומגבלות מחשבתיות שלקחנו לעצמנו במהלך השנים, כאנשים פרטיים וכמגזר באופן כללי.
זה דורש יצירתיות וחשיבה יוצאת דופן, מחוץ לקופסא בנוגע לפתרונות ואפשרויות.
זה דורש למידה וקבלה של כלים איכותיים לחיפוש עבודה, משא ומתן להעלאת שכר, כלים עסקיים אפקטיביים ומקדמים וכולי
זה דורש אמונה בסיסית שאם זה סל הכלים ששלח לנו השם מבחינת הכישורים, היכולות והחיבורים האישיים שלנו ומצד שני ה"מגבלות" והצרכים שהבית והרמה הרוחנית שלנו דורשת– אז כנראה שישנה מסגרת תעסוקתית שתתאים לנו ככפפה ליד.
אני מאחלת לכולנו מימוש עצמי תעסוקתי, שיביא אותנו ליציאה מהמצור, לחָיות ושמחה שתשפיע גם על מערכות היחסים האחרות בחיינו.
שנשבור את האמונות המגבילות הפרטיות והמגזריות, נפרוץ את הדרך הפרטית שלנו כדי לפאר את שמו של השם בעולם. כדי להאיר את האור המיוחד שלנו, שאין שני לו.
ברכה והצלחה לכולם!
ענבר אור, כותבת המאמר, היא מנכ"ל ובעלים של ארגון "יוצאת לאור" קידום תעסוקתי לנשים חרדיות. 054-8182148, info@gmail.com
סדנא בנושא זה תתקיים במרכז מענה בתאריך 7.2.2017. לפרטים נוספים ניתן ללחוץ כאן.
טלפון: 
מייל: לחץ
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.