שידוכים (מאמר ראשון) – בירורים וחקירות

הדרכה ייחודית לבעלי ובעלות תשובה בכל הנוגע למציאת הזיווג - מה צריך לדעת, מה לברר ואיך לברר? כתבה ראשונה בסידרה

אין תחום מבלבל יותר משידוכים. מצד אחד הכל משמים, והכל תפילה, מצד שני זו תקופה מתישה ומלחיצה שבה מבררים ונפגשים, ולא ממש ברור מה מטרת הפגישות, מה לחפש, איך להפריד בין המתח והלחץ לבין האישיות האמיתית, בין העיקר לטפל. תקופת השידוכים היא תקופה מייגעת, לכל אחד, ובמיוחד לבעלי תשובה, וננסה בסדרת כתבות זו לתת כלים ולהאיר נקודות קריטיות שהרבה נכשלים בהם, או לא נותנים להם את תשומת הלב הראויה.

 צריך לזכור שגם בתחום זה, למרות שכידוע הכל משמים, וממילא הכלים שלנו מוגבלים, שהרי האדם יראה רק לעיניים ולא ללבב, אבל לנו, בעלי התשובה, יש בעיה מסוימת שאנחנו לא מספיק בטוחים בעצמנו לסמוך על התחושות שלנו, וממילא אנחנו מאבדים חלק ניכר מהיכולת שלנו לסנן מי שלא מתאים. בפגישות אנו מדברים בעיקר על עניני השקפה, כל אחד חוזר על הדקלומים ששמע מרבותיו, ועל סמך זה קובעים שיש התאמה, וסוגרים שידוך לקול צהלת המלחיצים והשדכנים, ורק אחר כך מגלים שיש פערי אישיות גדולים מאד, וחיכוכים רבים, ובהרבה מאד זוגות הסוף לא טוב (שלום בית נורא וגירושין רבים), ולמרות שהכל משמים – חובה עלינו לעשות השתדלות ראויה גם בתחום זה, ולבדוק במהלך הפגישות מה שבאמת צריך לבדוק!

 בכל מקום שבו לא מצוין אחרת, הדברים מיועדים גם לגברים וגם לנשים.

 סבלנות, צריך סבלנות

רווקים בד"כ רואים את המציאות בצורה של 'יבוא חתן ויהיה טוב', 'תבוא כלה ויהיה טוב'. לא נעים לנפץ לאנשים את החלומות, אבל זו לא גישה מציאותית. זו גישה שמגיעה מהוליווד, או מדיסנילנד, שם הסיפורים נגמרים בכך שהנסיך מוצא את הנסיכה "והם חיו באושר ועושר". זה לא ככה. הנישואין גורמים לפרק חדש של התמודדויות להתחיל. לא קל להתרגל לבן זוג חדש, לא קל להתרגל להתחייבויות כספיות חדשות, לא קל להפוך למשפחה, יש בזה הרבה אחריות, הרבה דברים הופכים להיות שונים, הרבה דברים נחסמים.

 ולכן, חייבים לדעת שהתקופה של הרווקות היא לא תקופה מתה אלא תקופה של הכנה. כל יום שאתה מחכה לבת הזוג שלך, זה לא יום מת, אלא יום שבו צריך להתאמץ ככל יכולתך בעבודת ה', בצמצום לשון הרע, בתפילות ובאמונה. וכן, גם במחשבה על עצמאות כלכלית ורכישת מקצוע.

 גם אם מרגישים מוכנים, לפעמים הבעיה דוקא בצד השני, שהוא (או היא) עדיין בשיפוצים. הקב"ה עושה אותם ממש עכשיו יותר בעלי מידות, יותר בעלי תשובה, יותר מתאימים, יותר בוגרים. כל עיכוב מתקן משהו בצד השני.

 שלב הצעה ראשונית

צריך לחלק בין אשה מושלמת – לבין אשה מושלמת עבורי.

 יכולה להיות בחורה מושלמת: בת למשפחה מכובדת, מקהילה עשירה בחו"ל, בעלת חסד, חכמה ומוצלחת, אבל… לא יודעת מלה עברית. על פניו, חסרון זניח, אבל אם אני יודע רק עברית, אז מה עוזרות לי כל יתר מעלותיה. המטרה לא לדרג על הנייר, זה לא סחר סוסים, המטרה היא לבדוק פוטנציאל התאמה!

 ולכן, כל כך חשוב שלב הבירורים הראשוניים. יש הרבה דברים שאפשר לברר קודם. חבל לטרוח ולהיפגש, לגלות שיש משהו, ואז לעלות על בעיות שהיה אפשר לברר קודם.

 הכלל היסודי כאן, הוא לברר שאין שוני השקפתי בולט. הרבה טועים בזה ומוכנים להתפשר בשלב זה, מתוך מחשבה שזה בסדר, אני אשנה אותה/אותו. צריך לזכור שבחירת בת זוג זה לא פרוייקט שיקום שכונות. סיכויי ההצלחה לשנות אחרים אינם גבוהים, וחבל.

 מאותה סיבה, אין טעם לשקר בהצגת עצמך. האמת, כמו שהיא, היא יופי של מסננת לכאלה שלא מתאימים לך. אני מכיר מישהו בחור ישיבה שבשעות הערב למד לתואר אקדמאי. הוא חשב שאם הוא יספר לבחורות על התואר, הם יחששו ממנו, שהוא לא רציני מספיק בלימוד תורה, ולכן שיקר ולא גילה. כמובן שזה גרם לכך שהרבה בחורות שדוקא חיפשו מישהו שלוקח אחריות בעניני הפרנסה העתידה לא ידעו עליו ולא זכו להיפגש איתו, ואלה שכן נפגשו, באמת היו כאלה שדווקא חיפשו מישהו שרק לומד כל היום. איך שאתה מגדיר את עצמך זה מסננת ראשונית וטבעית להצעות שלא מתאימות. מי שלא מסוגלת להכיל מי שאתה, סימן שהיא לא מתאימה לך! (נסייג רק, שבאמת יש לפעמים נקודות שראוי לטשטש ולהזכיר רק בפגישות מתקדמות יותר, אבל זה יוצא דופן ונוהג רק באופנים מיוחדים).

 כשמבררים, לא צריך להיות כבול בהגדרות חברתיות נבובות וחסרות תוכן. אני כל פעם נדהם מסוג השאלות החיצוניות ששואלים אותי על בחורים. בדרך כלל אלה שאלות שלא יכולות להעיד כלל על האיכות האמיתית של הבחור. כדי להמחיש את דברי אני אתן דוגמא מתחום אחר לגמרי:

בהלכות שבת, כאשר רוצים לקבוע אם סיר חם מסוגל לבשל, לא מסתכלים (רק) על הטמפטורה שלו, אלא על מרכיב אחר: אם הוא בעצמו היה על האש (כלי ראשון, שאז יש בו מלאכת מבשל) או אם הוא כלי שני (שאז למרות שהוא חם מאד, אין בו יכולת לבשל). רוב השאלות שאני נשאל באות לברר מצב קיים, ולא נוגעות בכיוון ההתקדמות או בדברים החשובים באמת. השאלה הכי נפוצה היא אם הבחור לומד יום שלם או חצי יום, מצליחה להרתיח אותי כל פעם מחדש. זו שאלה מאד לא מבררת. קודם כל מבחינה כמותית ההבדל לא כזה ברור: לפעמים חצי יום זה שש שעות, ויום שלם, אחרי שמנכים את הזמן של הארוחות ובין לבין, זה שבע או שמונה שעות. אבל יש פה משהו עקרוני. יכול להיות בחור שלומד יום שלם כי הוא במסגרת מחייבת, אבל אין בו אהבת תורה או יכולות וכישורים שיאפשרו לו להתמיד בכך, ויכול גם להיות שניצול הזמן שלו גרוע, ולכן בעתיד יש סיכוי סביר שהוא לא ילמד….ומצד שני – יכול להיות בחור שלומד חצי יום, אבל הוא לומד בהתמדה ובמתיקות רבה, והוא מצליח גם לשלב בסדר יומו מהלך של לקיחת אחריות ולימוד מקצוע, או שהוא עובד לפרנסתו, ואז זה יכול להעיד על רצינות רבה מאד. נכון, מאד חשוב שיהיה בן תורה, שתהיה לו מתיקות בלימוד, ושישאף למקסימום, אבל יש גם סוגיא של לקיחת אחריות, אם יהיה בעתיד מצב של מחסור בכסף וחובות, האם יש כאן גבר שלא יברח אלא יתמודד, וינסה למצוא פתרונות, על פי כישוריו לעבר הצלחה. זה ודאי חשוב לא פחות.

 בסופו של דבר, נתוני הפתיחה בזמן הפגישות, לא יעניינו אף אחד אחרי הנישואין. זוגות רבים דנים מה מספר הילדים הרצוי, או על מפלגות והכשרים, ויש בזה קצת בריחה מבירור על אופיו האמיתי של הבחור. כדי להצליח לחזות באמת עד כמה הבחור רציני, או עד כמה הבחורה רצינית באמת, צריך לברוח מההצהרות הבומבסטיות, ולשים לב להרבה נקודות קטנות בדרך, כמו לדוגמא:

איך היחס עם ההורים? אפילו שהם חילונים, ניתוק קשרים או ריבים צריכים להדליק מאה נורות אדומות.

מה השאיפות שלו?

האם יש איזה בריחה מן העבר? שינוי שם או ניתוקים של קשרים?

איך היחס לכסף והשתדלות?

איך היחס של לגוף ולבריאות?

איך ניצול הזמן בחופשות? האם גם אז הבחור קובע סדר לימוד?

והכי חשוב, האם יש רב או  סמכות רוחנית שממנה הוא מוכן לקבל?

 אני לרגע לא מזלזל בהצהרות של השקפה. אם צד אחד רוצה טלויזיה בבית, ועבור הצד השני זה 'יהרג ואל יעבור', אז ודאי לא כדאי להכניס ראש בריא למיטה חולה. אבל עודף ההתעסקות בדברים האלה מתיש וחסר תכלית, גם ככה החיים הם דינאמיים, ולא חותמים פה על חוזה שבלתי ניתן לשינוי, כך שלמרות ההצהרות, החיים מזמנים כל מיני צרכים מציאותיים שגורמים לחשיבה משותפת ביחד בעתיד, מה שבעיקר חשוב זה לראות שיש באמת התאמה, משיכה, זרימה טובה, ולא צריך לפחד ולחשוב שזה לא מספיק תורני לתת דגש לדברים האלה. לא הכל עולה בבירורים, אבל אם מסתמן כיוון כללי חיובי, אפשר אח"כ בפגישות להמשיך את הבירורים האלה. אם הכיוון נראה ממש לא מתאים, לא רק ממקור אחד אלא מכמה אנשים, כנראה שזה לא זה…

 ברגע שצלחנו את שלב הבירורים, נראה שיש על מה לדבר, אפשר להתקדם לשלב הבא, בו נעסוק במאמר הבא: הפגישה הראשונה.

[קרא עוד כתבות]

אודות דן טיומקין

הרב דן טיומקין - גדל ברעננה. חזר בתשובה לקראת סוף השירות הצבאי בחיל האוויר. למד שש שנים בישיבת סלבודקה בבני ברק. כתב את ספרי ההדרכה "במקום שבעלי תשובה עומדים" (הוצאת פלדהיים), חלק א' וחלק ב', שזכו להסכמת גדולי תורה מכל החוגים. ממייסדי ומנהלי ארגון "מענה", להדרכה וסיוע לבעלי תשובה. תושב גבעת זאב, ואב לחמישה.