שאלה: מאז שנאלצתי להתחיל לעבוד, הלימוד כבר לא לימוד: אין זמן להתעמק, ואני מדי עייף. האם זה בכלל מציאותי לשלב בין עבודה ללימודים ?
זו שאלה מצויה וכואבת, ולפני שאענה, צריך להקדים בסקירה היסטורית: המציאות היא כזאת, שרוב מעם ישראל לא יכול להקדיש את כל יומו ללימוד התורה. סדר יום כזה מאד חשוב לכל אחד בתחילת חייו, אבל טרדות החיים גורמות לנו להגיע למקומות אחרים: לבקש פרנסה ולהוציא לכל את הכישרונות שנטע בנו הקב״ה. כך היה מאז ומתמיד: רק שני שבטים זכו להתמסר באופן מוחלט ללימוד התורה: שבט לוי, אשר קדשו ה׳, והטיל על עם ישראל כולו לדאוג לפרנסתו, ושבט יששכר, שזכה לתמיכת שבט זבולון, אשר קיבל לצורך כך ברכה מיוחדת: ״שמח זבולון בצאתך״.
זו סטטיסטיקה מדהימה: חמש שישיות מעם ישראל אמור להיות עובד ה׳ שמצליח למצוא דבקות ותורה גם בלי ללמוד כל היום. חז״ל לימדו אותנו סטטיסטיקה עוד יותר קיצונית: מתוך אלף שנכנסים לתחילת הלימוד יוצא רק אחד בקי בתלמוד (ויקרא רבה פרשה ב' אות א': "בנוהג שבעולם אלף בני אדם נכנסין למקרא יוצא מהן מאה. מאה למשנה יוצאין מהן עשרה. עשרה לתלמוד יוצא מהן אחד. הדא הוא דכתיב (קהלת ז) אדם אחד מאלף מצאתי). כך גם נפסק להלכה בשולחן ערוך (או"ח סי' קנ"ה): "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שניהם משכחת עוון, וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון". הביאור הלכה מעיר מייד שיש מציאות של יחידי סגולה, אנשים בעלי יכולות ואמצעים להתמסר ללימוד התורה, אבל הם רק יחידי סגולה, אבל רוב העם אינו בכללם, ופשוט שאסור לוותר על כל אותם אחרים, וגם עליהם למצוא את נקודות החיבור עם עבודת ה׳.
כל מי שזכה לראות קהילות יהודיות בחו״ל, זכה לטעום משהו מזה: בעלי בתים שמשכימי קום, לומדים במסירות נפש בתחילת היום ובסופו, וזוכים להיות בקיאים גדולים ועובדי ה׳ ברמות מדהימות. בפוסקים (טור ושולחן ערוך יורה דעה סימן רמ"ו בדרישה ט"ז וש"ך) מובא שבעלי בתים למדו "רק" ארבע שעות בכל יום, ורואים שבעלי הבתים של פעם למדו מאד ברצינות, לפעמים אפילו יותר בצורה יעילה ומרוכזת מאברכים כיום, שכל יומם לפניהם, והם שאננים וזחוחים. לפעמים עצם השוואת יעילותם בעבודה מחייבת אותם להשקיע מאמץ מחשבתי דומה בזמן לימוד התורה, לא להתפזר, לא להתפתות לשיחות רעים, אלא לייקר ולנצל היטב את זמן הלימוד, שלא לדבר על הלימוד בשבת (ובחו״ל- גם ביום ראשון, שמוקדש כולו לעמל התורה).
עם זאת, אחרי כל הדיבורים היפים, לא נוכל להתעלם מהמציאות שאכן לימוד התורה נפגע כאשר משלבים בסדר היום גם עבודה. יש לכל אחד מאיתנו הרבה מחויבויות: לאשה, לילדים, למשפחה המורחבת, העבודה תופסת נתח נכבד לא רק בזמן אלא גם באחריות וביישוב הדעת, ובאמת יוצא שקשה ללמוד באותה רצינות. זו בעיה אמיתית שאין עליה פתרון כולל, וכל אחד צריך במסגרת חייו לחפש ולבקש פתרונות יצירתיים לכך.
אבל ממבט רחב יותר, אני יכול לומר שלעניות דעתי, בחשבון הכולל ולטווח הארוך לימוד התורה לא נפגע. החיים הם לא ריצת מאה מטר שבהם צריך לנצל כל יום למקסימום תורה, אלא הם דומים יותר לריצת מרתון, שצריך לחשבן גם את העתיד. ובטווח הארוך – דווקא מי שמצליח למצוא נוסחא של שילוב מנצח בין לימודים ועבודה, זוכה ליישוב דעת שמאפשר לו לאהוב את הלימוד ולהתמיד בו לאורך השנים. באופן מפתיע ופרדוקסלי, יש הרבה תופעות לוואי של אלו שלא דאגו להכנסות סדירות. תופעות הלוואי של אברך שנמצא בחובות ומגלגל גמ"חים, גורמות לנזק הרבה יותר משמעותי בעתיד, הן מבחינת זמן הלימוד, והן מבחינת האיכות.
אבל גם לטווח הקצר, חובה עלינו לחדש את "תורת זבולון" ולמצוא דרכים יצירתיות למצוא בלימוד את החשק, את החיות, את המנוע לכל היום כולו, אפילו שזמן הלימוד אינו רב כפי שהיינו רוצים. מומלץ לכל אחד לפני שיוצא לעבודה, ובוודאי תוך כדי כך, להקדיש זמן כדי לחפש בספרים ולהתייעץ עם מביני דבר בענין הסדר הנכון ללימודו, ודרכי התחזקות כנגד הקשיים בהתמדה בו.
נשמח לראות בתגובות למאמר רעיונות יצירתיים נוספים איך עושים את זה.
בהצלחה!
טלפון: 
מייל: לחץ
אני מסכים עם דבריך מאד וזו עצה מעשית נפלאה לזכור ש"החיים שלנו הם ריצת מרתון של 70 שנה" ולא לנסות לגמור את כל הש"ס בלילה אחד או להיות מתוסכל מזה שלא הצלחת : )
אבל יש עוד נקודה שראויה לציון ואני מרגיש שהיא מתפספסת ע"י העצות המעשיות והחוויה היומיומית שלנו כבעלי תשובה שעובדים לפרנסתם, והיא שעצם זה שחמש שישיות מעם ישראל "נגזר" עליהם לעבוד לפרנסתם (ולפרנסת הכהנים…) בא ללמד אותנו שה' לא רוצה שהם ידבקו בו כמו הלויים או שבט יששכר ע"י קביעות גדולה ורבה בבית המדרש,
אלא הצורה שה' רוצה שהם יעבדו אותו בה היא אחרת היא דרך הגשמיות עצמה דרך החיבור לעולם החומר יש עבודת ה' גם מחוץ לבית המדרש…. כן כן
ואדם בעל מקצוע העובד לפרנסתו יכול למצוא דרכים חדשות ומיוחדות לעשות רצון ה' וניתן לדוגמא את הזמרים בעלי התשובה שמחזקים את כל עם ישראל בימים אלו אביתר בנאי מאיר בנאי שולי רנד ועוד, הרב פירר שכולם שמעו עליו שנותן יעוץ רפואי בחכמה מקצועיות ומומחיות לכל מאן דבעי לשם שמים אני לא חושב שהעשיה שלו גורעת או מרחיקה אותו מה' בגלל שהיא גורמת לו להפסיד סדר לימוד במהלך היום שלו והוא למיטב ידיעתי לא בעל תשובה,
ואם נהיה כנים עם עצמנו נוכל לומר שכנראה יש להם יותר זכויות על השירה והיעוץ הרפואי יותר מאשר עם הם היו עובדים את ה' בלי חיות רוחנית ופרנסה גשמית כאברכי כולל…
כמו כן בהסתכלות הרחבה יותר התורה אומרת לנו שאנחנו צריכים להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש". איך זה יתכן? אם כולם יהיו כהנים אז מי יזרע ומי יקצור מי ילחם בצבא וכו….ושאלה יותר קשה מי יביא קורבנות?
התשובה היא ע"י שהאדם משכיל לחבר את העשיה הגשמית שלו לה' והוא דבק בה' אז הוא נחשב כהן גדול ממש כמו הכהנים והלויים.
אני מבין שזאת מדרגה גבוה והרמב"ם אמר עליה שהיא מעל מדרגת הנביאים ושהוא עצמו לא יכול להדריך אדם להגיע למדרגה זאת כי זאת מדרגת האבות הקדושים ומשה רבנו.
אבל אם נודה באמת אותה אנו מבקשים,
אנחנו מבקשים משיח אנחנו משתוקקים למדרגות הכי גבוהות בעבודת ה' ובאמת הם הולכות יד ביד עם שכל ישר של רכישת מקצוע צבירת שעות ניסיון והתמחות בתחום בו בחרת, עצם היותנו בעלי תשובה בדור הזה היא אחד מסימני הגאולה משמע שהמדרגות הגבהות הללו שהאנחנו צריכים לעצם חייותנו ברוחניות ובגשמיות קרובות, אנחנו רק צריכים לבקש אותם.
אנו נאלצים לצאת לעבוד אבל אנחנו לא מוכנים לצאת מעבודת ה' אנחנו רוצים להרגיש את החיבור לה' עלינו לחפש את הדרך להאיר את החומרית של העשיה שלנו באור התורה בחיפוש של מהו רצון ה' בעשיה שלי איך אני יכול לשרת את ה' עם המקצוע או ההשכלה שרכשתי או שאני הולך לרכוש?
לא לתרץ לעצמי את היציאה מבית המדרש כצרכי פרנסה בלבד אלה להתעלות ולהתחבר לנקודה שאני יוצא מבית המדרש על מנת לעבוד את ה' ממקום הרבה יותר גבוה הרבה יותר מאתגר ושבאפשרותי לקדש שמים הרבה יותר.
אין די בבקשת הפרנסה בלבד כדי להשביע את נשמות החוזרים בתשובה בדורנו הצמאות לדבר ה' אף על פי שהיא צורך הישרדותי בשבילם
צריך לעורר את הנקודה של עבודת ה' מחוץ לבית המדרש ואדרבה שם היא הרבה יותר מעניינת מאתגרת חיה משנה את המציאות מגלה את ה' לכל שוכני הארץ גם חילונים וגם גוים.
הרב דן טיומקין היקר -יצא לי ברוך ה לקרוא את שני הספרים שכתבת
עצם הפתיחה של נושא הזה של עבודה ולימוד תורה בקרב בעלי תשובה הוא מבורך מאוד ובמיוחד עם הגישה שלך שהיא נפלאה גם מבינה את החיים המעשיים וגם נותנת דגש לא לוותר על לימוד תורה
בדור שלנו רוצים הכול מהר ובעלי תשובה גם רוצים להיות בקיאים מהר בכול התורה וזה גורם לייאוש ולמשבר כאשר לא מצליחים להגיע לשאיפות שרצינו
דווקא לימוד מתון ועיקבי נותן בנייה נכונה לבעל תשובה
חבל שיש המון בעלי תשובה שרוצים או הכול או כלום וככה מחמיצים המון. רבי נתן כבר רושם את זה בשם רבי נחמן בליקוטי הלכות (הלכות תרומות הלכה ד או ה), שמי שלא יכול לעשות הרבה בעבודת השם מחמת תבערת הלב לה' יתברך יעשה קצת, זה גם טוב, העיקר שלא יחמיץ הכול
אולי אני אכתוב על זה מאמר באתר בהזדמנות
בכל אופן תודה וישר כוח
בועז