5 עובדות שבטח לא ידעתם על הרב שך זצ"ל ביחס לעולם התשובה

כבר פרסמנו כאן ראיון וידאו שבו הצייר יוני גרשטיין מספר על הוראת הרב שך, שאמר לו שעליו לחזור לצייר. נכדו של הרב, הרב ברגמן, כתב ספר על הרב שך. רוב הספר אמנם עוסק בדברים אחרים, אך ליקטנו מתוכו כמה חידושים ביחס לגישתו לבעלי תשובה. ולפני שנביא את עצם החידושים, נזכיר רק שגם שם בספר (בעמ' קצ"ג) מובא הסיפור על יוני גרשטיין, ואף מובא הטעם להוראת הרב שעל יוני לחזור לצייר- "כי אכן רבינו סבר שההתלהבות הרגעית, המיידית, המאפינת כל בעל תשובה בתחילת דרכו, אמנם דוחקת בו לנסות להשלים בזמן קצר את אשר החמיץ באותן שנים בהן היה רחוק מהתורה הקדושה וממצוותיה, אולם לאמיתו של דבר – אין זו אלא עצת היצר! הדרך הנכונה הינה להמשיך בשגיאת החיים, ותוך כדי שיגרה, להעפיל אט אט בשליבות הסולם אשר רגליו בארץ וראשו מגיע השמימה"!

1 – הרב שך התנגד להקים את ישיבת נתיבות עולם או בכלל ישיבות לבעלי תשובה!

מסופר שם בספר בעמ' קצ"ה-קצ"ו- "כאשר הרב יוסף ברוק ראש ישיבת נתיבות עולם התייעץ עם רבינו אודות הרעיון שעלה לראשונה, להקים [בבני ברק] ישיבה עבור בעלי תשובה העושים את צעדיהם הראשונים בעולם התורה – הוא הציג בפניו רעיון על פיו תוקם ישיבה בה ילמדו אותם בעלי תשובה במשך כל היום כולו, בבוקר וגם אחר הצהריים. היה זה רעיון מהפכני ביסודו, שכן עד אז לא היה מוכר מושג של 'ישיבה' של ממש עבור בעלי התשובה. היו בתי מדרשות בהם היו בעלי התשובה מתכנסים להאזין לשיעורים והרצאות במשך שעות ספורות ביום, אך ישיבה של ממש, כזו עם סדר א' וסדר ב', לימוד גמרא בחברותות, וכן על זו הדרך בכל המשתמע מהמושג הקדוש 'ישיבה' – טרם הוקמה עבורם.

לפליאתו הרבה של הרב ברוק, רבינו שלל את הרעיון. הוא, שהיה אבי אבות ההתמדה, אבי אבות ניצול הזמן ואבי אבות יקרת התורה והכרת רום התורה וערכה נענה והשיב בתמיהה "יום שלם? לשם מה הם צריכים ללמוד יום שלם?".

רק לאחר שתיקן הרב ברוק את הצעתו, וביקש להקים מסגרת לשעות אחר הצהריים, באופן בו לא תיפגע שיגרת חייהם של בעלי התשובה, אולם יתאפשר להם לנצל את שעותיהם הפנויות ללימוד התורה בכדי להשלים את החסר שצברו באותן שנים בהם היו רחוקים מאור האמת – תמך רבינו ועודדו מקרב לב.

את הרחבת הפעילות של מתכונת של יום שלם – אישר רבינו רק תקופה ארוכה לאחר מכן, כאשר נמנו על תלמידי הישיבה שהיה ביכולתם להתמסר לחלוטין ללימוד התורה… ושם (בעמ׳ קצ"ה) מובא עוד, שהרב סירב לבעלי תשובה שביקשו היתר ללמוד יום שלם, ואם ראה יוצאי דופן, שקיבלו היתר חריג, הרב ביקש מהם לעלות לביתו פעם בחצי שנה לחדש את ההיתר, וכך הוא בירר באריכות וירד לפרטים הדקים ביותר, האם יש רוגע בבית וכו׳, ורק כאשר קיבל תשובות שהניחו את דעתו – אישר לאותו אדם להמשיך את חוק לימודיו במשך מחצית השנה הנוספת.

2 – מה עושים כשבני הבית מתנגדים?

"תהליך שעשוי לגרום למרירות ולצער אצל אחרים – אינו שווה מאומה מלכתחילה!". הבהיר בהזדמנויות רבות. כך למשל בהזדמנות – תהה רבינו באזני בעל תשובה שניסה לשכנעו כי יתמוך בבקשתו לעזוב את עבודתו ולהקדיש את כל יומו מכאן ומאילך רק ללימוד התורה הקדושה, וכך אמר לו: "אם תפסיק לעבוד-רמת החיים בביתך תרד. אם רמת החיים בביתך תרד – רעייתך תבוא כלפיך בטענות. טענות אלו יבואו במוקדם או במאוחר להתערערותו של שלום הבית בביתך, ויביאו את כל בני הבית למיאוס בדרך החדשה שאתה מבקש להנחיל להם. ובכן, כלום אינך מבין כי יצא שכרך בהפסדך?" (וראו שם בעמ' רי"א, שאין לעודד זוגות להתגרש בגלל פערים דתיים, ולעיתים אף יש להורות למי שמדי מתקדם שיאט את קצב התקדמותו, ובלבד שלא יווצר פער וקרע בינו לבין בת זוגו).

3 – דעת הרב בענין עזיבת לימודים אקדמאים לבעלי תשובה –

מובא בספר כמה דוגמאות בהן הורה הרב שלא לעזוב את הלימודים. לגבי בחורה שרצתה לעזוב לימודי דוקטורט וללכת למדרשה (עמ' רל"ו) ולגבי בחור, שרצה ללמוד בישיבת נתיבות עולם והרב שך הורה לא שלא לעזוב את לימודי התואר שלו. ונביא את לשון הספר (עמ' קצ"ח): "היה זה כאשר נכנס הרב יוסף ברוק – ראש ישיבת נתיבות עולם – אל חדרו של רבינו, בלוויית בחור ששירת בצבא בחיל הצנחנים, לאחר תום שירותו בצבא – פנה ללימודי מתמטיקה באוניברסיטה,  אולם בטרם השלים את חוק לימודיו לשם קבלת תואר – החליט לעזוב הכל ולעבור ללמוד בישיבה.

במקרה זה – לא היה חשש מפני תגובתם של שאר בעלי הבית  משום שמדובר בבחור רווק שלא היה מחויב לאיש. למרות זאת שלל רבינו את הרעיון והבהיר כי עליו לחזור ולהשלים את לימודי התואר בהם נתחיל, ורק לאחר מכן לעבור לישיבה ולהקדיש את כל חייו להשתלמות בתורת אמת.

על אף שהמדובר היה בלימוד של שנתיים נוספות באוניברסיטה, בסביבה שאינה מסבירת פנים לדת ולצועדים בדרכה; על אף שהיה מקום לחשוש פן יושפע אותו סטודנט במהלך אותן שנתיים ויעזוב לחלוטין את הדרך בה בחר; על אף שבליבו בערו רגשי קודש שדחקו בו לעזוב את הכל תכף ומיד והקדיש את כל כולו ללימוד התורה הקדושה – דחה רבניו את האפשרות הזו בשתי ידיים והסביר:

"לפעמים, אדם בהתלהבות ככה גדולה, ברגשי קודש כה עמוקים – עד שהוא מוכן למסירות נפש של ממש. הוא מוכן להשליך את כל עולמו מאחורי גוו, ולהתמסר בכל נפשו ומאודו למען המטרה המלהיבה את רוחו.

"אולם מטבע הדברים, בחלוף הזמן – צצים המשברים… בחלוף הזמן – מתחילים הניסיונות… או אז, כאשר חלילה פוקדת ירידה את אותו אדם אשר זה מכבר היה מלא ברגשי קודש – הרי שהוא מתחיל לתהות על הראשונות, וזיכרון ההקרבה הגדולה שהקריב – משמש כמשקולת המושכת אותו מטה, אל התהום לפתע הוא מגלה כי הפסיד את זה, ואת זה, ובליבו הוא מתחיל להתלבט האם מן הראוי היה בכלל לעשות הצעד –או שמוטב היה אליו מניח לחייו להמשך במסלולם הרגיל…

"לעומת זאת כאשר אותו אדם מצמצם ככל שניתן את מימדי ההפסד וההחמצה, כאשר הוא עושה הכל בכדי לסלק מדרכו מכשולים וניסיונות עתידיים מעין אלו – הרי שגם אם תפקוד אותו ירידה בעתיד, הוא לא יהיה ממורמר… הוא לא יצטרך לעמוד עם זכר כל ההחמצות שהחמיץ בשל בחירתו בדרך חדשה בחייו… מעתה , ברור כי נקל יהיה לו להתמודד עם הירידה הפוקדת אותו, באופן שלא יעמיד בסכנה את כל התהליך החיובי שעבר עד הנה…".

לא רק לימודים אקדמאיים הרב לא עודד לעזוב, אלא גם שירות צבאי. כפי שמובא שם (עמ' קצ"א) – 'מכיון שאין זה נכון שימהר וישליך את העבר מאחורי הגב מבלי שתקדם לכך הכנה יסודית ומסודרת לאורח החיים החדש'.

4 – דעת הרב בענין ניתוק קשרים מן העבר –

"דעתו של רבינו היתה כי אין כל סיבה לנתק קשרים ישנים, אלא במקום בו הדבר גורר בעקבותיו מכשולים רוחניים. ימים לימדו כי בעלי תשובה שנהגו בדרך זו – השלימו את תהליך החזרה בתשובה בצורה בריאה ויציבה יותר, ביחס לאחרים אשר מיהרו לקפוץ ולנתק את קשריהם הישנים, מה שגרם בהמשך לזעזועים רבים, ופגם ביציבותו של התהליך כולו" (עמ' רט"ו).

5- דעת הרב בענין שינוי השם –

שם, בעמ' רכ"ט מובא בזה הלשון: "עוד נושא אליו נדרש רבינו לא פעם, הינו מושא שינוי השם. כך למשל, נשאל רבינו על ידי בחור בשם עמיחי האם לשנות את שמו ל'ישראל חיים'. מאחר ומשמעות השם עמיחי הינה כי עם ישראל חי וקיים, משמעות המקבילה למשמעות השם 'ישראל חיים' – סבר הבחור כי השם מתאים למדי.

אולם רבינו המליץ לו שלא לשנות את שמו. הוראתו התבססה על דעת תורה צרופה, על פיה אין למהר ולשנות את השם במקום בו אין הכרח גמור לעשות כן".

הדפסה, הורדה ושליחה לחבר