פורים כפורים – נו באמת

יש גבול כמה אפשר לשמוע על כך שהמועד הקרוב – הוא הכי חשוב.

יש נטיה בכל מיני דרשות, לדבר על החג הקרב ובא כאילו שהוא העיקר, הוא תמצית היהדות, בו הכל תלוי. שאר החגים גם הם יפים ונחמדים, אבל החג הקרוב – הוא תמצית הקשר עם בורא העולם, הוא המקפצה האמיתית להתעלות אמיתית ולשפע של ישועות במשך כל השנה.

אומרים את זה על ראש השנה, יום הדין שבו תלוי הכל, ובו תוקעים בשופר שהופך את מידת הדין לרחמים. אומרים את זה על יום כיפור, היום הקדוש ביותר, עם תפילת כל נדרי ונעילה. אומרים את זה על סוכות, צילא דמהימנותא, 'חדר הייחוד' עם בורא עולם, במצב של שמחה ותשובה מאהבה. אומרים את זה על שמחת תורה, השמחה והדבקות עם התורה עצמה. אומרים את זה על פסח, חג החירות, שבו כל אחד מאיתנו זוכה לצאת מהמצרים שלו. וכמובן שגם על שבועות, שבו מגיעים לתכלית ומקבלים את התורה הקדושה שבשבילה נברא העולם. ואז – שוב, חוזר חלילה, אנחנו אמורים לשכוח את הכל ולהתחיל מהתחלה, שאין כמו ראש השנה….

גם חנוכה ופורים, המועדים מדרבנן זוכים לכבוד מיוחד. בנרות החנוכה גנוז לא פחות מאור המנורה שמחבר אותנו, גם בחשכת הגלות, לאור האמונה והדבקות בבורא העולם. ופורים, אוי, בפורים זה ממש השיא. עד כדי כך, שבתיקוני הזהר כתוב שאפילו יום הכיפורים נקרא כך כי הוא רק כפורים, כמו פורים, אבל הקטן נתלה בגדול, ואין גדול מפורים, שלא יתבטל לעולם.

מה קורה פה? יש פה תחושה שמורחים אותנו. אי אפשר שכל חג יהיה באמת יותר גבוה. חייבים להחליט על סקאלה קבועה, ולא לשנות את הגדרות הקדושה על פי לוח השנה.

מצאתי שתי תשובות שונות על השאלה הזו. התשובות אינן סותרות, ויתכן שהן אפילו משלימות זו את זו. אבל הן לא תשובות של סטיקר, של כמה מילים. כל אחת מהתשובות דורשת הקדמה קצרה. אז מי שמספיק במתח מהשאלה, אלו התשובות ששמעתי

1 – יש סיפור ידוע  על צמד שותפים בעלי חנות מצליחה בניו יורק, שהגיעו לרב בערב יום כיפור עם שאלה, אחד השותפים שמע פעם שיום השבת יותר קדוש מיום הכיפורים, ורוצה לדעת אם זה באמת נכון. הרב חייך. הוא הבין מה הולך פה. חנות של הצמד פתוחה בשבת, וכעת שותף אחד רוצה לסגור את החנות ביום כיפור, וחברו  עושה לו 'קל וחומר' מתוך מטרה להשאיר את החנות פתוחה. הרב חשב לרגע ואמר: תראו, 'הטיטניק' עלתה הרבה יותר מסירת הצלה. אבל כאשר הטיטניק טבעה, סירות ההצלה הקטנות והפשוטות הצילו חיים. השבת באמת יותר קדושה, אבל יום כיפור הוא סירת ההצלה. אם גם אותו נטביע, אנחנו באמת בצרות.

למרות שהסיפור עוסק ביום כיפור, יש בו לקח שנכון לכל מועד: יש מצוה לשמוח בכל יום, אבל חג הסוכות הוא המעין של השמחה. יש מצוה לצאת לחירות בכל יום, אבל פסח הוא מעין החירות. יש מצוה לחזור בתשובה בכל יום, אבל יום הכיפורים הוא מעין התשובה, ויש מצוה לקבל את התורה באהבה בכל יום, אבל חג השבועות הוא מעין התורה. בכל חג יש באמת ייחודיות משלו, סירת הצלה משלו, שמתאים לצרכי הנפש באותו הזמן שצמאה לו, ולכן יש בחינה מסויימת של ייחדיות שאין בשום חג אחר. זה לא סקאלה קבועה של קדושה. זה עומק רוחני שאפשר להשיג בימים מסוימים במיוחד, ומהם זה נמשך לכל השנה (על פי דברי השפת אמת).

2 – אחרי התשובה הקודמת של המעין הנובע שבכל חג, אפשר לבנות קומה נוספת ולומר, שבאמת יש גם שיא בעלייה בכל חג וחג, בסוד הספירלה. הספירלה מסתובבת ועולה ללא הרף. זו צורה של עליה רוחנית – לא לינארית, אלא סיבובית. אחרי ראש השנה, באמת יום הכיפורים הוא היום הגבוה ביותר, כי זו התחנה הבאה, תחנה שמביאה אותנו לפיסגה ייחודית שאף פעם לא היינו בה, גם לא ביום הכיפורים הקודם. וסוכות, זו עליה נוספת. (האדמו"ר מבאבוב, מובא בספר לב השמים).

אז כעת אנחנו מתכוננים ליום הפורים, שגם בו יש משהו ייחודי שאין בשום חג אחר, ולכן אסור להסתפק במה שאנחנו יודעים על היום הקדוש – ככל שנלמד ונעמיק שוב בדברי רבותינו על היום המיוחד הזה, נקבל כלים חדשים שאותם אנחנו צריכים לשיא החדש שלפנינו: המעין של הקשר הישיר והבלתי אמצעי בורא העולם, בהנהגה שמעבר להנהגת המשפט הרגילה, מעין 'מעקף' ישיר של 'הסרת טבעת', סרים חוקי הטבע הרוחני הרגיל, וזוכים לגלות את בורא העולם גם בתוך הגלות האיומה שבה אנו חיים. היש שמחה גדולה מזו?

פורים שמח

תגיות: ,
[קרא עוד כתבות]

אודות דן טיומקין

הרב דן טיומקין - גדל ברעננה. חזר בתשובה לקראת סוף השירות הצבאי בחיל האוויר. למד שש שנים בישיבת סלבודקה בבני ברק. כתב את ספרי ההדרכה "במקום שבעלי תשובה עומדים" (הוצאת פלדהיים), חלק א' וחלק ב', שזכו להסכמת גדולי תורה מכל החוגים. ממייסדי ומנהלי ארגון "מענה", להדרכה וסיוע לבעלי תשובה. תושב גבעת זאב, ואב לחמישה.