שאלה: איך מצליחים לקיים 'משנכנס אדר מרבין בשמחה'?

משנכנס אדר מרבין בשמחה – אבל מה עושה מי שלא מצליח?

ש. כבר מזמן המצוה להרבות בשמחה בחודש אדר לא ממש ברורה לי. ולא מזמן התחדש לי שהיא באמת מצוה קשה במיוחד, וזה ממש מפורש, בפירוש משלי של הגאון מוילנא (משלי י"ד י"ג), שם כתוב ש'מה יש לאדם שמחה יותר לאב מבנים, וצער גידול בנים – קשה מכולם', כלומר שאין באמת סיכוי לשמוח פה, וזה מפורש לא כמו רבי נחמן והחסידים שמגדילים לנו את המצוה הבלתי אפשרית הזאת לכל השנה כולה. בקיצור – מה עושים עם החודש אדר הזה.

ת. אני שמח על השאלה הכנה והנוקבת, ולפני שננסה לענות על עצם השאלה, ולתת עצות מעשיות לשמחה, חשוב לעשות סדר בדברים ולנפץ כמה הנחות יסוד שטעונות תיקון.

1. גם בכתבי רבי נחמן לא כתוב שהמצוה לשמוח היא דבר קל. אמנם בסטיקרים בחרו לצטט רק את ארבע המילים הידועות ש"מצוה גדולה להיות בשמחה", וחלק הוסיפו גם את המילה החמישית: "תמיד", אבל מי שטורח לעיין במקורות בפנים (ליקוטי מוהר"ן תנינא כ"ד), יראה שרבי נחמן בעצמו, שורה אחר כך, מתיחס לקושי של הדבר, ולמרות זאת כותב שיש להזדרז ולהכריח עצמו בכל מיני עצות להיות בשמחה. כך שאין ענין להרבות במחלוקות שלא באמת קיימות. כולם מודים שהעולם הזה לא פיקניק, וכולם מודים שאסור לשכוח שאנחנו בגלות, ואף על פי כן, יש מצוה להיות בשמחה, באב קצת ממעטים, באדר מרבים, אבל תמיד בשמחה. וזה באמת לא דבר קל שבא ממילא, אלא דבר שדורש מאמץ ועבודה. וכך כתב רבי צדוק הכהן מלובלין: "ובשמחה זו שנוהגת אצל איש היהודי תמיד ואין זז ממנו בין בטיבו בין בעאקו (פירוש בצערו) ובכל חילופי הזמנים. בה מרבין משנכנס אדר שהוא החודש שנהפך מיגון לשמחה" (רסיסי לילה אות נ"ג).

2. בגלל שהשמחה היא ענין עקרוני וחשוב, תרשה לי להאריך קצת במקורות של רבותינו הראשונים והאחרונים בענין זה, להוציא את הטעות הקשה שלך שהשמחה היא ענין חסידי דוקא. ראש לכולם הרמב"ם שפסק בהלכות דעות (פרק א' הלכה ד') שהאדם צריך להיות "שמח כל ימיו, בנחת, בסבר פנים יפות". והמשנה ברורה מביא (בסי' תרס"ט ס"ק י"א) בשם ספר החרדים שהשמחה היא ממש תנאי חשוב בעת קיום מצוה, וכמו שכתוב בספר החרדים בפנים שכתב שכן גילה הרב החסיד המקובל מהר"ר יצחק אשכנזי זצ"ל לאיש סודו, שכל מה שהשיג שנפתחו לו שערי החכמה ורוח הקודש, בשכר שהיה שמח בעשיית כל מצוה שמחה גדולה לאין תכלית, ואמר דהיינו דכתיב (דברים כ"ח מ"ז): "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל", וכמו שכתב גם המגיד משנה (בסוף הלכות לולב) וז"ל: אין ראוי לו לאדם לעשות המצות מצד שהן חובה עליו והוא מוכרח ואנוס בעשייתן, אלא חייב לעשותן והוא שמח בעשייתן, ויעשה הטוב מצד שהוא טוב, ויבחר באמת מצד שהוא אמת, ויקל בעיניו טרחן, ויבין כי לכך נוצר לשמש את קונו, וכשהוא עושה מה שנברא בשבילו ישמח ויגיל, לפי ששמחת שאר דברים תלויים בדברים בטלים שאינם קיימים, אבל השמחה בעשיית המצוות ולמידת התורה והחכמה היא השמחה האמיתית עכ"ל.

ובמסילת ישרים (פי"ט) כבר כתב שהשמחה היא עיקר גדול בעבודה, והוא מה שדוד מזהיר ואומר (תהילים ק' ב'): "עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה", ואומר (שם ס"ח ד'): "וְצַדִּיקִים יִשְׂמְחוּ יַעַלְצוּ לִפְנֵי אֱלֹהִים, וְיָשִׂישׂוּ בְשִׂמְחָה" וכו', וכתב רבינו בחיי על הפסוק (דברים כ"ח מ"ז): "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה": "לפי שחייב האדם על השמחה בהתעסקו במצוות, והשמחה במעשה המצוה – מצוה בפני עצמה, מלבד השכר שיש לו על המצוה – יש לו שכר על השמחה" וכו', ראה שם. ובספרו כד הקמח באות שמחה כתב: "השמחה הזאת (בעבודת השם) היא מצוה מן התורה, נצטוה אדם עליה כי היא עבודה גמורה להשי"ת, חשובה יותר מן המצוה".
גם החתם סופר (פרשת ויחי) כתב שהמצוה הראשונה שמקיים בחור בתחילת שנת הי"ד לחייו בצאת הכוכבים היא ששש ושמח שזוכה לקבל עול מצוות ה' אלקיו, והשמחה היא מצות עשה מדאורייתא כדכתיב (דברים כ"ח מ"ז): "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל". ומבואר בספרים שהשמחה היא הכלי עליו חלה התורה, והכתרים להם זכה עם ישראל כשאמר (שמות כ"ד ז'): "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע", כמבואר בגמרא (שבת פ"ח), הם אותם הכתרים אשר יחזרו לנו לעתיד לבוא, והם בחינת השמחה, שנאמר (ישעיהו ל"ה י'): "וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם" (ליקו"מ, כ"ב). ובספר אורחות צדיקים (בשער השמחה) כתב שכל מי שעושה מצוה בשמחה יש לו שכר אלף ידות יותר ממי שהמצוה עליו למשא!

וגם המקובלים מאד האריכו במעלת השמחה ובגנות העצבות, וכתבו שהעצבות נמשכה מטומאת הנחש הקדמוני, שאז נזכר העצבון לראשונה בתורה, וככל שמרחיק ממנו כך זוכה יותר לשלמות ולהשיג רוח הקדש (שער הכוונות דף א' טור ב'), ושאין מונע גדול מהעצבות להשיג החכמה (הקדמת העץ חיים) ולכן בכל עבודת מצוה ותהילה – צריך שיהיה בתכלית השמחה, כמו שמצינו באביי (ברכות ל' ב') שהיה בדיח טובא כיון שהניח תפילין, וכן רב ברונא (ברכות ט' ב') לא פסק חוכא מפומיה כל היום כיון שסמך גאולה לתפילה (שערי קדושה למהרח"ו חלק ב' שער ד').

3. נשאלת השאלה, איך באמת מצליחים לשמוח כראוי? אז הנה, אחרי כל ההקדמות נכתוב כמה עצות פרקטיות שיכולות לסייע להרבות בשמחה. כמובן שזו עבודה, עבודת חיים, אבל לפני שהדבר על עצות טכניות, כדאי לדעת שכדי להגיע לחיים של שמחה צריך לעשות השתדלות נכונה לחיות נכון וטוב, ולעשות השתדלות בתחומים כמו פרנסה, זוגיות, חינוך ילדים, כדי שחייו יהיו חיים, שמחים ויציבים. אי אפשר להסתמך רק על סגולות ורק על קיצורי דרך, ולמרות שכמובן שלא הכל בידינו, התנאי הראשון שצריך לקיים כדי לברוח מהצער ומהמרירות ולזכות להיות כלי לשמחה, הוא השתדלות נכונה וראויה.

וכמו שכתוב בספר קהלת: "ראה חיים עם אישה אשר אהבת" (קהלת, ט' ט'). מסביר המצודות דוד במקום: "ראה שיהא חייך חיים. רוצה לומר: להתענג בטוב, כי חיי צער לא יקרא חיים". ממש ככה. תראה שהחיים שלך יהיו חיים. והמשך הפסוק? "ראה חיים – עם אשה אשר אהבת". מסביר המצודות: "גם אתה תתענג, גם האשה אשר לקחת לך לאשה".

כולנו יודעים שהחיים לא קלים. גידול הילדים זה לא פיקניק, יש את עול הפרנסה – שכר דירה ומשכנתא, ולכל אחד יש את החבילה שלו, אבל בתוך כל הבלגן הזה, מורה לנו שלמה המלך, החכם מכל אדם – תדאגו שהחיים שלכם יהיו באמת מהנים ומענגים. מי שמצליח לעשות השתדלות נכונה יכול להגיע לזה יותר בקלות, מי שלא – יש עוד כמה עצות שיכולות לסייע.

4. עוד כמה עצות שמובות בספרים כיצד להרבות בשמחה –
קודם כל, כדי שהשמחה תבוא, צריך למעט בעצב. בימינו החדשות מביאות לנו צרות וקטסטרופות מכל העולם, סיפורים מזעזעים ששוברים את הלב, משחיתים אותנו והופכים אותנו לקרים ומנותקים. אני לא חושב שזה נכון להתנתק לגמרי מהחדשות, זה צורך בסיסי באדם, וגם צריך לדעת על מה להתפלל. אבל לשמור את זה לזמנים קצובים ומסויימים ולא לצרוך און-ליין לוריד את הצרות והאסונות של כל העולם. אפילו על מצות התשובה החשובה כל כך כתוב בספרים שיש ענין לצמצם לזמן קצוב את שברון הלב ויתר היום להיות בשמחה.
חוץ מזה, כתוב בספרים שיש תמונת מראה הפוכה, בין חודש אב שבו ממעטים בשמחה לבין חודש אדר שבו מרבין. אז בוא נראה ממה בדיוק ממעטים באב: מבשר ויין, ממוזיקה. נו, אז באדר יש ענין להרבות בדברים האלה. ואין כמו מוסיקה לשמח את הלבבות.
כמו כן, כמו כל דבר בחיים שצריך לעמול בעבורו, ולהתפלל בעבורו, גם השמחה מחייבת תפילה. ממש ככה. צריך להתפלל על זה, ולבקש את זה.
עצה נוספת שמובאת בספרים, שגם אם הוא מרגיש שקשה לו, שיעשה עצמו כאילו הוא שמח, ואז על ידי זה יזכה שהשמחה באמת תתישב בלבו (שיחות הר"ן, ע"ד), שאחרי הפעולות – נמשכין הלבבות (חינוך מצוה ט"ז), ואם יכול לפני המצוה לפנות רגע, להחיות את עצמו בכל מה שאפשר, ולחפש ולמצוא בעצמו איזה נקודה טובה כדי לזכות בשמחה (שם, סוף סי' ע"ה).

לסיום, עצה נוספת שמובאת בכתבי רבי נחמן, ונקראת: 'מילי דשטותא', כלומר לשמח את עצמו אפילו בדברי שטות ומילתא דבדיחותא, במטרה להביא את השמחה אל הלב. כך נהגו גם התנאים (זוהר ויקרא דף מ"ז) והאמוראים (מסכת שבת דף ל' ע"ב) קודם הלימוד.

בענין זה מומלץ ללחוץ על הקישור ולצפות בשיר מקסים של עדי רן ששר על 'מילי דשטותא', ולא רק לצפות אלא לראות בזה כסדנת שמחה ולפעול על פי הנחיות השיר המשעשעות. ואשרי מי שעובד ה' בשמחה (לשון המשנ"ב סי' תע"ז סק"ה).

אבל רגע לפני, בנימה אישית. ניכר שלא קל לך, ואם אני מבין נכון יש לזה קשר לצער גידול בנים. תדע תמיד אפשר לתקן, ולכן אל יאוש. המרירות והתסכול שלך אמיתיים ומאד מקשים לעשות סוויטש ולנסות לשמוח. אני מבין את זה. אבל גם כאשר קשה לשנות את המציאות, ביכולתינו לשנות את הגישה שלנו, למרות שזה באמת לא קל. לנסות למצוא רגעים של נחת, לייקר אותם, וזכות הרצון להגיע לשמחה תעמוד לך ולזרעך שתזכו באמת להרבה סיבות אמיתיות להיות בשמחה תמיד.
ואם תרצה עצה יותר קונקרטית, כאן במענה נשמח לסייע בכל מה שנוכל. 02-8080300.

לצפיה בקליפ "מילי דשטותא – לחץ כאן

הדפסה, הורדה ושליחה לחבר