שאלה – איך מתמודדים עם התחושה שהכל מתפרק, איבוד שליטה מוחלט בכל הענינים

mmmetach

שאלה – אולי זה לא הפורום המתאים, אבל נראה לי שהכל מתפרק, הכל מקצין, ונהיה הזוי, בכל המישורים, במיוחד בתחום הכלכלי, החברתי, המשפחתי, הכל, פשוט הכל. נראה לי שאני לא היחיד שמרגיש ככה, ובמיוחד בקרב חברי בעלי התשובה. יש לכם איזה הסבר איך מתמודדים עם הגל הזה?

זו באמת שאלה קשה, ומעולם לא התיימרנו להיות פרשנים לעניני חשבונות שמים. גם אני מרגיש שחבלי הלידה קשים, תכופים וכואבים, ואין ספק שקורים בעולם מהלכים גדולים, שמדברים אלינו, להתחזק ולהתקרב לקב"ה, כמו שמובא בכל הספרים הקדושים.

 יש נקודה אחת שאולי לא מספיק מרבים לדבר עליה, שגם עליה צריך לתת את הדעת ולהתייחס אליה בכל הרצינות, ואולי ננצל את שאלתך להתמקד בנושא זה.

 מסופר על כמה וכמה מגדולי ישראל, שכאשר באו אליהם הורים שלא זכו להיפקד בצאצאים, וביקשו ברכה, או סגולות לישועה, הרבנים הורו להם קודם כל ללכת להיבדק אצל רופא, ולבדוק אם יש שורש רפואי לבעיה. וכך בכל תחום, לפני שמחפשים את הסגולות או את מהלכי ה' בעולם, צריך קודם כל לראות שגם אנחנו עושים את שלנו.

 החיפוש אחרי השורש הרוחני לתאונות הדרכים אינו יכול לפטור את הצורך האמיתי והחשוב להגביר את המודעות לנושא הזהירות בדרכים. וכן בכל תחום ותחום, עודף המהירות לחפש את השורש הרוחני, לא תמיד נובע מעודף בטחון ואמונה חושית, אלא לפעמים בה לכסות על עצלות או חוסר תשומת לב ראויה להשתדלות הטבעית באותו התחום.

 כאשר אדם הולך במהלך לא מתאים, הקב"ה, דרך המציאות, מחדד את זה, ועושה שהמצב יהיה מוקצן ומוגזם, כדי שנראה בעינים שזה לא מתאים!

 לדוגמא, בתחום הפרנסה. הרבה אנשים היו מוכנים לחיות כל חייהם בבינוניות ובדחק, ולסבול את כל תופעות הלוואי הכרוכות, שהשפעתם לאורך השנים היא נוראית! ולכן, מן השמים, לטובתם, מזמנים להם פיטורין, משבר, או צרה שמחייבת אותם לגייס כסף רב בזמן קצר, ולמרות שבטווח הקצר זה מתסכל מאד, בטווח היותר ארוך – אפשר לראות איך זה היה לטובה, כי המצב החדש הקצין את מצבם ואילץ אותם למצוא מהלך שיבטא את כשרונותיהם, יוציא אותם מהבועה של הנוחות והפינוק.

 זה סוד גדול, שלפעמים אדם מוכן להתפשר ולסבול סבל מר, להימנע משינוי כי לסבל שלו הוא כבר רגיל, ולכן לתרץ לעצמו בלב כל מיני תירוצי הבל, ולחיות חיים שאינם חיים, ורק בגלל הפחד מן הלא מודע שבשינוי. חסד גדול עושה איתנו הבורא, שבכאלה מקרים הוא גורם להקצנה הזויה, שממחישה לנו עד כמה מצבנו בלתי נסבל, ולמרות שבמבט ראשוני ההקצנה גורמת לחוסר נוחות ולתחושת חוסר אונים, מבט יותר מעמיק שזה בעצם המפתח לישועה, כיון שדוקא ההקצנה הזו גורמת לנו לעשות מעשה ולפעול לשינוי המצב, וכמו שבני ישראל במצרים עבדו עבודת פרך, והתורה מעידה שעד שהם לא הוזקקו בעצמם ללקט את התבן – הם לא התפללו בכל כוחם לשינוי המצב.

 הרבה פעמים אדם חי במקום שאינו מתאים לו, והוא עצמו לא מודע עד כמה. וגם אם לו, אישית, יש נקודות בריחה מסוימות, בני משפחתו סובלים סבל מר, ולכן הקב"ה מזמן לו מצבים קיצוניים שממחישים לו עד כמה יש שוני בינו לבין המקום או החברה שבה הוא חי, וזה מה שיניע אותו לא להתפרש, לחפש הלאה מקום מוצלח יותר.

 דוקא הנסיון והקושי, מאלץ אותנו לגלות בעצמנו כוחות נסתרים שכלל לא ידענו שיש בנו. כך בנוי הגוף, שבמצבי חירום משתחררים בו הורמונים מיוחדים שמאפשרים לפעול בצורה עוצמתית ועל טבעית. כך בנויה גם הנפש, שבמצבי חירום וחוסר ברירה מתגלה יצירתיות מופלאה שרדומה לגמרי בחיי שיגרה.

 כך בנויים גם העולמות הרוחניים, וכמו שמבואר בתורה, שכאשר בני ישראל הגיעו ממצרים לארץ כנען, הם גרו בבתי הכנענים שגרו בארץ לפניהם. באותה תקופה, כידוע, אם מישהו נכשל בלשון הרע, הוא קיבל את העונש הלא נעים שנקרא: "צרעת הבית": הקיר קיבל נגעים מסתוריים, שגרמו לחוסר נעימוּת לא פשוט. צריך להוציא את כל תוכן הבית לרחוב, ובסופו של התהליך, זה יכול להגיע למצבים שצריך לנתוץ ולהרוס את הבית. אין ספק שזה עונש לא נעים. אבל דוקא מתוך הנפילה ומתוך העונש הזה, מובאת נחמה מוזרה: בתוך הקיר, הרבה פעמים התגלו אוצרות קדומים שאותם הכנענים החביאו בקירות הבית (כפי שמובא ברש"י, ויקרא י"ד ל"ד בשם המדרש, שהיו אמוריים שהחביאו את אוצרותיהם בקירות הבתים במשך ארבעים השנה שבני ישראל היו במדבר, ובזכות הנגע, בעל הבית ניתץ את קירות הבית ומצא את אותם אוצרות. יש בזה לקח חשוב. גם אם נפלת, גם אם אתה בשפל, דוקא אז יש לך אפשרות להתבונן ולגלות מהלכים חדשים, שאולי עד עכשיו בגלל ההצלחה והקבעון הם היו חסומים לנו.

 לא צריך להגיע למצבים כאלה כדי לגלות את האוצרות שבנו. עדיף לפעול ממצב של ישוב הדעת, ללמוד מנסיונם של אחרים. אני מאמין שבכל מצב ובכל גיל אפשר לתקן, אבל ברור שהרבה יותר קל כשבונים מהלך אופטימלי עם הזדמנויות רבות ואפשרויות רבות.

כמובן שאי אפשר להשלות את עצמנו שבזה זה מסתכם. ההסטוריה העולמית, הישראלית, הדתית והחרדית, עוברת שינויים ותמורות עצומים, וברור שלא הכל תלוי רק בהשתדלות הקטנה שלנו, וברור שצריך לחפש את השיפור הרוחני שנדרש מאיתנו. אבל אסור גם להזניח את השלב הראשון, הבסיס שעליו הכל עומד, שהוא הרצון האנושי הטבעי והישר, גם בתוך המציאות ההפוכה הזאת, לעשות מקסימום השתדלות ראויה לייצר אי של רוגע ונורמליות בתוך ביתנו.

[קרא עוד כתבות]

אודות דן טיומקין

הרב דן טיומקין - גדל ברעננה. חזר בתשובה לקראת סוף השירות הצבאי בחיל האוויר. למד שש שנים בישיבת סלבודקה בבני ברק. כתב את ספרי ההדרכה "במקום שבעלי תשובה עומדים" (הוצאת פלדהיים), חלק א' וחלק ב', שזכו להסכמת גדולי תורה מכל החוגים. ממייסדי ומנהלי ארגון "מענה", להדרכה וסיוע לבעלי תשובה. תושב גבעת זאב, ואב לחמישה.