יצר הרע דתי?

זהותו של היצר הרע של חוזרים בתשובה רבים - הוא יצר הרע דתי. הוא סומך על כך שקשה לנו לסמוך על עברנו ועל נסיון חיינו, שהרי בבת אחת התגלה לנו שעלינו לבחון מחדש הכל. מרתק!!!

היצר הרע לובש זהות שונה בהתאם לאדם אותו רוצה להפיל. אין לו צורת התגלות קבועה. ולכן אמר שרו של עשיו ליעקב (בראשית ל"ב ל'): "למה זה תשאל לשמי" – שאין ליצר שם קבוע, אלא הוא לובש צורות שונות בהתאם לאדם אותו הוא מנסה להפיל. במהלך ההיסטוריה העולמית היצר התחפש להרבה צורות ולהרבה גילויים שונים. יש לו הרבה שנות נסיון, והוא יודע בדיוק מה הדרך הנכונה לגשת ולנסות להפיל כל אחד.

קשה להכליל את כל בעלי התשובה, אבל אפשר להבחין, שאותנו – היצר הרע לא מנסה להפיל [רק] בתאוות הפשוטות. למרבה הפלא, זהותו של היצר הרע של חוזרים בתשובה רבים – הוא יצר הרע דתי. הוא סומך על כך שקשה לנו לסמוך על עברנו ועל נסיון חיינו, שהרי בבת אחת התגלה לנו שעלינו לבחון מחדש הכל. ולכן אנו פחות מודעים ליכולתנו ולצרכינו, ואז בא היצר ומנסה לדחוף אותנו קדימה, לדרגות קדושה והתמדה מוגזמות, במטרה שלבסוף ניפול ונישבר, או שבני הבית יפלו וישברו, על ידי כך שליבנו ירגיש שהוא לא מקבל את הנאותיו הבסיסיות. וכמו שכתב בעל חובות הלבבות (בסוף סיפרו) שלעתים, "הפלגת השמן שבנר – היא סיבת כיבויו".

יסוד זה [של יצר הרע דתי] מבואר כבר בחפץ חיים (בקונטרס "דבר בעתו", שער ההתחזקות פי"ב) וז"ל: אמרו חז"ל (ברכות ס"א א'): 'יצר הרע דומה לזבוב, ויושב על שני מפתחי הלב'. ורצונם לומר, שהוא אינו יושב רק לשמאלו, להסית את האדם לעבירה לבד, שאם כן היה האדם מכיר בו. אלא שלפעמים בערמתו, הוא פונה עצמו לצד ימין, לחזק לב האדם לאיזה מידה טובה בהפרזה גדולה הרבה יותר מכפי כוחו, כדי לתפסו על ידי זה אחר כך, ולהסיתו מן המידה ההיא לגמרי. וכגון בלימוד תורה, כשהוא רואה לאיש שנפשו חשקה בתורה, ואי אפשר לו לפתותו שיבטל מלימודו – הרי הוא מפתהו שיתחזק עוד יותר ויותר, יומם ולילה ממש, ולא לשמור את נפשו כלל, עד שהוא מחליש כוחו, ואינו יכול אחר כך כלל ללמוד. וכן כהאי גוונא בשארי מידות קדושות. ובאמת, דרך התורה הוא דרך הממוצע, כמו שכתב הרמב"ם ז"ל בהלכות דעות, עכ"ל החפץ חיים.

וגם בספר מכתב מאליהו (ח"ג דף רצ"ד) כתב על זו הדרך, וז"ל: דרכו של יצר הרע היא לגרום לנו לעתים לחשוב שאנו יכולים להתעלות על ידי השקעת כוחות בדרגות קדושה עליונות. ובכך היצר מסמא את עינינו מלהקדיש את הכוחות הראויים לפיוס הגוף. ומעשים כגון אלה לא יכולים להוביל לקירוב לה' ולא לעליה אמיתית. ואדרבא, לרוב זה תחבולת היצר להשביענו בדקדוקי מצוות כדי להסיח דעתנו מהענינים העיקריים אשר לדאבוננו אנו נכשלים כל כך בהם, עכ"ל.

 

מדוע הריצה קדימה מדי מסוכנת ללב?

בכך שהיצר דוחף את האדם קדימה מעבר למקומו, הוא מרויח שהלב מפסיק לשתף פעולה, והתוצאה העגומה היא שהפנימיות לא מתעלה. וכאשר מגיעים מצבי לחץ ומשבר, אין לו ולמשפחתו כוחות נפשיים לעמוד בהם.

 

כי כאמור, לא די בידיעות השכליות – צריך גם להשיב את חיי התורה אל הלב. והידיעות וההכרח השכלי שהתורה אמת וכל מה שלימדו אותנו בסמינרים – הכל נכון לשכל, לשלב הראשון. אבל כדי שנצליח לבנות בסיס איתן של אמונה, שרק כך נוכל להחזיק מעמד גם בתקופת משבר, רק כך נוכל לחנך את ילדינו באמת לאהבת תורה ואהבת המצוות, לכך צריך שגם הלב יהיה שותף – ובכך שהאדם רץ קדימה הוא אמנם מרגיש צדיק – אבל ליבו הולך ומתנתק ממנו!

ובעומק הענין שמעתי משל נפלא, על מלך שזכה במלוכה בגיל מאד צעיר, ולכן בכל עניני הממלכה הוא נעזר רבות באיזה יועץ, ובאמת היועץ יכול להטות בחכמה את המלך בכל כיוון שרק יחפוץ, ולכן אותו יועץ הוא זה שבאמת שולט בפועל בממלכה (וגם המלך הצעיר שמח בכך כי הוא מבין בתוכו שאין לו את הידע והתבונה כדי למלוך בעצמו). אמנם, אם אותו יועץ יתחיל לנהוג בעצמו כמו המלך, ואת פקודות המלכות יוציא בעצמו מבלי לשתף את המלך הצעיר, ודאי שהמלך הצעיר מייד יסלקו!

ובנמשל, המלך – הוא הלב, והיועץ – הוא השכל, ומי שמשכיל לתת ללב את ההרגשה שמשתפים אותו בעבודה על ידי שדואג לפייסו – אז הלב שמח להתבטל לשכל כי הוא מרגיש שהשכל מנווט אותו בדרך האמת, אבל מי שליבו מרגיש שהשכל רץ קדימה ולא דואג לצרכיו, אז כל עבודתו הרוחנית תהיה מלאה בדמיונות, והבועה הזאת עתידה להתפוצץ ברגעי משבר או ביחסים עם הזולת.

כל כך כואב הלב לראות כיצד בעל תשובה שמסר נפש ועזב עולם, לא מצליח למצוא בדרכו החדשה לא אושר ולא את עצם קירבת ה' – שבעבורה חזר בתשובה. ומגיע שלב שבו הוא בעצמו מתחיל להיות מודע למצבו העגום, בעיקר בזמן של חיכוכים עם המשפחה, שהוא מספר שברוך השם הכל נפלא – ובתוכו מרגיש ההיפך. והוא אינו מודע לכך שאם יכיר את היצר הרע של עצמו, הוא יוכל להתמודד איתו ובאמת להתעלות, באמת להגיע לחיים של אושר, אבל היצר עליו מדברים בדרשות ההתחזקות הוא יצר אחר, ולכן הוא בכלל לא יודע שיש גם כזה סוג של יצר הרע, ולכן גם לא יודע שהוא צריך להילחם איתו, ודומה לחייל היוצא לקרב ליירט מטוס, וכלי הנשק שקיבל הוא רובה – הנשק לא מתאים והוא חשוף בחזית.

הסכנה בבניה לא מאוזנת

מלבד הקושי של התרגלות לעול מצוות, ושל כניסה לחברה חדשה עם כללים חברתיים שונים, רוב החוזרים בתשובה החלו לראשונה להתמודד עם הקשיים של החיים האמיתיים, כמו עול של משפחה, משכנתא וגידול ילדים, ואז הלב תופס גם אותם כחלק מהקושי של החזרה בתשובה. כך שהדאגה למינימום נוחות – הכרחית עבורנו כדי שניתן לליבנו את הנעימות שבלעדיה לא נוכל לעבוד. לכן קרוב הדבר לומר שהכרח הוא לבעלי תשובה להיכנס לעולם המצוות באופן מאוזן, שהרי סוף סוף אנו מגיעים מעולם חופשי כביכול בלי איסורים והגבלות, ומבלי חינוך לכפית היצר, ועצם עול התורה והמצוות גורם בהכרח לקושי נפשי לאורך זמן.

הדרך להשפיע על הפנימיות, מחייבת שעבודת ה' תהיה מלווה בסיפוק וריצוי הלב, שרק כך אפשר לזכות לכח, לחיות ולמוטיבציה הנצרכת לקושי הרב שבהתמודדות היומיומית שבחיי בעל תשובה. אם בעל תשובה לא יזכה לסיפוק והרגעת המערכות הנפשיות הגשמיות [המותרות], יקשה עליו עד מאד לא רק להצמיח את היסוד ושורש הצמיחה העצמי שלו, אלא גם ימעטו הסיכויים שהוא יצליח לשרוד במערכת הדתית בכלל. והמבחן להצלחה האמיתית אינו בתחילת הדרך או בימי הבחרות, אלא בהמשך, ביחסים עם האשה ובחינוך הילדים.

 

[קרא עוד כתבות]

אודות דן טיומקין

הרב דן טיומקין - גדל ברעננה. חזר בתשובה לקראת סוף השירות הצבאי בחיל האוויר. למד שש שנים בישיבת סלבודקה בבני ברק. כתב את ספרי ההדרכה "במקום שבעלי תשובה עומדים" (הוצאת פלדהיים), חלק א' וחלק ב', ואת הספר "בוסר המלאכים" על חינוך. ספריו זכו להסכמת גדולי תורה מכל החוגים. ממייסדי ומנהלי ארגון "מענה", להדרכה וסיוע לבעלי תשובה.