חג הפסח הוא חג מאד יוצא דופן מבחינת ההכנה שהוא דורש. 30 יום קודם החג לומדים את הלכותיו, וביעור החמץ מן הבית דורש הרבה השקעה ומאמץ.
הגבול בין הלכה למנהג, בין חיוב לחומרה, בין הידור להגזמה הוא מאד עדין. במיוחד לנו, בעלי התשובה, קל להפוך את ההכנות לחג לעומס מעיק ולא נעים. חוסר המסורת הוא לא לטובתנו בענין זה. לא מספיק ברור לנו מה חיוב ומה לא, ועומס המטלות יוצר לחץ נפשי שלא עושה לנו טוב, לא גורם לנו להעביר את חווית ההכנה לפסח בצורה נעימה שילדינו ישאפו לחקות.
הרב יעקב אדלשטיין שליט"א, רבה של רמת השרון, ביקש ממני לספר ולהפיץ, שאת הנקיונות לפסח כדאי לעשות כשברקע יש מוזיקה. זה הופך את כל ההכנות לחוויה.
הרבנית קרליץ ע"ה, שהסתלקה מאיתנו בימים האחרונים, היתה מעוררת נשים רבות על הצורך בערב פסח רגוע, בלי לחץ, ובלי כעס ומתח, והיתה אומרת תמיד לא לוותר על ארוחות מסודרות בימים אלו, ולמעט בנקיונות מיותרים, כדי לא להגיע ח"ו לכעסים ומתחים מיותרים (אגב – צביעה, ניקוי תריסים, שיפוצים וריפוד ספות זה דבר נהדר שאפשר גם לעשות בערב שבועות ולאו דוקא בערב פסח!). במשפחות רבות משקיעים זמן רב מדי בנקיונות שאינם קשורים כלל לחג הפסח. לכן, כדאי מאד גם לדעת ולבדוק את ההלכות, כדי שנדע מה חייבים ומה לא חייבים. כולם רגילים לצטט ש"אבק זה לא חמץ, וילדים זה לא קרבן פסח". אבל הבעיה לא רק באבק – יש דברים שבאמת טעונים בירור, האם חייבים שם בבדיקה, האם ניתן להשכיר אותם לנכרי, ויש כאן שאלות הלכתיות.
לצורך כך, הגאון הרב משה ויא שליט"א (שמוכר לנו בזכות ספריו: "בדיקת המזון כהלכה") כתב חוברת קצרה שבאה לברר ולהסביר בצורה קלה ושווה לכל נפש את הלכות החג הרלונטיות. הרב הסכים לתת לגולשי "מענה" את החוברת.
שיהיה חג כשר ושמח!
טלפון: 
מייל: לחץ
דברים נפלאים. תודה רבה.
לצערי הרב יש לי "אנטי" מובנה נגד פסח, אחרי שלפני כמה פסחים חוויתי משבר נפשי בעקבות ההכנות לפסח בתור בעלת תשובה בבית חילוני למהדרין ולצערי כל שנה כשמתקרב פסח יש לי ירידה רוחנית חזקה, גם בפועל (קיום מצוות) וידיי מתרפות.
זה כבר נעשה כהתניה. מקווה שכשאקים בית אצליח לתקן את החוויה ו"לשבור" את ההתניה שנוצרה.