הרבה מדברים על גישות שונות בהתמודדות עם נוער בסיכון.
מצורף סרטון של הרב אבי וולבה, ר"מ בישיבת אור ישראל בניו יורק ובנו של המשגיח הגאון הרב שלמה וולבה זצ"ל, שמספר מה ששמע מאביו ומנסיונו האישי.
להלן 3 תובנות חזקות שעולות מדבריו:
- אפשר לחסוך הרבה מכל הנסיונות הללו [של נוער בסיכון'] אם מצליחים באמת לאהוב את הילדים: להרבות בחיבוקים ולהראות אהבה.
אבא, לדוגמה, תמיד אמר שהוא מוכן לצאת איתנו לטיול, בכל זמן שרק ביקשנו. טיפסנו על הרים, היינו בצפת כל קייץ, שרנו המון, ישבנו באוטו והיינו שרים, היה הרבה דגש על אוירה שמחה.
- גם כשהילד לא עושה נחת לאביו – לא להעיר, זה לא יעזור. בשום אופן לא לצעוק, זה לא יעזור, ורק יעשה מתח ביניכם.
אבא אף פעם לא נתן לנו מוסר ! וזה עבד לו כנראה, כי לא היינו ילדים קלים, אבל אני חושב שהוא ודאי השיג יותר ממה שאפשר מאשר אבא פחות אוהב ומכיל.
גם בתקופת נערותי, אבא מעולם לא אמר לי מילה, תמיד בחום ותמיד באהבה, אי אפשר היה לראות עליו שום רושם שהוא לא מרוצה. הוא תמיד גיבה אותנו.
ולכן אני אומר להורים שמתמודדים עם כזה מצב: צריך לתת לנער מרחב, ולקבל אותו כמו שהוא, להציע לו את הבית החם, כי זה הבית שלו, ולא לנסות לבקר או להעיר כי זה רק מרחיק אותו עוד!
- שמעתי מאבא ז"ל, שילד שירד מהדרך, והוא בריא בנפשו – מובטח לו שהוא יחזור. וזו אמירה שנותנת תקוה וכח לעבור תקופות קשות, ולהכיל התנהגויות שבאופן רגיל לא היינו מוכנים לקבל.
לצפיה בסרטון, ליחצו כאן:
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.