שאלה – האם מותר ורצוי לבעל תשובה לשמוע מוסיקה חילונית?

 איך מתמודדים על הרצון לשמוע גם מוזיקה מן העבר? מה מותר ומה אסור? מה ראוי ומה לא.

שאלה – אני מאד מתגעגע למוזיקה מן העבר. אני מרגיש שזה ממש חסר לי, ולא הצלחתי להתחבר למוזיקה החסידית, ובלי מוזיקה בכלל אני מרגיש מיובש. האם מותר לי לשמוע? (איתמר, מגדל העמק)

תשובה – חשוב לי להקדים, כדרכי, שאינני פוסק הלכות, וגם אינני מכיר אותך מספיק כדי להחליט במקומך מה ההנהגה הראויה עבורך. תשובה שכזו היא אישית וכאן באתר מענה מאד קשה להשיב לשאלה כזו תשובה כללית לציבור.

עם זאת, גם בזה לא רצינו להתעלם מהשאלה, והתייעצנו עם הגאון הרב מרדכי אויירבך, וכולי תקוה שנצליח להגדיר את הסוגיא, מה ודאי מותר, מה ודאי אסור, מצד הלכה או מצד מידת חסידות, מה תחום הספק ומה הנידונים שיש לברר שם, כדי שתוכל לקבל בחירות נכונות.

קודם כל אני מאד מעריך את זה שאינך מוכן לוותר על המוזיקה. באמת, המוזיקה מאד מקרבת לעבודת ה': זה סוד שירת הלויים בבית המקדש, סוד התהילים, סוד הניגון שהוצרך כדי להשרות נבואה. ועינינו הרואות, או יותר נכון – אזנינו השומעות, כמה שמחה וחיות, חשק ואמונה אפשר לקבל משיר טוב. ועל אף שגם בזה רצו לגזור אחרי חורבן בית המקדש, כמבואר בשולחן ערוך סי' תק"ס ס"ג, למעשה כבר נהגו כל ישראל לומר שירי הודאות (שו"ע שם), ויש בזה כמה היתרים. לפני כשלושים שנה היו כמה אברכים בבני ברק שרצו למחות כנגד אלו ההיתרים, ולאסור שמיעת מוזיקה מכל וכל, והם באו למרן בעל ה'קהילות יעקב' להחתימו על כרוז בענין, הוא גירשם בצעקות, ואמר שדבר אחד נשאר לעודד לב נדכאים וגם אותו הם רוצים לקחת? אם רע להם – שיחמירו על עצמם ולא יעשו עצומות לכלל הציבור.

כעת, למעשה, כדי לדון בעניין בצורה רצינית, צריך לחלק את המוזיקה לכמה סוגים שונים מבחינת חומרתם.

יש שירים וניגונים שמוגדרים 'שירי עגבים' או שירי עבודה זרה, שההאזנה להם אסורה, ואין לזה היתר.

יש שירים ששרה אשה, ואז יש בעיה של 'קול באשה ערוה' לגבר שרוצה לשמוע שירים אלו (וגם בזה יש שמקילים אם הוא לא שומע ממש את האשה אלא דרך דיסק וכד').

יש שירים שמזכירים נשכחות ומעלים אסוציאציות של איסור, שגם בהם קשה להקל, כי הם לוקחים את האדם למחוזות אחרים, לא רצויים.

בשאר השירים הנייטרליים יש לחלק בין ניגון לבד, לבין מילים בשפה שמכירים היטב (עברית) לבין שפה שפחות מכירים.

יש כאלה שמחמירים בהכל מצד מידת חסידות וענינים רוחניים, וטוענים שרק ניגון יהודי אותנטי עם מילים של אמונה מותר לשמוע. לשיטתם, גם מנגינות קודש רבות מבוססות על ניגונים זרים, אפילו 'מעוז צור' בניגון המסורתי, הניגון של הקדיש, ועוד, ואכן הם טוענים שרק יהודי תימן שימרו את המוזיקה היהודית המקורית ורק לזה מותר להאזין, או לפחות רק למוזיקה חסידית מקובלת.

יש כאלה שטוענים שבמנגינה לא יכול להידבק טומאה, וכל הבעיה רק במילים בעייתיות, ולפי זה אפשר להקל גם בניגונים לועזיים ואפילו בשירים עבריים.

שמעתי סיפור מחבר על הגרש"ז אויירבך זצ"ל, שנשאל על ידי בעל תשובה האם מותר לו לשמוע (ברכב, שהוא לבדו) מוסיקה של להקת "סנטאנה" שהוא אוהב מאד. הגרש"ז ביקש לשמוע כדי להכריע, ואחרי ששמע קטע מוסיקלי אמר שהוא לא רואה בזה שום בעיה הלכתית אם זו אינה מוסיקה כלית של עבודה זרה או שהמילים של השירים אינם עניני פריצות או כפירה.

עד היום, מנגינות רקע רבות שמושמעות בכל מקום, וגם בחתונות חסידיות, הן מנגינות של שירים לועזיים ידועים. תמיד נחמד לראות איך בחתונות הכי חשובות יש כאלה ניגונים שרק בעלי התשובה שבקהל מחייכים זה לזה, כי הם מכירים את המקור…

יש הבדל גדול, גם בדברי הפוסקים, בין מצב שאדם שומע מוסיקה כמוסיקת רקע להנעים את האוירה (כמו מוסיקה קלאסית או ג'אז), לבין האזנה קשובה מתוך השתקעות נפשית וחווייתית במוסיקה ובמילים. לכן קשה להתיר לשמוע פינק פלויד או מטאליקה, ביטלס וכדומה באופן כללי וגורף. כל בעל תשובה יודע בתוך נפשו מה הסיבה לזה שהוא שומע, ומה מתרחש בתוכו פנימה כשהוא מתרגל לזה.

כאשר התייעצנו בזה עם הרב מרדכי אויירבך, איך ראוי להשיב לשואל, הוא טען שאסור שתצא בזה הוראה כללית עד כמה מותר להתיר. זו שאלה אישית, שמשתנה מאד מאדם לאדם, ממצב למצב, וברגע שמודעים לתועלת העצומה שבמוסיקה, ולמחלקות השונות של הבעייתיות, אדם יכול לדון בזה ברצינות הראויה ולמצוא את שביל הזהב שמתאים לו, וגם בזה דרושה זהירות והרבה תפילה שלא לסטות משביל הזהב הראוי.

אפשר לראות סיוע בדרך להחליט בזה בדברי הפוסקים בזמננו על הקולות וההיתרים השונים בשמיעת מוסיקה בספירת העומר לאנשים שיש להם צורך נפשי לזה כתוצאה ממצבי רוח או בדידות. כדאי לעיין בדבריהם.  יש בזה חידוש גדול, שלא חכמה להחמיר ולהתנזר, כי גם לניתוק המוחלט ממוזיקה אהובה יש תופעות לוואי, ולכן חשוב להשקיע בזה התבוננות ולמצוא את האיזון הנכון.

הנחמה הגדולה, שבעולם התשובה כיום, קם דור של יוצרים מוכשרים, שהאירו את העולם בניגונים יהודיים של אמונה. משפחת בנאי (אביתר, מאיר ואהוד), משפחת רזאל (יונתן ואהרן), משפחת פיאמנטה, שולי רנד, ועוד רבים רבים אחרים ידועים פחות. קשה לומר שהם יכולים להיות תחליף לכל המוזיקה מן העבר,  אבל הם יוצרים מוזיקה נוגעת, מקצועית ומרגשת, וככל שנצליח להתרגל אליהם ולהוסיף אותם לפלייליסט האישי, כך תגבר גם הנוכחות האמונית בשירים.

אביתר בנאי

אביתר בנאי. צילום: דן טיומקין

[קרא עוד כתבות]

אודות דן טיומקין

הרב דן טיומקין (41) - גדל ברעננה. חזר בתשובה לקראת סוף השירות הצבאי בחיל האוויר. למד שש שנים בישיבת סלבודקה בבני ברק. כתב את ספרי ההדרכה "במקום שבעלי תשובה עומדים" (הוצאת פלדהיים), חלק א' וחלק ב', שזכו להסכמת גדולי תורה מכל החוגים. ממייסדי ומנהלי ארגון "מענה", להדרכה וסיוע לבעלי תשובה. תושב גבעת זאב, ואב לחמישה.