שאלה – מה זה הענין של התקשרות לצדיקים?

שאלה – אולי זה לא ממש קשור ישירות למרכז של בעלי תשובה אלא שאלה השקפתית יותר כללית, אבל לא מצאתי שום מקור שהניח את דעתי וחשבתי אולי תוכלו לסייע לי למצוא כיוון. לאחרונה שמעתי הרבה את המושג 'התקשרות לצדיק', וזה מושג שמאד זר לי. מה זה הענין של התקשרות לצדיקים, מה זה נקרא 'התקשרות' אתם, ולמה זה חשוב, למה לא די להתקשר עם הקב"ה? תודה מראש.

תשובה – אכן הנושא לא קשור ישירות לפעילות המרכז שלנו, אבל כיון שזה נושא חשוב שלא מספיק האריכו להקדים בו את ההקדמות הנחוצות, ביקשנו וקיבלנו רשות מרב שכתב חיבור שלם על נושא זה, להביא כאן את הספר, זמין להורדה ישירה, לכל מי שחפץ ללמוד את הסוגיא החשובה הזאת.

הספר, בגירסא חדשה ומורחבת, זמין להורדה על ידי לחיצה על קישור זה.

ובכל זאת, ננסה לענות (על פי דבריו) בקצרה:

השאלה הזו מאוד מובנת וברורה, כל עוד חסרה הבנה בהירה בעומק הענין, מהו צדיק, מהו תפקידו בעולם, ומהי המשמעות שלו כלפינו, ומהו ענין ההתקשרות אליו. בלא ההבנה התורנית הראויה בנושאים אלו, הדברים אכן עשויים להיראות כמוזרים ואולי גם קרובים לעבודה זרה ח"ו (כמו שמי שלא מבין מהו הענין של 'קידוש לבנה', כאשר יראה לראשונה בחייו יהודים שמסתכלים על הלבנה ואומרים 'כשם שאני רוקד כנגדך' יחשוב שמדובר בעבודה זרה…), אולם מי שיזכה לדעת את ההקדמות הנחוצות, בלא ספק יבין עד כמה החששות הללו רחוקים.

נשתדל לכתוב את יסודות הענינים בתמצית, עם כמה ציטוטים מהמקורות.

סוד ענין הצדיקים

כידוע הקדוש ברוך הוא ברא את העולם בשביל ישראל, ובתוך עם ישראל עצמו ישנם חילוקי מדרגות, שבכללות הם מתחלקים לשלוש מדרגות: צדיקים, בינונים, רשעים, כשבכל מדרגה יש מדרגות רבות. וכמובן שהצדיקים שבכל דור ודור שהם האנשים השלימים שהשלימו את עצמם בכל חלקי התורה והעבודה וזיכוך המידות והשגת אלקותו יתברך, ועלו למדרגות גבוהות, הם עיקר תכלית הבריאה, וכמו שאמרו חכמים על הצדיק^[1] 'כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה'. וכמו שהאריך בזה הרמב"ם בהקדמתו לפירוש המשניות.

ומכיון שהצדיקים הם מרכז ועיקר כל הבריאה, לכן הם אלו שבזכותם מתקיים העולם, כמו שאמרו בגמרא^[2] 'אפילו בשביל צדיק אחד העולם מתקיים, שנאמר וצדיק יסוד עולם'.

וחכמי הקבלה הרחיבו להסביר את סוד הענין שהצדיק מקיים את העולם, שנשמת הצדיק שבדור היא הצינור שדרכו עובר השפע לכל העולם כולו, ודרך הצינור שלו מקבלים כולם^[3]. וכמו שאמרו בגמרא^[4] 'כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני', ופירשו המקובלים ש'בשביל' פירושו דרך שביל וצינור נשמתו, ורבי חנינא היה הצדיק בדורו שכל העולם קיבל את השפע דרך צינור נשמתו^[5].

ועל דרך זה מצאנו במקורות רבים שהצדיקים הם בבחינת בית המקדש, שדרכם שורה השכינה על כל הדור, וכלשון דרשות הר"ן^[6] 'שבאמצעותם יושפע השפע ההוא על המוכנים מבני דורם גם אם לא ישתתפו עמם, אבל מצד הימצאם בדורם, שהם עצמם כמו המקדש המקודש וכו', וכל שכן לאותם שהם מתקרבים אליהם ומשתתפים עמהם'^[7].

ועוד מצאנו בכמה מקורות שכל התפילות והעבודות של ישראל עולות למעלה על ידי צדיק הדור, ובאמצעותו נוטלת השכינה את כל תפילותיהם של ישראל^[8].

הקשר בין הצדיק לשאר העם

מאחר שהצדיק הוא מרכז שלימות הבריאה, תפקידו אינו מתרכז בהשלמתו העצמית בלבד, אלא חלק מתפקידו הוא לקחת חלק פעיל בהשלמת כל הבריאה, ולזַכות את כולם שיגיעו גם הם למדרגת השלימות שהיא כעין מדרגת הצדיקים, על ידי שישפיע להם ממדרגת השלימות שלו, ובזה יזכה אותם בכמה בחינות של שלימות שיתבארו להלן.

ובספרים ביארו את שורש הדבר, שכשם שהאדם הפרטי מורכב מגוף ונשמה, והנשמה משלימה את חסרונות הגוף, כך בכללות ישראל, הצדיקים שבדור הם בחינת נשמה לעומת הפחותים מהם שהם במדרגת גוף כנגדם, ומקבלים את השפע שלהם דרכם^[9], ומטעם זה יכולים הצדיקים להמשיך שפע וסיוע רוחני לאותם הדבקים בהם, כשם שהגוף זוכה לבוא לתיקונו כאשר הוא נדבק בנשמה^[10].

ומבחינה זו הצדיק משמש כעין 'מתווך' או 'ממוצע' המקשר בין הקדוש ברוך הוא לנשמות ישראל שכלולות בנשמת הצדיק, שכן יש השגות ומדרגות שנשמות אלו לא יכולות לקבל בעצמם אלא רק מצד התכללותם בנשמת הצדיק שיכול להוריד להם אותם. וכמו שכתב הגר"א על משה רבינו[11]: מ'מכון ש'בתו ה'שגיח, בראשי תיבות [משה], ורצה לומר, דעל ידו ה' יתברך ירד והשגיח לישראל, כמו שנאמר 'אנכי עומד בין ה' וביניכם'. אשרי העם שככ"ה לו – בחושבן [-שככ"ה בגימטריא משה], ואשרינו שהוא [-משה רבינו הרמוז במלה 'שככה'] בנו, ועל ידו ה' יתברך הוא אלקינו בסיני ובחר בנו'.

ולכן טעות היא לחשוב שאנו יכולים להשיג הכל בכוחות עצמנו בלי התקשרות לצדיקים, שכן המציאות הרוחנית שקבע ה' יתברך היא שיש מדרגות והשגות בעבודת ה' שאי אפשר להשיג ללא התקשרות בצדיקים, כשם שכלל ישראל לא יכלו לקבל את התורה ולקבל עליהם את ה' לאלקים אלא רק על ידי התקשרותם עם משה רבינו[12].

התקשרות לצדיקים

המטבע 'התקשרות לצדיקים' אינו 'המצאה' חדשה של אבות החסידות, אלא הם מלים נרדפות ללשון חז"ל שאמרו שכדי לקיים מצות 'ובו תדבק' צריך להתדבק בחכמים^[13], והיא מצות עשה מדאורייתא שכל אחד ואחד חייב בה.

ומהי המשמעות המעשית של ההתקשרות והדבקות הזו? בגמרא כתובים שלושה דברים, משיא בתו לתלמיד חכם, עושה פרקמטיא לתלמיד חכם, מהנה תלמיד חכם מנכסיו. והרמב"ם לאחר שהביא זאת הוסיף 'ולהתחבר להם בכל מיני חיבור', ומשמע שהבין שדברי הגמרא הם דוגמאות בלבד לכמה אופנים כלליים של חיבור ודבקות^[14].

ואכן מלבד האופנים הנזכרים בגמרא מצאנו עוד כמה אופנים כיצד להתקשר לצדיקים.

א. ללמוד מהם תורה באופן של רב ותלמיד, שבלימוד זה מקבל את שכלו ודעתו של הצדיק ומקבל חלק מעצמות נפשו ממש^[15]. וכן הזוכה ללכת בדרך עצותיו של צדיק אמיתי מתקשר על ידי זה בדעתו של אותו צדיק, כי העצות שמקבלים מצדיקים הם בחינת נישואין וזיווג עם הצדיק^[16].

ב. לשמש אותם על ידי הימצאות במחיצתם ולימוד מהם^[17], ומכלל זה לספר בשבחם ולהחשיב אותם, שעל ידי זה מתעורר ללכת בדרכיהם^[18].

ג. להשתדל לראות את פניהם, כמבואר בגמרא שדבר זה מועיל להשגת התורה^[19], וביאר בדרשות הר"ן 'כי כפי השפע הנשפע לרב הנראה בפנים, כמו שאמר הכתוב (קהלת ח, א): 'חכמת אדם תאיר פניו', יהיה שופע על התלמיד יותר כאשר יקבלוהו'^[20].

ד. החינוך^[21] כתב שמכלל מצות דבקות בחכמים היא לקבוע אהבתם בלבו. וכן הגדיר בליקוטי מוהר"ן^[22] את ענין ההתקשרות: 'ועיקר ההתקשרות הוא אהבה, שיאהב את הצדיק אהבה שלימה'^[23]. והאריז"ל אמר לרבי חיים ויטאל שעיקר השגתו תלויה בחשקו בו, וציוה עליו שיתדבק בו במחשבתו ויועיל לו מאד^[24]. ובשיחות מוסר לגר"ח שמואלביץ^[25] ביאר שזוהי פנימיות מצות שימוש תלמידי חכמים 'דהיינו להידבק נפשו בנפש רבו ולקבל דרכו את ההשפעה'.

ה. מצאנו במשנה^[26] שאחד קניני התורה הוא אמונת חכמים. ואמרו במכילתא פרשת בשלח על הפסוק 'ויאמינו בה' ובמשה עבדו': 'בא זה ללמדך שכל מי שמאמין ברועה נאמן, כאילו מאמין במי שאמר והיה העולם'. וכתב בליקוטי מוהר"ן שיסוד הענין של התקשרות לצדיק תלויה באמונה שמאמין בדבריו ומוכן לקבל את שכלו ודעתו של הצדיק גם בדברים שאינו משיג אותם^[27].

הדברים שיכול לזכות להם מי שנדבק בצדיקי אמת

בספרים כתבו תועלות רבות שזוכה להם מי שקשור עם צדיקי אמת, ונזכיר כמה מהם.

גם אם הוא עוסק בתורה, מכל מקום אם אינו עוסק בתורה בכוונה הראויה להיות מרכבה לשכינה (כמו שביאר הב"ח סימן מז) אינו זוכה לאור התורה כראוי, אולם על ידי שדבק בצדיק שעוסק בתורה באופן זה, זוכה מכח זה להתדבק בשורש נשמתו ובשורש חלקו בתורה^[28]. ובדרך כלל כתבו הספרים שכדי לזכות למעלות פנימיות בעבודת ה', כמו אהבה ויראה, השגת אמת בהירה, טעם רוחני ושמחה בעבודת ה', לשוב בתשובה שלימה, לעבוד את ה' על פי שורש נשמתו, ועוד מעלות רבות ונשגבות, קשה עד מאד להגיע לזה מבלי להיות קשור לצדיק שכבר זכה לדברים הללו, ומכח קשר זה יוכל לקבל דרך צינור נשמת הצדיק ולזכות גם כן לעלות במעלות אלו^[29].

ואף אם ישתדל ולא יצליח להגיע למעלות גדולות כל כך בעבודת ה', מכל מקום עצם הקשר שיש לו עם צדיק אמיתי מועיל לו מאוד, וזוכה על ידו להשגחה מיוחדת בעולם הזה ובעולם הבא, כמו שאמרו בתנחומא^[30]: 'התם תניא 'מצילין תיק הספר עם הספר ותיק התפילין עם התפילין', ללמדך אשריהן הצדיקים ואשרי דבקיהם. וכן הוא אומר: 'ויזכור אלהים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו בתיבה', כולן בזכות נח, וכן 'ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לוט'. וכן כתב הרמח"ל בדרך ה'^[31] 'שלא יוחלט הדבר, שרק מי שיגיע בכח שלו עצמו אל השלימות יהיה מן הנמנים בקיבוץ בני העולם הבא, אלא גם מי שכבר יגיעוהו מעשיו שבהיתלותו באחר זכאי ממנו, יוכל ליהנות בשלימות, הנה יכנס בכלל ההוא, אלא שיהיה במדרגה תחתונה, שהיא מדרגת הנתלה בחבירו. ונמצא שלא ידחה מן השלימות לגמרי, אלא מי שלא יהיה ראוי ליהנות בו, לא מצד עצמו ולא מצד היתלותו בזולתו'^[32].

וכמו כן יש לצדיקים כח לסייע בהשלמת העבודה של התלויים בהם^[33], ולסייע בהשלמת תיקוני התשובה^[34].

וכן הם יכולים לבטל גזרות בתפילתם, ולהמשיך ישועות פרטיות לפונים אליהם^[35].

וגם אם נגזר על האדם חס ושלום להיענש בגיהנם, יש צדיקים גדולים שיכולים להוציא אותו משם^[36], ובפרט אם היה קשור בצדיק זה בחייו, יש לו יותר כח לפעול עבורו^[37]. ובאריז"ל מבואר שכמעט כולם מלבד צדיקים גמורים, צריכים סיוע של צדיק אחר כדי להגיע למקומם בעולם הבא^[38].

ולכן מי שמשתדל להתקשר לצדיקי אמת במטרה לזכות על ידי התקרבות זו לעבוד את ה' יתברך ביתר שאת ועוז, אין בזה שום זרות וחשש מכשול, אלא אדרבה, היא עבודה חשובה וקדושה מאוד שהרבה עיקרים גדולים תלויים בה, ובודאי יזכה על ידי זה לכל טוב בזה ובבא.

ב

עדיין אפשר לשאול, הן אמנם אמת הוא שהקדוש ברוך הוא פועל פעולות נשגבות בעולם דרך הצדיקים כמו שהוכחת במישור, אולם מנין לנו שיש עבודה מצדנו להתקשר עם הצדיקים כדי לזכות לכל זה, ושמא נאמר שהדבר נעשה מאליו על ידי עצם מציאות הצדיקים בעולם, שהרי גם על ידי המלאכים הקב"ה מוריד עלינו שפע, ואף על פי כן אין שום ענין ואולי גם אסור להתקשר אתם כדי לקבל דרכם יותר שפע.

לאחר שאנו מבינים נכונה מהי המציאות של הצדיקים ומהו היחס בינינו לבינם, השאלה הזו מתבטלת מאליה, שהרי כבר נתבאר לעיל (בפיסקא 'הקשר בין הצדיק לשאר העם') שכלל ישראל הם מציאות אחת שלימה, והצדיקים וראשי הדור הם בבחינת האיברים הראשיים, המוח והלב, וכן הם בבחינת הנשמה שמשפיעה לגוף, ואם כן האם יעלה על הדעת לשאול מדוע הרגל צריכה להתחבר למוח ומדוע הגוף צריך להתחבר לנשמה? ואין זה דומה כלל למלאכים שהגם שהם צינורות להעביר שפע לתחתונים אבל אין הם חלק מהקומה שלנו אלא הם מציאות בפני עצמם, והם עוסקים בשלהם ואנחנו עוסקים בשלנו, אבל הצדיקים הם חלק משלימות הקומה שלנו עצמנו, והעבודה שלנו ושלהם היא עבודה אחת שיחד מביאה לתיקון העולם במלכות שד"י, ולכן הקשר אתם הוא חיוני וחשוב בדיוק כמו שחשוב לרגל להתקשר למוח או שחשוב לגוף להתקשר לנשמה.

ולכן אנו מוצאים שהתורה ציוותה עלינו במצות עשה להתדבק בצדיקים, כמו שנאמר 'ובו תדבק', ופירשו חכמים^[39] שהדרך להתדבק בקב"ה היא על ידי דבקות בצדיקים, ומי שמשתדל להתקשר לצדיקים מקיים מצות עשה של 'ובו תדבק' בכל פעם ופעם שעוסק בכך במחשבה דיבור ומעשה^[40].

וזה שמטרת הדבקות אתם היא לא רק כדי ללמוד מהם אלא גם כדי לקבל דרכם שפע ממרום, מבואר בדרשות הר"ן הדרוש השמיני וזה לשונו:

'שאין ספק שראוי שנאמין שכמו שבזמן שבית המקדש קיים, היה המעון ההוא המקודש מקום מוכן לחול שפע הנבואה והחכמה, עד שבאמצעות המקום ההוא היה שופע על כל ישראל, כן ראוי שיהיו הנביאים והחכמים מוכנים לקבל החכמה והנבואה, עד שבאמצעותם יושפע השפע ההוא על המוכנים מבני דורם גם אם לא ישתתפו עמם, אבל מצד הימצאם בדורם, שהם עצמם כמו המקדש המקודש וכו'. ולפיכך בהימצא לחכמים והחסידים בדורות, יהיה השפע שופע עליהם, ובאמצעותם אפשר שיהיה שופע על כל המוכנים מבני דורם, וכל שכן לאותם שהם מתקרבים אליהם ומשתתפים עמהם'.

ובודאי כל ההשפעות הם מהקב"ה בלבד ולא מהצדיק, אך מ"מ הצדיק הוא הצינור שדרכו מעביר הקב"ה את כל ההשפעות, ולכן מי שמקושר עם הצדיקים שהם צינור השפע ומקיים את מצוות 'ובו תדבק' יכול לקבל יותר שפע. ואמנם גם מי שאינו מקושר בדעתו עם הצדיקים מקבל דרכם על כרחו, כי אין דרך אחרת לקבל את השפע אם לא דרך הצדיקים שכל השפע עובר דרכם, אולם מכל מקום הוא מקבל את השפע באופן מצומצם יותר ממי שעושה מעשה ומתקרב אליהם בפועל כמבואר בדברי דרשות הר"ן. וכן ביאר בספר התניא פרק ב שאף המורד בצדיקי הדור מקבל את השפע דרכם, אלא שהוא מקבל שפע מצומצם בבחינת 'אחוריים' בלבד, מה שאין כן המקושר אליהם מקבל שפע מרובה בבחינת 'פנים בפנים'.

וכן ביאר בתפארת יהונתן לרבי יהונתן אייבשיץ ז"ל (במדבר טז, ג) את טעם המצוה להתדבק בצדיקים, שהוא כדי לקבל דרכם את השפע, וזה לשונו:

'כי ידוע שתמיד יש בדור צדיק אחד שהוא מרכבה לשכינה, וממנו שואף זורח לכל העם וכו', ולזה בא המצוה וכו' להיות כל ישראל דבוקין בצדיק אחד אשר הוא המרכבה לכבוד ה' ועליו חופף ה".

וכן מצאנו בכמה מקומות שיש עבודה להתקשר עם הצדיקים במחשבה כדי לקבל על ידי זה מהשפע שחל עליהם, כגון מה שכתב בשו"ת הרדב"ז (ג, תעב):

'עוד אמרו בספרי החכמה כי בהיות האדם מתכוון אל רבו ונותן אליו לבו, תתקשר נפשו בנפשו ויחול עליו מהשפע אשר עליו ויהיה לו נפש יתירה, וזה נקרא אצלם סוד העיבור בחיי שניהם, וזה הוא שנאמר 'והיו עיניך רואות את מוריך'.

ורבי חיים ויטאל כתב^[41]:

'יום אחד אמר לי [האריז"ל], כי כל זה שאני עתיד להשיג עתה, הוא מחמת חשקי בו, ושנשמתו הוא מסייעתני מאד, וכמעט שהוא מתעבר בי. ואמר לי כי יש לי קורבה עמו, ובפרט כי בפעם אחרת בגלגול אחר הייתי תלמידו גם כן כמו עתה, ושאדבק עמו תמיד במחשבתי, ויועיל לי מאד'.

ורבי חיים שמואלביץ ז"ל^[42] כתב בטעם פנימיות המצוה של שימוש תלמידי חכמים 'דהיינו להידבק נפשו בנפש רבו ולקבל דרכו את ההשפעה'. וכתב עוד: 'ובזה יובן לנו גם גודל הענין שבראיית רבו, שבזה שרבו רואהו נדבקת נפשו בנפש רבו, ועל ידי כך זוכה להשפעה ממרום שעל ידי רבו, והוא על דרך שאמרנו בענין שימוש תלמידי חכמים, שהוא כדי שיהיה דבוק לרבו כדי שיוכל לקבל דרכו את ההשפעה ממרום וכו', וזהו גודל מעלת ראיית רבו, כי גם זה הוא מהאופנים שתדבק נפשו בנפש רבו'.

ג

מהו פשר הענין שהנהיגו החסידים להתקשר לצדיקים לפני התפילה, האם יש לזה מקור קדום יותר, והאם אין כאן חשש שמתכוונים להתפלל לצדיק עצמו? 

הענין של התקשרות לצדיקים לפני התפילה אכן מופיע בספרי תלמידי הבעל שם טוב^[43], וכן מופיע אצל מוהר"ן מברסלב ז"ל^[44], וכן נהוג אצל חסידי ברסלב לדורותיהם עד היום להקפיד על כך ולומר בפה קודם התפילה: 'הריני מקשר עצמי לכל הצדיקים שבדורנו ולכל הצדיקים שוכני עפר'.

וראשית יש להבהיר דבר פשוט וברור, שאין כאן כל כוונה חס ושלום שהתפילה עצמה היא לצדיק, וגם לא שעובדים את ה' דרך הצדיק, אלא ענין ההתקשרות לצדיקים קודם התפילה היא הכנה שאנו מכינים את עצמנו קודם התפילה כדי שהתפילה תוכל לעלות למקומה ולתקן את כל התיקונים הנצרכים, וזה על ידי שאנו מכוונים להתפלל יחד עם הצדיק והצדיק הוא בבחינת שליח ציבור היודע לרצות את קונו, וכאשר נכללים יחד אתו התפילה עושה פרי למעלה, כמו שכתב החתם סופר (מובא להלן ציטוט לשונו) ש'אנחנו מסכימים לגדולנו ועושים אותם שלוחים בשליחותינו', וכן ביאר רבי אברהם ברבי נחמן ז"ל את ענין ההתקשרות בתפילה^[45].

וכמו כן מועילה התקשרות זו שאף שאין אנו יודעים לכוון את הכוונות הרצויות מכל מקום אנו מתפללים על דעת הצדיקים שהם יודעים לכוון, ובזה נחשב לנו כאילו כיווננו, וזה נעשה מכח ההתקשרות שבינינו לבין הצדיקים[46]. ולכן אין לענין זה כל קשר לאזהרת הנפש החיים^[47] שהזהיר אזהרה נמרצת לא להתפלל לצדיק וגם לא לבחינת רוח הקודש השורה עליו, כי ענין ההתקשרות אינו יחס של עובד ונעבד כלל חס ושלום, אלא הוא צירוף של שני עובדים שפועלים יחד כדי לזכות לשלימות^[48].

ענין זה שמותר ויש ענין להתקשר לצדיק במחשבה או בדיבור קודם התפילה, מצאנו גם בדברי רבי חיים ויטאל^[49] שכתב:

'גם אמר לי [האריז"ל] כשהלכתי עמו לטבריא במערת רבי עקיבא, כי אמר לו רבי עקיבא שאזכור עשרה פעמים את רבי עקיבא זה אחר זה קודם כל תפילה מן השלושה תפילות, ערב בוקר וצהרים, ועל ידי זה יתעבר בי ויסייעני מאד. ואמר לי שאין צורך לומר רבי עקיבא, אלא עקיבא בלבד'.

והאריז"ל בשער רוח הקודש^[50] ביאר בהרחבה את הדרך להתקשר עם צדיקים על ידי יחודים אפילו ללא השתטחות על קברם, וביאר שבזה מקשר נפשו ורוחו עם נפש ורוח הצדיק והם עולים יחד. ובסידור הרש"ש^[51] הכניס כוונה זו בתוך כוונת היחוד של קריאת שמע (!), וכתב: 'יכוון לדבק ולקשר חיה שלו עם חיה של הצדיק וכו', נשמתו עם נשמת הצדיק' (וכמובן שלנהוג כן בפועל אינו אלא לאלו שעוסקים בכוונות ויחודים על פי תורת האריז"ל והרש"ש, והבאנו זאת רק כדי להראות את עצם הענין, שהתקשרות לצדיקים בתפילה אין בה כל פגם וסתירה לאמונת היחוד, ואדרבה).

והחתם סופר בפירושו לתורה^[52] כתב:

'וידוע שכלל האומה הוא בחינת אדם אחד וישראל שמו, וגדולי ישראל הקרובים אל ה' הם בבחינת מוח ונשמה וכו', וכשהם מתדבקים זה בזה, אזי אף על גב שאני אינני יכול לכוון בתפלתי כראוי, אני מתפלל על דעתו של גדול הדור וכן אני לומד על דעת הגדולים ועושה מצוות בידי על דעת בעלי ידים [-צדיקים בעלי מעשה], וכן כולם, נמצא שעל ידי שני דברים אלו: אחד שגם אנו עושים את שלנו עד מקום שידינו מגעת, ושנית שאנו מתקשרים זה בזה ונעשה הכל כאחד, יפה עולה קילוס ה' ממטה למעלה.

והיינו [שאומרים בתפילת נשמת כל חי]: אף על גב שאין אנו מספיקים, מכל מקום 'על כן איברים שפלגת בנו', פירוש איברי כללות האומה, בעלי מוח ובעלי לב ובעלי ידים, הן איברים שפלגת בנו, 'ורוח ונשמה שנפחת באפנו', רצה לומר גדולי ישראל הנקראים אפנו, כמו שאמרו חז"ל (תענית כט, א) 'בעל החוטם מתבקש', ובהם רוח ונשמת כל ישראל, 'ולשון אשר שמת' בבעלי פיות שלנו, 'הן הם יודו', והם יספיקו להודות בשליחות כולם, שהרי כי כל פה מיחידנו לך יודה, ולשון לך תשבע וכו', ואם כן אנחנו מסכימים לגדולנו ועושים אותם שלוחים בשליחותינו, ולכן יספיקו'.

ובשו"ת תורה לשמה לבעל הבן איש חי סימן תע כתב:

'ודע כי על ידי זה שאנו מזכירים שמותם [של הצדיקים הגדולים] על כל דבר שבקדושה אשר נעשה ואשר נלמוד, בזה יתעורר זכותם וימשך לנו כח מן הכוונות והסודות אשר קיבלו ואשר היו מכוונים בכל מצוה ותפילה ועסק התורה'.

ד

האמת היא שחלק גדול מהדברים כאן הם חדשים בשבילי ולא שמעתי עליהם מעולם, אבל עתה מתעוררת לי קושיא, אם אכן הדברים כל כך ברורים, מדוע לא כולם יודעים מהם, ולמה אצל אלו שאינם חסידים לא מדברים על זה כל כך?

המציאות אכן ידועה שהבעל שם טוב ותלמידיו הם שהפיצו בעולם את הידיעות החשובות הללו אודות מעלת ההתקשרות לצדיקים, ועשו מכך ענין גדול^[53], אולם חשוב מאוד לדעת שהבעל שם טוב ותלמידיו לא חידשו את עצם המושגים והיסודות, אלא רק פרסמו אותם והפכו אותם לנחלת הכלל, וסללו בהם דרך של עבודה למעשה, אך עצם היסודות כבר היו כתובים ומפורשים קודם לכן, כמו שהבאנו כאן חלק מן המקורות.

ומה שאתה שואל מדוע אצל אלו שאינם חסידים לא מדברים על כך, התשובה לזה באופן כללי הוא שכל הנושא של כח הצדיקים והחשיבות של התקשרות לצדיקים מקבל את מקומו המרכזי דווקא לאורה של פנימיות התורה, ששם באמת נמצאים רוב המקורות לענין זה, ואף שבודאי הדברים מיוסדים גם על פי פשט, ויש על כך מצוה בתורה 'ובו תדבק', מכל מקום עיקר בירור גודל מעלת הענין נמצא דווקא ברובד של הסוד, כך שבאופן טבעי מי שאין לו כל כך שייכות לנושא של פנימיות התורה לא כל כך יבין מדוע בחסידות עושים מכך עסק כה גדול. ומצאנו הרבה דברים שמצד הפשט הם תופסים מקום לא כך כל מרכזי, אבל בסוד הם תופסים מקום הרבה יותר גדול ועיקרי, כגון למשל הנושא של תיקון חצות, שאמנם יש לכך מקור בגמרא ויש על זה סעיף אחד בשו"ע, אבל בזוהר הוא תופס מקום מרכזי לאין ערוך, עד שכמעט בכל כמה דפים מוזכר גודל מעלת הענין, ומי שלומד בכתבי האריז"ל רואה כיצד כמעט כל העבודה של האיש הישראלי תלויה בזה.

ולכן דווקא החסידות שחרטה על דגלה את המטרה של גילוי סודות התורה בדרך של עבודה למעשה, בכדי לעורר את עם ישראל מתרדמתם הרוחנית ולהכין את העולם לגאולה^[54], היא שגילתה באופן רחב את החשיבות של התקשרות לצדיקים, שכן דבר זה הוא אחד מדרכי התיקון הפנימיים שהתגלו לנו, ואם הדברים התגלו לדורות האחרונים בודאי אין זאת אלא משום שאנו נצרכים לזה יותר ממה שנצרכו לזה הראשונים.

ובאמת גם הגר"א במקומות רבים בכתביו כותב דברים נוראים על כח הצדיקים, וכמו שהבאנו לאורך כל חוברת זו מקורות רבים מכתבי הגר"א ותלמידיו (וכמעט בכל נושא ונושא השתדלנו להביא מקורות גם מכתבי הגר"א ותלמידיו), מה שמלמד שאין בענין זה מחלוקת עקרונית על היסודות, אולם בבית מדרשו של הגר"א נשארו ענינים אלו בגדר סתרי תורה שאין יד הכל ממשמשת בהם, ולא הפכו לנחלת הכלל, ובודאי לא נסללו בהם דרכים של עבודה למעשה לרבים. מה שאין כן בבית מדרשו של הבעל שם טוב, ששם ענינים רבים שמקורם בסתרי תורה קיבלו לבושים וצמצומים שמורידים אותם לדרך של עבודה למעשה, ולכן דווקא שם אנו שומעים דיבורים רבים אודות החשיבות למעשה לכל יהודי ויהודי להתקשר לצדיקים, ולא כרעיונות קבליים בעלמא אלא כדרך חיים להלכה ולמעשה[55].

ואין מקום לשאול מדוע דווקא הבעל שם טוב גילה זאת לעובדא ולמעשה, וכי לא היו צדיקים גדולים בדורות קודמים, או בדורו, וכיוצא בזה בקושיות של עקשות, שכן כך היא דרכה של תורה, שישנם גילויים חדשים בתורה שמגיע זמנם להתגלות בדור מסויים דווקא או על ידי צדיקים מסויימים דווקא, וכדוגמת שאלות אלו אפשר לשאול על כל גילוי וגילוי בתורה שהתגלה במהלך הדורות, כגון מדוע דווקא לבית יוסף היתה סמכות לכתוב שולחן ערוך ובו פסקי הלכה לכלל ישראל וכי לא היו תלמיד חכמים ופוסקים קודם לכן או בדורו, ומדוע דווקא על ידי האריז"ל התגלתה תורת הקבלה, וכי לא היו מקובלים קודם לכן או בדורו וכו'. והדבר ידוע ומבואר בכל הספרים שכל חכם יש לו חלק מסויים בתורה שרק הוא צריך ויכול לגלות, ובכל דור ודור או בכל כמה דורות מתגלים גילויים חדשים בתורה הנצרכים לאנשי אותם דורות.

ובאמת מי שיש לו אמונה בגודל מעלתם והשגתם של הבעל שם טוב וגדולי תלמידיו, אינו זקוק להסברים מפני מה ראו לעורר את הנושא של התקשרות לצדיקים באופן רחב יותר ממה שהיה לפניהם, שכן הוא יודע שדרכו של הבעל שם טוב לא נבנתה על פי השכל האנושי, אלא בכח מדרגות של רוח הקודש שזכה להם מגודל חסידותו וקדושתו, ומי יבא להרהר אחר המלך ולסבור שהוא מבין טוב יותר בדברים נעלמים אלו.

אולם אף על פי כן ניתן להציע בדרך אפשר כמה טעמים מדוע דווקא אנו צריכים יותר את הנושא של התקשרות לצדיקים, יותר מדורות הראשונים.

הרמח"ל בספרו אדיר במרום^[56] כותב שהדורות האחרונים הם חלשים יותר מהדורות הראשונים ואין להם כח להשלים את עבודתם מעצמם, ולכן העמידה ההשגחה העליונה את הדורות האחרונים באופן שהם נתלים על הראשונים, והראשונים ישלימו בעדם, ועיקר השלמתם תהיה על ידי המשיח שהוא ישלים את עבודתם של הדורות האחרונים, אבל הראשונים לא הוצרכו לו. עד כאן דבריו. וניתן להבין לפי זה שהקדוש ברוך הוא שולח גם בדורות האחרונים נשמות גדולות מאוד שאינם לפי ערך הדורות האחרונים כלל, כדי שאותם נשמות ישלימו את עבודת אותם דורות שנתלים עליהם.

ועוד מצאנו ברעיא מהימנא^[57] שתיקונם של אלו שאינם תלמידי חכמים לזכות לגאולה הוא רק על ידי שיתדבקו בתלמידי חכמים ויהיו נטפלים להם כסוס לרוכבו. וגם זה יכול להיות טעם מדוע דווקא בדורות האחרונים הסמוכים לגאולה דרך התיקון של כלל ישראל עוברת דרך החיבור לצדיקים, כדי שעל ידי זה יזכו כולם לגאולה^[58].

[1] ברכות ו, ב.

[2] יומא לח, ב.

[3] פרדס רימונים כב, ג ועוד.

[4] תענית כד, ב; חולין פו, א.

[5] של"ה וישב תורה אור ז; בן יהוידע שם בשם הקדמונים; רוח חיים לגר"ח מואלוזין אבות א, ב; ליקוטים יקרים מהמגיד ממעזריטש אות רפא.

[6] הדרוש השמיני.

[7] ולשון המסילת ישרים פרק כו על הקדוש הדבק תמיד לאלוקיו 'כי השכינה שורה עליהם כמו שהיתה שורה במקדש', ובנפש החיים א, ד כתב על האדם המקדש עצמו כראוי 'הוא עצמו המקדש ממש ובתוכו ה' יתברך שמו'. ובכלי יקר במדבר לג, מט 'ונפש הצדיק נותן יותר הוייה וקיום לעולם יותר מכל הרוחניות שהיו בבית המקדש, לפי שצדיק אחד יסוד עולם ונשמתו חצובה מתחת כסא כבוד, על כן יש בה קדושה גדולה ונותנת הויה וקיום לכל העולם'.

[8] ספר אילימה להרמ"ק עין כל תמר ה פרק יד; חסד לאברהם מעין א נהר ז; מדבק קדמות לחיד"א צ, ו; יערות דבש ח"א סוף דרוש ט.

[9] לשון הגר"ח מואלוזין ברוח חיים אבות א, א: 'ובישראל עצמם יש שנשמת האחד גבוה מחברו, ואם כן נשמת חבירו הוא גוף נגדו ומקבלת שפעה ממנה, וגם זאת הנשמה המקבלת שפעה ממנה יש עוד נשמה למטה הימנה המקבלת שפעה ממנה, וכן הרבה מדרגות'. וכן הוא לשון החתם סופר (שמות כג, כה) 'וידוע שכלל האומה הוא בחינת אדם אחד וישראל שמו, וגדולי ישראל הקרובים אל ה' הם בבחינת מוח ונשמה'. ובתולדות יעקב יוסף (הקדמה אות ד): 'כי נודע כמו שיש באדם פרטי קומה של רמ"ח איברים ושס"ה גידים והכל הוא רק בשר אדם ולא אדם עצמו, ונפש רוח ונשמה שבתוכו הוא הנקרא אדם, וכאשר זכרנו לעיל בפתח דברינו. כך בכללות אומה ישראלית יש קומה של רמ"ח איברים ושס"ה גידים, וצדיקי הדור הם הנשמה וחיות כללות הדור ההוא'.

[10] כתב בליקוטי הש"ס לאריז"ל (מסכת בבא קמא) שלאחר חטא אדם הראשון נתחלקו כל הנשמות שהיו כלולות בו לניצוצות פרטיים, וישנם ניצוצות גדולים יותר וישנם קטנים יותר, והניצוצות הקטנים תלויים בניצוצות הגדולים והם חלק מהם, ומי שהוא קרוב אל צדיק משורש נשמתו הוא בבחינת 'אבר מאיברי הנשמה של הצדיק', כלומר שהוא חלק ממנו ממש. ובליקוטי תורה לאריז"ל (תהילים פד) כתב שהדבק לצדיק נעשה בבחינת 'לבוש לנשמות הצדיקים'. והיינו שמדובר על קשר של דיבוק ואחדות ממש בין שני חלקי נשמה, אלא שנשמת הצדיק היא החלק העליון והמעולה יותר, ונשמת מי שבדרגה פחותה ממנו היא היא החלק הפחות יותר שצריך לקבל מהחלק העליון. וכמו שכתב בשער הגלגולים (הקדמה ה): 'אותם הנשמות הראשונות העליונות שכבר עלו ונתקנו, הם יורדות להדריך ולהיישיר את אלו הנשמות השפלות כדי שיתוקנו. ונמצא כי כמה חלקים וניצוצות יש בכל נשמה ונשמה, וכל החלקים ההם נקראים בשם נשמה אחת, וכן הענין בכל נשמה ונשמה'.

וראה עוד בלשם שבו ואחלמה (הדע"ה חלק ב דרוש ד ענף יח סימן ה) שכתב: 'וכן יהיה באמת תקנתן של רשעי ישראל כולם אשר יזכו לעתיד לבוא גם כן אחר הצירוף והליבון כנזכר לעיל, הנה יהיה כל תקנתן גם כן רק על ידי שיכללו עם הצדיקים להיעשות עמהם לאחד, על דרך כלילות נשמה עם הגוף, וכן גוף ולבוש שמתלבשים זה בזה ונעשים לאחד'.

^[11] דברי הגר"א הם על לשון התיקוני זוהר (קי, ב) לגבי משה רבינו 'וביה ממכון שבתו השגיח, אשרי העם שככ"ה לו בגימטריא מש"ה, אשרי העם שה' אלהי"ו'.

^[12] וכידוע, אותה בחינה של משה רבינו ודורו נמשכת בכל דור ודור, שצדיק הדור הוא בחינת משה רבינו של אותו דור, כמו שכתב הגר"א בכמה מקומות. וראה פירושו לספרא דצניעותא פרק ה: 'וכן כל מה שכתוב באבות ומשה וישראל, כולם הן בכל דור ודור, שכולם מתגלגלים ניצוצותיהם בכל דור ודור כידוע, וכן כל מעשיהם מאדם הראשון עד סוף התורה, הוא בכל דור, כידוע למבין'.

[13] כתובות קיא, ב; ספרי עקב יג, וכן נפסק להלכה ברמב"ם דעות ו, ב.

[14] ועיין מהרש"א בחידושי אגדות שם שביאר ששלושת הדברים שאמרה הגמרא כוללים שלושה אופני חיבור, בגוף, בממון, ובנפש, עיי"ש.

[15] יהל אור פקודי רכו, א; רוח חיים אבות ו, ג.

[16] ליקוטי מוהר"ן קמא ז, ג, ועיי"ש.

[17] ברכות ז, ב 'גדולה שימושה של תורה יותר מלימודה'.

[18] ראה רמב"ם פירוש המשניות אבות א, יז בחלק הרביעי מחלקי הדיבור; שערי תשובה ג, קמח; רבינו בחיי הקדמה לפרשת וישלח, ועוד.

[19] עירובין יג, ב 'אמר רבי האי דמחדדנא מחבראי דחזיתיה לרבי מאיר מאחוריה, ואילו חזיתיה מקמיה הוה מחדדנא טפי'.

[20] וראה עוד שו"ת רדב"ז ג, תעב; יערות דבש א, יב; ליקוטי מוהר"ן קמא ד; שיחות מוסר נח תשל"ג.

[21] מצוה תלד.

[22] קמא סימן קלה וסימן קעו.

^[23] והוכיח זאת מן הפסוק (בראשית מד) 'ונפשו קשורה בנפשו', ותרגומו חביבא ליה כנפשיה, וכמו שכתוב (שמואל א' יח): 'ונפש יהונתן נקשרה בנפש דוד'. הרי שקשר פירושו אהבה.

^[24] שער הגלגולים הקדמה לח: 'יום אחד אמר לי, כי כל זה שאני עתיד להשיג עתה, הוא מחמת חשקי בו, ושנשמתו הוא מסייעתני מאד, וכמעט שהוא מתעבר בי. ואמר לי כי יש לי קורבה עמו, ובפרט כי בפעם אחרת בגלגול אחר הייתי תלמידו גם כן כמו עתה, ושאדבק עמו תמיד במחשבתי, ויועיל לי מאד'. וראה עוד שם הקדמה לט 'ולי הצעיר חיים אמר לי מורי ז"ל שהיה עתיד לבא אלי נסיון גדול אחד אם אעמוד באהבת מורי ז"ל'. וראה עוד שו"ת רדב"ז ג, תעב 'עוד אמרו בספרי החכמה כי בהיות האדם מתכוון אל רבו ונותן אליו לבו, תתקשר נפשו בנפשו ויחול עליו מהשפע אשר עליו ויהיה לו נפש יתירה'.

[25] נח תשל"ג.

[26] אבות ו, ה.

[27] זה לשונו (קמא קכג): 'העיקר והיסוד שהכל תלוי בו לקשר עצמו להצדיק שבדור, ולקבל דבריו על כל אשר יאמר כי הוא זה, דבר קטן ודבר גדול, ולבלי לנטות חס ושלום מדבריו ימין ושמאל, כמו שאמרו רז"ל (ספרי שופטים) אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל וכו'. ולהשליך מאתו כל החכמות, ולסלק דעתו כאילו אין לו שום שכל, בלעדי אשר יקבל מהצדיק והרב שבדור. וכל זמן שנשאר אצלו שום שכל עצמו, אינו בשלימות, ואינו מקושר להצדיק'.

[28] הפלאה כתובות צו, א.

[29] ראה מאור ושמש פרשת שופטים; ליקוטי עצות ערך צדיק; נתיבות שלום ח"א עמוד שא, ועוד. וראה עוד ליקוטי הלכות ברכת ההודאה ו שכדי לזכות להשגת התורה באמת ובפרט להשגת סודות התורה, צריך להיות נקי מפגם הברית, ומי יכול לומר שהגיע לזה בכח עצמו, אכן על ידי שמקושר בצדיק אמיתי שזכה לתקן בשלימות את הברית יכול לזכות מכח זה להשגת התורה.

[30] וירא ט.

[31] ב, ג. וראה עוד מסילת ישרים פרק יג וב'עיונים' של הגר"י סרנא ז"ל שם.

[32] וראה עוד ליקוטי מוהר"ן קמא קכט: 'כשמקורב להצדיק, אף שאינו מקבל ממנו כלל, הוא גם כן טוב מאד. והאמונה לבדה שמאמין בהצדיק, מועיל לעבודת השם יתברך וכו'. אך אף על פי כן העיקר תלוי ברצון, אם רצונו חזק מאד להתקרב להשם יתברך ולעבוד אותו, רק שקשה לו לשבר תאוות גופו, אז על ידי התקרבות ואמונת הצדיקים, הוא בחינת אכילה, ונאכל להצדיק, הינו שנתהפך למהותו כנ"ל. אך אם אין רצונו כלל לעבוד את השם, לא יועיל לו שום התקרבות לצדיקים, והוא בחינת מזון שאינו נתהפך לניזון. כגון אם אוכל אכילה שאין הטבע סובלת אותו, אזי אינו מתעכל ואינו מתהפך לניזון, רק הגוף מקיא אותו. כן הוא בחינה זו ממש, כי אינו נאכל כלל להצדיק, אף שמקורב אצלו, כי הצדיק אינו יכול לסבלו, ומקיא אותו'.

^[33] פירוש הרמח"ל על התורה פרשת שמיני: 'אמרו חז"ל: כשם שהעוף אינו פורח אלא בכנפיו, כך ישראל אינם יכולים לעשות שום דבר בלתי הזקנים. והסוד הוא, ישראל עושים תיקונים, אבל אולי לא יעלו ויפרחו למקומם – שהסטרא אחרא תעכב, לזה צריך כח הזקנים, שממש עושים פעולת העוף הפורח בכנפיו'. ובפרשת שמות כתב: 'שאין לך צדיק שבכל תיקוניו לא יצטרך לסיועו של משה'. ובפרשת תצוה: 'שהנשמות הגדולות הם צריכים לכלול בהם כל נשמות ישראל – לתקן בשביל כולם'. ובפרשת פקודי: 'התיקונים הראשיים הם צריכים לעשות על ידי היותר חשובים שבישראל, והם מתקנים בשביל כל ישראל'.

[34] ראה ספר חרדים פרק ע. ובתולדות יעקב יוסף (פרשת קורח, מובא בבעל שם טוב על התורה פרשת עקב אות סו): 'שמעתי ממורי זללה"ה כי תיקון בעלי תשובה העיקר הוא על ידי גדולי הדור, שיכול להעלותו ולקשרו בשורשו'. ובדגל מחנה אפרים (לרבי משה חיים אפרים מסדילקוב זצ"ל, נכדו של הבעל שם טוב) פרשת שמיני כתב: 'אדוני אבי זקיני זללה"ה אמר שעיקר תיקוני התשובה אי אפשר בלא הצדיק, שרק על ידי הצדיק יוכל להתעלות'. ועוד כתב בפרשת תזריע (ד"ה וטהרה): 'קיבלתי מחכמי ישראל שהיו אצל אדוני אבי זקיני שללה"ה שגדולי הדור יכולים לטהר נשמות ישראל המטונפות בכל לכלוך טומאת זוהמת עבירות רחמנא ליצלן, ובהם תלויים כל עיקרי התשובה'. וברעיא מהימנא צו כט, ב מבואר שצדיק הדור עושה תשובה עבור כל הכלל ישראל, וביאר הרמ"ק שם שכל הנשמות מתדבקות בו ויזכו לעלות על ידו.

[35] מועד קטן טז, ב 'מי מושל בי, צדיק, שאני גוזר גזרה, ומבטלה', ובזוהר בראשית מה, ב 'קודשא בריך הוא גזיר ואיהו מבטל'. ובבבא בתרא קטז, א 'כל מי שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים'. ובשיר השירים רבה א, ל 'מה הקדוש ברוך הוא פוקד עקרות אף צדיקים פוקדים עקרות'.

[36] מצאנו בחז"ל במקומות רבים שצדיקים הוציאו אחרים מהגיהנם, או הכניסו אותם למקומם במתיבתא דרקיעא, כגון בסוטה ז, ב שמשה העלה את יהודה בתפילתו למקומו, וכן בברכות יח, ב שמואל הכניס את לוי למתיבתא דרקיעא, ובחגיגה טו, ב רבי יוחנן הוציא את אחר מהגיהנם, ודוד המלך העלה את אבשלום בנו משבעה מדורי גיהנם והביאו לעולם הבא על ידי שאמר 'בני בני' (סוטה י, ב). ובפרי עץ חיים שער נפילת אפים ב מבואר שעבודה זו היא עבודה חשובה של הצדיקים הגדולים, לאחוז ברשעים ולהוציא אותם מהגיהנם, והגר"א (משלי יד, יט) כתב שלעולם אין הרשע עולה מהגיהנם עד שיעבור שם צדיק ויעלה אותו, וכן הוא בעוד מקורות רבים.

[37] כמבואר בזוהר במדבר קיט, א שרבי פנחס בן יאיר אמר לרבי אלעזר 'כיון דאחידנא באבוך ובך, לא אסתפינא בהאי עלמא ובעלמא אחרא', הרי שהדבר תלוי במה שהוא אחוז וקשור בהם, וכן הוא בזוהר חדש פרשת לך לך שהצדיק אומר לשרו של גיהנם 'האנשים אשר הלכו אתי בעולם הזה, תדע שאחזיק בהם ולא אתנם לך אף על פי שראויים להיענש'.

^[38] שער הגלגולים הקדמה כד: 'כי יש צדיק שאינו כדאי לעלות לבדו… אבל צריך שיצטרף ויתחבר עם נשמת הצדיק אחר עליון ממנו וכו', ועל כיוצא באלו אמרו רז"ל 'כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא', כי כל ישראל הכשרים, אף על פי שאינם מן הצדיקים הגמורים, יש להם חלק מועט, בהצטרפם עם שאר הנשמות, לעלות עד זיווג העולם הבא העליון, אבל הם אינם לבדם בני העולם הבא כבן בית העולה לבית אביו יחידי, בלי שיתוף איש אחר שיעלהו אצלו'.

והבן היטב, שעל פי המבואר בדברי האריז"ל, לא רק עמי הארץ ופחותי העם צריכים את החיבור עם הצדיק הגדול מהם כדי להגיע לעולם הבא, אלא גם כאלו שהם בגדר 'צדיקים' ו'ישראל הכשרים' אלא שאינם במדרגת 'צדיקים גמורים', צריכים השתתפות וסיוע של צדיק אחר גדול מהם כדי להגיע לעולם הבא.

[39] כתובות קיא, ב; ספרי עקב יג, וכן נפסק להלכה ברמב"ם דעות ו, ב.

[40] כמבואר ברמב"ם שם שמצוה זו היא מצוה כוללת להתחבר עם החכמים בכל מיני חיבור, ולאו דווקא בשלושת האופנים שנמנו שם בגמרא שהם רק דוגמאות לאופני החיבור.

[41] שער הגלגולים הקדמה לח.

[42] שיחות מוסר נח תשלג.

[43] מאור עינים סוף פרשת בשלח; יושר דברי אמת אות לג; באר מים חיים ויצא כח, ועוד.

[44] ליקוטי מוהר"ן קמא סימן ב וסימן ט; שיחות הר"ן רצו.

[45] מגדולי מפרשי תורתו של רבי נחמן מברסלב, בספרו ביאור הליקוטים י, יז. וראה באורך בפרק ה' שבקונטרס זה.

^[46] כמבואר ענין זה במקורות רבים, וביניהם באור החיים ריש פרשת חוקת; חתם סופר שמות כג, כה; ג, יג; סידור הרש"ש דף נב, ב; שו"ת תורה לשמה לבעל הבן איש חי סימן תע; אגרא דכלה לבעל הבני יששכר פרשת חוקת, נח, לך לך, בשם רבותיו.

[47] שער ג פרק ט.

[48] וכבר האריך בזה הג"ר גדליה קניג ז"ל (מגדולי חסידי ברסלב) בספר חיי נפש בטוב טעם ודעת, וקיבל על זה הסכמות מהגר"ש וואזנר זצ"ל וכן מגדולי ירושלים (הג"ר פנחס עפשטיין זצ"ל ושאר חברי הבד"ץ דאז), שכתבו בהסכמתם בזה"ל: '…ואחרי העיון בהם, מצאנו שמאריך בדברים ישרים, ומספיק לכל ירא אלקים ומאמין בדברי חז״ל הקדושים, ועל כן אנו מסכימים לדברי הקונטרס, והדברים יורדים ונוקבים וצריך לעיין בהם ולקרותם תמיד, ונזכה לעבוד את השם יתברך ולכבד את דבריו ודברי החכמים, ומצווה לקנות הקונטרס'.

וראה גם בספר 'אורחות רבינו' ח"ה ששאל את בעל הקה"י מדברי הנפש החיים על מנהג חסידי ברסלב לומר 'הריני מקשר', ואמר לו שאין זה ענין כלל זה לזה. וראה עוד במכתבי הקה"י (קריינא דאגרתא קלז) שיעץ לאחד שהיה לו מחשבות זרות בתפילה לקשר עצמו בתפילה לאיזה צדיק גדול שנחשב בעיניו ולהתפלל על דעתו, וכתב שם שזו העצה היחידה שהועילה לו.

[49] שער הגלגולים הקדמה לח.

[50] דף כד, א ודף לט, ב בשער רוה"ק עם פירוש יוסף דעת.

[51] כוונת היחוד דקריאת שמע דערבית.

[52] שמות כג, כה.

[53] כמבואר במקומות אין ספור בכל ספרי החסידות שבכל הדורות. ובתפארת שלמה (לרבי שלמה הכהן מראדומסק ז"ל, תלמיד החוזה מלובלין) פרשת וישב כתב: 'ודבר זה גילה לנו הבעל שם טוב זי"ע שהפיץ אורו על פני תבל, כי בלתי דיבוק חכמים שבדור איננו באפשרי להיות קיום לעולם'. ובפרשת נצבים: 'ידוע באנשי דורינו כי בזמנינו העיקר לעבדות השם הוא להתדבק אל הצדיקים כל אחד לפי מדרגתו, וזה הענין פרסם הבעל שם טוב ז"ל בעולם'.

[54] כמבואר ברעיא מהימנא נשא קכד, ב 'ובגין דעתידין ישראל למטעם מאילנא דחיי, דאיהו האי ספר הזהר, יפקון ביה מן גלותא ברחמי', וכן מבואר באריז"ל ובגר"א בכמה מקומות שעיקר הגאולה תלויה בהתפשטות סתרי תורה, ודרך החסידות היא ללמד את הרעיונות העמוקים של סודות התורה בהלבשה לדרכי עבודה פנימיים, וידוע מה שנאמר לבעל שם טוב בהיכלו של משיח כאשר שאל 'אימתי אתי מר, והשיב לו 'לכשיפוצו מעינותיך חוצה' (אגרת הבעל שם טוב שנדפסה בסוף ספר פורת יוסף לתלמידו רבי יעקב יוסף מפולנאה ז"ל).

^[55] דוגמא לדבר זה ניתן לראות בענין של האמונה בהשגחה פרטית, שכידוע בבית מדרשו של הבעש"ט הדגישו מאוד שהשגחה פרטית היא על כל פרט ופרט מפרטי הבריאה כולל על חי צומח דומם, כמובא בספר פרי הארץ לרבי מנחם מנדל מויטבסק זצ"ל תלמיד הבעש"ט, פרשת בא שכתב: 'ואין שום עשב יבש ונעקר, ואין שום אבן נזרק כי אם בזמן ומקום הראוי לו'. ובס' פאר לישרים אות לח מובא בשם רבי פנחס מקוריץ זצ"ל שאדם צריך להאמין שאפילו קש המונח לארץ הוא בגזירת ה' יתברך שגזר להיות מונחת שם עם הקצוות לכאן ולכאן. ובספר שומר אמונים (מאמר השגחה פרטית פרק טז-יז) הביא שפעם הלך הבעש"ט עם תלמידיו בשדה ופתאום נשבה רוח ונפלו כמה עלים לארץ, ואמר הבעש"ט שהרוח שנשבה עכשיו היתה בשביל איזו תולעת שעמדה בקצה העלה והחמה זרחה עליה ביותר, ושלח לה ה' הרוח ונפלו העלים לארץ ועל ידי זה ניצלה מהחמה. ועוד מובא שם בשם הרצ"ה מזידיטשוב זצ"ל שראה עגלה טעונה קש וכל הדרך נפל קצת קש מהעגלה, ואמר לתלמידיו, דעו כי ההשגחה העליונה קובעת איזה קש יפול לארץ ואיך יפול, ובאיזה מקום.

והנה גם אצל הגר"א כתוב שההשגחה הפרטית מקיפה את כל פרטי ומאורעות כל פרט ופרט אפילו של חי צומח דומם, וגם הכל צפון בתורה, כמבואר בפירושו לספרא דצניעותא (פרק ה): 'והכלל, כי כל מה שהיה והוה ויהיה עד עולם, הכל כלול בתורה מבראשית עד לעיני כל ישראל. ולא הכללים בלבד אלא אפילו פרטיו של כל מין ומין, ושל כל אדם בפרט, וכל מה שאירע לו מיום היוולדו עד סופו, וכל גלגוליו, וכל פרטיו ופרטי פרטיו. וכן של כל מין בהמה וחיה וכל בעל חי שבעולם, וכל עשב וצומח ודומם, וכל פרטיהם ופרטי פרטיהם, בכל מין ומין ואישי המינים עד לעולם, ומה שיארע להם ושרשם' (וכן הוכיח מדבריו כאן רבי חיים פרידלנדר זצ"ל בספרו אמונה והשגחה ח"א).

והנה כידוע דבר זה הוא נגד דברי הרמב"ם וכמה מן הראשונים שכתבו שאין השגחה פרטית על חי צומח דומם אלא על מין האדם בלבד. ומקורו של ענין ההשגחה הפרטית על חי צומח דומם וגם עומק ביאורו נמצא בעומק סתרי התורה ובעיקר בקבלת האריז"ל, ולכן אצל הגר"א אמנם הדברים מופיעים בפירושו לסתרי תורה, אולם הדברים לא קיבלו את פרסומם אצל אותם שאין ידם ממשמשת בספרים אלו, ומי שלא לומד ספרא דצניעותא עם ביאור הגר"א יכול לעבור את החיים בלי לדעת זאת, ואילו בבית מדרשו של הבעש"ט קיבלו הדברים פרסום לרבים, והפכו להיות חלק מהשקפת העולם הנצרכת לכל יהודי ויהודי.

[56] מאמר ז' מלכין.

[57] נשא קכה, א-ב.

[58] ובספרי חסידות כתבו שהדרך הזו של התקשרות לצדיקים היא עצמה התנוצצות אורו של משיח והכנה לגאולה השלימה (ראה ליקוטים לשער ההתקשרות להמגיד מווילעדניק: 'מהר"י בעל שם ז"ל ואילך שהתחילו התיקונים לא על ידי סיגופים כי אם על ידי התקשרות ליראים, התחיל להתנוצץ התגלות משיח'). ואולי אפשר להציע ביאור לזה על פי מה שהאריך הלשם שבו ואחלמה (ספר הכללים כלל טו ענף י; הדע"ה חלק ב ג, ז) לבאר את סוד תיקון העולם מביאת המשיח ואילך, שרצון הקב"ה הוא לגלות את יחודו על ידי שברא נבראים רבים שמתפרטים לאין ספר בחינות ומדרגות, והתיקון הוא שכולם יחזרו להתכלל יחד, וכן כל מדרגה תחתונה תיכלל בשורשה במדרגה העליונה, וכבר בעולם הזה מתחיל סדר התיקון בעצם הדבר שכל העולם פועל באופן של שיתוף, וכל אחד נצרך לחברו, אבל עיקר התיקון שיתחיל בגלוי מימות המשיח ואילך הוא מה שקורא לו 'סוד הכלילות', וענינו הוא שתהיה התכללות ממש בין כל פרטי הנמצאים, עד שכל בני אותו דור יהיו כאיש אחד, וכן כללות כל ישראל שבכל הדורות יהיו קומה אחת, וכל פרט ופרט מחלקי העולם יצטרף לקומה הזו, וכל המציאות כולה תהיה אדם אחד שלם שנכלל מפרטים רבים שכולם קשורים ומחוברים זה לזה בקשר חי וממשי (כשם שיש באדם הפרטי רמ"ח אברים ושס"ה גידים, וכן נפש רוח נשמה, גוף, לבוש), וכן כל עולם תחתון יכלל בשורשו בעולם העליון, ועיין שם דברים נפלאים וסודות עמוקים בזה. וכתב שתיקון זה נעשה עתה רק במיעוט גדול, ועיקרו יהיה לעתיד.

ולאור זה ניתן להבין מדוע הנושא של התקשרות לצדיקים קשור להתנוצצות אורו של משיח, שכן דרך התיקון לעתיד לבא היא על ידי סוד ההתכללות של כל הפרטים זה בזה ושל כל תחתון בעליון, ועיקר ההתכללות נעשית על ידי שהנשמות הפרטיות נדבקות בנשמות השורשיות שהם ראשי העם והם יכולים לכלול ולאחד את כולם.

הדפסה, הורדה ושליחה לחבר