לא ידעתי מנוח.
לא היה לי מקום.
כיסופים טלטלוני. למעלה למעלה.
וכשהשלמתי. פתאום נמשכתי נמוך יותר. למטה.
לא ידעתי את נפשי…
ואולי זהו מקומי.
תלוי בין שמי תשוקה לארץ יבשה.
מקום של בעלי תשובה.
שער בסודו צדיקים לא יבאו .
נרשם לו בספרן של בינונים.
תלויים ועומדים.
בין לבין.
ביש שבאין.
לא מושלמות של "גמורים".
לא וודאות של "לאלתר".
לא מוחלטות של "נחתמים"…
בשומקום ובכל מקום.
חיים של "זה וזה".
אולי ו… אולי
רוגע של גלים. שקט של סערה.
"ויאמר דוד אל גד צר לי מאוד נפלה נא ביד ה' כי רבים רחמיו וביד אדם אל אפולה"
"טעם סוכות אחר ר"ה ויוהכ"פ. כי הבעלי תשובה אין להם מקום והקב"ה נותן לו מקום והוא הסוכה. וכפי מה שיודע האדם שאין לו מקום מצד עצמו נותן לו הקב"ה מקום. ומקום זה גבוה ממה שזוכה במעשיו. וע"ז אמרו במקום שבע"ת עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד".
(שפת אמת סוכות תרל"ו ובתחילת פר' מסעי).
טלפון: 
מייל: לחץ
כתיבת תגובה
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.