פגישת שידוכים…. מלחיץ אותי!

שאלה מבעל תשובה שמחפש עצה איך לא להילחץ מהרעיון של פגישות שידוכין...

שאלה – אני בעל תשובה שעומד רגע לפני פרק השידוכין בחיי, והרעיון של כמה פגישות שידוכים שאמורות לקבוע את המשך חיי, פשוט מלחיץ אותי עד מוות. אני מבין שאין שיטה יותר טובה, אבל הרעיון של בחירה כל כך חשובה אחרי כל כך מעט זמן ביחד פשוט משתק אותי. מה עושים?

ת. החשש שלך לגמרי מובן. ואני אנצל ברשותך את השאלה להקדים הקדמה מאד חשובה ונצרכת לכל מי שהגיע לפרק השידוכים.

יש גישה שאומרת שמטרת פגישות השידוכים היא לברר אם היא האחת שיועדה לך משמיים (או אם הוא האחד). והדרך לברר היא להיפגש (אחרי ששלב הבירורים מגלה שאין בעיות) ולבדוק האם זה זה, או האם זה לא זה.

אי אפשר לחלוק על כך שבת קול הכריזה מראש 'בת פלוני לפלוני', אבל ההנחה שפשוט מרגישים אם זה זה, היא פשוט לא נכונה. יש אמנם אחוז מסוים של בחורים ובחורות שמספרים על פגישה ראשונה כל כך מוצלחת שלא הותירה ספיקות. אבל זה אחוז נמוך, שרק מוציא את העינים ואת הלב לכל השאר. המהלך הרגיל של הפגישות לא נועד רק לברר אלא גם לאפשר תהליך מסויים, תהליך רגשי שקורה בזמן הפגישות.

בהתחלה זה בלתי נמנע להביא את עצמך באמת, או לצפות שהבחורה תביא את עצמה. הפגישה הראשונה (ולפעמים לא רק היא) בהכרח היא קצת הלם. צריך להתרגל למראה, לדיבור, ללחץ, להשתחרר מדמיונות והשוואות ולהתרגל לאדם שנמצא מולי. וכמו שקשה לנו להביא את עצמנו האמיתיים בפגישה כזו, כך גם הצד השני ודאי מתקשה בכך. החן הטבעי והזרימה חסומים, בהגדרה, בפגישה כזאת, ולוקח זמן עד שמצליחים להשתיק ולהשקיט את רעשי הרקע הללו ולהתחבר למצב של ישוב דעת מינימלי. ולכן, תמיד עדיף לא למהר לקפוץ למסקנות, אלא אם כן מדובר בדחיה או בחוסר התאמה ניכר ובולט.

למרות שאתה ודאי בחור יקר וצדיק, אתה ודאי מבין שבשידוכים אין סוג דם O שמתאים לכל אחד, One size fit all, אלא מדובר בתהליך שבו נמדדת ונוצרת תשתית של התאמה ההדדית. וכדי שההתאמה תצליח אין מנוס מפגישות, שבהן לומדים להכיר זה את זו.

המודד בסוף הפגישה לא צריך להיות אם אני רוצה להתחתן עם זו שכעת נפגשתי. מסתבר שברוב רובם של המקרים התשובה תהיה לא. ולשלול זה הכי קל. אבל לא זו מטרת הפגישות. השאלה שצריכה להישאל היא: האם אני רוצה פגישה נוספת. להתעלם לרגע מהמטרה המוגדרת של הפגישות שהיא נישואין. זה שם ברקע, אבל זה מחייב תהליך, זמן, היכרות, ולכן בשלב זה – זה סתם מלחיץ. פשוט לחשוב אם בא לי עוד פגישה עם האדם הזה.

לא צריכים להיות בזה שיקולים של חוסר נעימות. על דעת כן נפגשים. מעולם לא שמעתי על זוג שהתחתן רק כי לא היה לו נעים ממנה או להיפך. אבל כן שמעתי על הרבה זוגות שלא התחתנו רק כי לא היה להם נעים לברר, לתת צ׳אנס, להיפגש שוב. הלחץ של החתונה שיתק אותם והם מיהרו לשלול.
אז אפשר עוד פגישה. ועוד פגישה. במקום אחר. בטיול. בגן חיות. בבית קפה. לזה נועדו הפגישות. לעשות מפגשים שבדרך מפתחים ומתבררים מאליהם החששות, הספיקות, ואז מגיע רגע שבו קל יותר לקבל החלטה.

כמה פגישות אם כך ראוי להיפגש? מה הגבול? שותפי הרב עופר גיסין שאל את השאלה הזו את הרב ישראל גרוסמן זצ"ל (מגדולי הפוסקים בירושלים, אביו של הרב יצחק דוד גרוסמן ממגדל העמק). הוא ענה לו שבתקופתו בירושלים היה נהוג להיפגש רק פעם אחת… אבל היום (כך אמר הרב, לפני יותר מ-13 שנים) יש הרבה מה לברר ולכן קשה להגביל את זה במספר מסוים. נפגשים כמה שצריך. עד כאן דבריו. ולכן, ברור שאין ענין למרוח מליון פגישות, אבל גם הלחץ והחפזון לסגור לא מגיע ממקום נכון. במיוחד אצלנו החוזרים בתשובה, שבאמת יש מורכבות וזהות עשירה ועמוקה שצריך להכיר קצת יותר לעומק, מעבר לסיסמאות ההשקפה.

אני לא חושב שצריך לוותר על הניצוץ. ניצוץ של סקרנות, של נשיאת חן, של תשתית אמיתית לבנות בית אוהב ביחד. אבל לחשוב שהניצוץ הזה נוצר יש מאין ורק צריך לאבחן אותו – זה פשוט לא נכון. את הניצוץ הזה בונים במהלך הפגישות. בלי דמיונות ובלי השוואות. לצאת ממקובעות ולהיפגש מתוך נתינת צ׳אנס. לא לראות את האדם בעינים של המשפחה והחברה. לא באמת מכירים ככה את הבן אדם. צריך להוציא אנשים אחרים מהראש. לפטר אותם. בפגישות פשוט להיות אתה. לתת צ׳אנס ולהכיר. ורק אחרי כמה פגישות כאלה מגיע הזמן לעשות עצירה ולחשוב לעומק על השלבים הבאים.

נסכם: זמן הפגישות לא נועד רק לברר אלא ליצור תהליך רגשי. כדי לאפשר לתהליך להתפתח, כדאי לא לחשוב בסוף כל פגישה על החתונה, שזה מלחיץ ועלול לגרום להוריד את ההצעה, אלא רק לחשוב על הרצון להיפגש שוב. אחרי שיהיו מספיק פגישות, יהיה ממילא מיקוד ובירור עד כמה יש כאן התאמה. אם זה לוקח זמן, זה לא נכון לתת לאחרים להלחיץ. צריך לבדוק בישוב דעת, להכיר, ועל דעת כן נפגשים, ולכן אפשר להוריד לחץ, אין סטופר ואין מחייב לסגור מהר. רק כשיתפתח משהו שתוכל להרגיש שלם עם עצמך, יהיה לך את האומץ לסגור, וזה ברור שהמחשבה על כך לפני שיגיע הרגע הזה רק מלחיצה.

בהצלחה!

תגיות:
[קרא עוד כתבות]

אודות דן טיומקין

הרב דן טיומקין - גדל ברעננה. חזר בתשובה לקראת סוף השירות הצבאי בחיל האוויר. למד שש שנים בישיבת סלבודקה בבני ברק. כתב את ספרי ההדרכה "במקום שבעלי תשובה עומדים" (הוצאת פלדהיים), חלק א' וחלק ב', ואת הספר "בוסר המלאכים" על חינוך. ספריו זכו להסכמת גדולי תורה מכל החוגים. ממייסדי ומנהלי ארגון "מענה", להדרכה וסיוע לבעלי תשובה.