גיל ההתגברות (וזו לא טעות כתיב)

המתבגר עובר סערת רגשות, מאבקים וזעזוע של עולמו הקודם, ואנחנו ההורים הם האי היציב היחיד בתוך סערת רגשותיו. הוא לא צריך אותנו איתו בלב הסערה. הוא זקוק לשני דברים מהוריו: אהבה בלי תנאים, ויציבות.

"אמא תחבקי אותי בלי לחשוב מה אעשה כשאהיה גדול. אבא תאהב אותי גם כשאני לא יכול"

שתי שורות ענקיות בשירו של אליעזר בוצר (זמר ויוצר ענק בפני עצמו). בדיסק שלו מצאתי סיכום של כל סדנאות המודעות העצמית בהן השתתפתי. הצורך של כל אדם הוא שיאהבו אותו כשהוא לא יכול. במיוחד כשהוא לא יכול. היכולת לאהוב ילד שנכשל, ילד שמאכזב, ילד שמורד היא זו שתעזור לו בשעותיו הקשות. מאוד קל לאהוב ילד שמצליח, ילד נורמטיבי שהולך בתלם, אבל דווקא אז יש לו פחות צורך באהבתנו. ילד שלא יכול הוא הילד שזקוק באופן נואש לאהבתנו כהורים.

המתבגר עובר סערת רגשות, מאבקים וזעזוע של עולמו הקודם ואנחנו ההורים הם האי היציב היחיד בתוך סערת רגשותיו. מאוד קל להיסחף לתוך הסערה לטוב ולמוטב. המתבגר לא צריך אותנו איתו בלב הסערה. הוא זקוק לשני דברים מהוריו: אהבה בלי תנאים ויציבות. המסר הסמוי הוא, שאנחנו ממשיכים בחיינו היציבים והברורים והסערה שעוברת עליו איננה עוברת עלינו. היציבות הזו היא עוגן הצלה עבורו ובתת המודע שלו הוא יודע שהבית והמשפחה הם קרקע בטוחה שאפשר לחזור אליה לכשיחליט. אולם אם נסחף לכעסים, מריבות, תסכולים, אכזבות והאשמה עצמית, שיובילו אותנו לשדר חוסר אהבה וחוסר יכולת ליצור תקשורת אמפטית, חמה ואוהבת, הרי שפגענו בקרקע היציבה היחידה שנשארה לו.

הורה למתבגרים צריך לפתח את המיומנות להקשיב, להיות שם איתם, אך לא להיסחף ולהישאר בעולמך היציב כהורה. זוהי מיומנות, שכשנפתח אותה נזכה לצלוח עם ילדינו את גיל "ההתגברות" בשלום. יש לזכור שזהו תהליך בריא, סוג של התחלת התנתקות חבל הטבור מההורה ותחילת העצמאות הנזקקת כל כך לאדם בוגר על מנת להקים את קינו המשפחתי ואת חייו הבוגרים. הרבה פעמים תהליך זה מלווה בכאבי צמיחה וכאבי לידה. סבלנות היא מילת מפתח בליווי התהליך (כל תהליך).

טור זה נכתב בחורף, עת יורד עתה גשם. חורף הוא מלשון חרפה. כל החורף העצים עמדו בחרפתם, ערומים ומבויישים. אך חז"ל אמרו על תקופה זו שדווקא אז השרף עולה באילנות. העצים נבנים בפנימיותם, אך עדיין לא רואים זאת בחיצוניותם. ואז מגיע האביב והכל פורץ. הבריאה כמו נולדת מחדש והתהליך הפנימי פורץ החוצה והופך ליופי ופריחה מדהימה. זהו התהליך: הוא איטי, ארוך, מעייף, ותוצאות רואים רק לאורך זמן. דורנו – "דור האינסטנט" דורש תוצאות מיידיות.

אני לא מאמינה  בתוצאות מיידיות – אין דברים כאלה. זה מנוגד לחוקי הבריאה. "כהורה מערבי, אני רוצה תוצאות מיידיות לתהליכי ההתבגרות של ילדי. אין לי סבלנות ללוות אותם בימי החורף שלהם – ימי החרפה". לפעמים הבושות, תחושת הכישלון האישי בחינוך וכו' גורמות
לנו לדחוק את השעה ולרצות לדחוק את סופו של התהליך- זה לא יצלח. אי אפשר לדחוק את סיום התהליך. תהליך צריך תהליכי הבשלה ע"מ שיתקדם באופן הנכון והבריא.

הגלות שלנו היא גלות הנפש ולכן התיקון לגלות זו היא חינוך לבריאות הנפש. מתבגר שמוליד את עצמו מחדש בגיל ההתבגרות בעצם נקלע לתהליך בריא שאל לנו לפחד ממנו, אלא ללוותו ולזכור שבדיוק כמונו, גם לו יש את הזכות לגלות את התורה מחדש. נזכור תמיד, שמי שהגיע לתורה מתוך בחירה ולא מתוך כפיה חינוכית, טועם את טעם החירות האמיתית בתוך עולם התורה והופך להיות מרצון עבד ה' אמיתי. "עבדי הזמן, עבדי עבדים הם. רק עבד ה' הוא לבדו חופשי".

הדפסה, הורדה ושליחה לחבר