ניגונים

ניגונים / פניה ברגשטיין

שְׁתַלְתֶּם נִגּוּנִים בִּי, אִמִּי וְאָבִי,
נִגּוּנִים מִזְמוֹרִים שְׁכוּחִים.
גַּרְעִינִים; גַּרְעִינִים נְשָׂאָם לְבָבִי –
עַתָּה הֵם עוֹלִים וְצוֹמְחִים.

עַתָּה הֵם שׁוֹלְחִים פֹּארוֹת בְּדָמִי,
שָׁרְשֵׁיהֶם בְּעוֹרְקַי שְׁלוּבִים,
נִגּוּנֶיךָ, אָבִי, וְשִׁירַיִךְ אִמִּי,
בְּדָפְקִי נֵעוֹרִים וְשָׁבִים.

הִנֵּה אַאֲזִין שִׁיר עַרְשִׂי הָרָחוֹק
הִבִּיעַ פִּי אֵם אֱלֵי בַּת.
הִנֵּה לִי תִּזְהַרְנָה בְּדֶמַע וּשְׂחוֹק
"אֵיכָה" וּזְמִירוֹת שֶׁל שַׁבָּת.

כָּל הֶגֶה יִתַּם וְכָל צְלִיל יֵאָלֵם
בִּי קוֹלְכֶם הָרָחוֹק כִּי יֵהוֹם.
עֵינַי אֶעֱצֹם וַהֲרֵינִי אִתְּכֶם
מֵעַל לְחֶשְׁכַת הַתְּהוֹם.

השיר ניגונים הוא שיר שנכתב על ידי החלוצה פניה ברגשטיין בשנת 1944. את השיר הזה זימזמתי ושרתי בימי ילדותי. אהבתי אותו מאוד. לאחרונה נתקלתי בו שנית ושרתי אותו כאדם בוגר. העומק, הגעגוע, המסר של המילים ומה שמעבר למילים פשוט הדהימו אותי. לפתע התחוור לי שהשיר נכתב על געגועים לתורה ולמצוות שהפנימה בימי ילדותה ובימי בגרותה הם הפכו לניגונים. כיצד- שאלתי את עצמי? כיצד הפכה התורה (שכנראה הייתה לה לעול בימי ילדותה ולכן עזבה את חיי התורה והפכה לחלוצה ציונית), לניגונים.

העמקה נוספת במילות השיר ענתה לי על שאלה זו. יש פה מסר אדיר לנו ההורים ולכל אדם שכרגע התורה היא עול עבורו. יבוא יום שהמצוות יהפכו לניגונים רק תנו לתהליך הזה להתרחש. כמאמר הפסוק בתהילים :" זמירות היו לי חוקיך.." השיר מדבר בדיוק על התהליך הזה שמתואר בפסוק, רק אנא, ההורים, תנו לו להתרחש.

שְׁתַלְתֶּם נִגּוּנִים בִּי, אִמִּי וְאָבִי,

נִגּוּנִים מִזְמוֹרִים שְׁכוּחִים.
גַּרְעִינִים; גַּרְעִינִים נְשָׂאָם לְבָבִי –
עַתָּה הֵם עוֹלִים וְצוֹמְחִים.

אמי ואבי, היא אומרת, החינוך שנתתם לי הוא שתיל רך שנטעתם בי. נשאתי אותו בליבי אך את פירותיו לא ראיתם. הפכתי לחלוצה, עליתי לארץ, ובחיצוניותי הפניתי עורף לתורה ולמצוות. רק עתה כשבגרתי מרגישה אני את הצמיחה של הדברים שנטעתם בי בילדותי :

פתאום אני נזכרת ומתגעגעת לסיפורים של אימא לשירים ששרה לי בילדותי פתאום אני נזכרת בדמעה של מגילת איכה ובצחוק של זמירות שבת.

על איזה תהום היא מדברת? הרי הציונות הבטיחה עתיד חדש לעם היהודי. עולם חדש נקימה, באנו חושך לגרש, ועוד רעיונות "מהפכניים ויצירתיים". אז מתי התנפצו האורות והפכו לחשכת התהום? זהו תהליך שמופיע גם בשירי רחל במשפט : "לָמָה כְּזַבְתֶּם, אוֹרוֹת רְחוֹקִים?". אחרי הכל האורות האלו הינם אורות כזב וסופם להתגלות ככאלו.

יש בשיר הזה מסר אקטואלי אדיר. גם ילדי הדור הזה שלא תמיד מאיר להם אור התורה, ונשבים אחרי קסמם של אורות רחוקים, יגלו ביום מן הימים את החמימות והאור של התורה. בעז"ה עוד יהפכו להן המצוות לניגונים רק צריך לתת לתהליך הזה לקרות, לאפשר אותו ובוודאי לא להלחם בו פנים אל פנים. קרובים אנו מאוד ליום עליו נאמר בספר ישעיהו יא', ט' : " לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים". ותתגלה האמת במלוא בהירותה ואז ידעו שהקליפה היא רק קליפה והתורה היא תורה אמת וכל דרכיה דרכי נועם ונתיבותיה יביאו על ביתכם ש ל ו ם !